גחלי אש קיח

על המזבח, כלומר התקרבות אל השכינה, ועוד שיעשה בהם מצוה בהמים זאת מכפר שלא יזיקו המים התחתונים ואש, ועוד שהמלח נותן טעם בכל המאכלים לכן נותן מלח גם בקרבנות כשם שדרכה ליתן טעם בכל המאכלים והפירות שבעולם ועוד טעם עפ"י סוד כדברי הרמב"ן ז"ל שכת השמש יעשה מלל והמים בתולדותם הן, והנה הברית כלולה מכל המדות מאש וממים יעיי"ש וא"ש, ובזה נ"ל לפרש מה דאיתא בסוכה דנקרא שמתח בית השואבה שמתה תשובה מששת ימי בראשית ופירש"י דהשיתין נבראו מששת ימי בראשית א"כ קשה ניסוך היין ג"כ יורד לשיתין ומאי רבותא דמים אלא עם האמור יובן שפיר דתיכף מששת ימי בראשית זכו לניסוך המים וא"ש:

הקטורת היו מקטירין שני פעמים ביום, נ"ל דהנה הקטרת מכפרין על לש"ה כדאמרן לעיל, ואמרו חז"ל (ב"ב דף קס"ה) רובן בגזל ומיעוטן בעריות והכל בלשון הרע, ופריך ס"ד אלא הכל באבק לשון הרע, וכיון שהיא עבירה גדולה וצריך כפרה יתירה שמצויה אצל הכל, לכן היו מקטירין שני פעמים ביום כולי האי ואולי ירחם, ועוד שהקטרת מכפרת על המגפה כמו שמצינו בתורה בעת התל הנגף לקח אהרן המחתה של קטרת ויכפר על העם, והדבר באפל יהלוך ששכיח יותר באפלה, לכן היו מקטירין עוד הפעם שלא ישלוט ח"ו דבר בעם, וכן אנו מתפללין בכל לילה והסר ממנו אויב ודבר וכו' דבלילה ששכיח הוא ר"ל, ועוד שהקטרתן מעשרת כמו שאמרו חז"ל ישימו קטורה באפיך, ברך ד' חילו, ורצה הקב"ה לברך את ישראל בעשירות, וכן בכל יום ויום חדשים לקטרת, וכן מי שהיה מקטיר שחרית לא היה מקטיר ערבית כדי שיתברכו כולם וא"ש:

חביתי כ"ג שהיה כ"ג מקריב בכל יום ויום חק עולם, נ"ל טעם הדבר לרמוז בזה תוספת קדישה לכ"ג, דהנה כל כהן וכהן בעת שמתנכין אותו לעבודה היה מביא מנחת חינוך, כלומר שיתקדש מהיום והלאה בקדושה יתירה, ומלא בזה את ידיו לכהן, וזכה להשתמש לפני מלך הכבוד מביא קרבן, ואם היה הולך הכה מעלה מעלה וזכה שימנו אותו לכ"ג מביא ביום תינוך לכ"ג עוד הפעם קרבן חינוך, ואל יאמר הכ"ג כבר מצאתי ידי חובתי והנני במדרגה גדולה, אמרה התורה צריך אתה להוסיף בכל פעם ופעם קדושה יתירה, לכן מביא בכל יום ויום עשירית האיפה כלומר כאלו היום נתחנך, ושתהא העבודה חביבה לפניו בכל יום ויום כאלו היום נעשה כהן גדול וכאלו היום נחתך, וחביבה העבודה עליו כחדשה, ובשביל שלא יתגאה שמביא קרבן בכל יום ויום, לכן אינו מקריב אלא מחצה בשחרית ומחצה בין הערבים, והראיה שאם מת הכ"ג מביאין היורשין עשרון שלם, ועושין אותה חביתין ושלימה היתה קריבה, אבל אם נתמנה כ"ג אחר תחתיו אינו מקריב שלם, ואף שמביא שלם מביתו, חוצם ומקריב מחצה ומחצה אבד כנ"ל, ובספר המצות מביא בשם המפרשים טעם אחר, והוא לפי שהכ"ג הוא השליח בין ישראל לבין אבינו שבשמים וע"י תפלותיו וקרבנותיו יתכפרו העונות, לכן מהראוי שיהא לו קרבן מיוחד ע"כ, כמו שתמידי ציבור שע"י זה יתעוררו המחשבות וישים דעתו וכוונתו להש"י, שאינו דומה התעוררות המקריב קרבן יחיד לו לבדו, לכשיקריב קרב להשתמש עמו זולתו ע"כ:

לסיים בזכות אבות אציג פה דרוש אחד מחידושי על המדרש. איתא במדרש רבה פ' וירא וז"ל וד' פקד את שרה כאשר אמר, מה שאמר לה הוא באמירה, ויעש ד' לשרה כאשר דבר, מה שדיבר לה ע"י מלאך, ר' נחמיה אמר וד' פקד את שרה כאשר אמר, מה שאמר לה ע"י מלאך, ויעש ד' לשרה כאשר דבר זה שאמר לה הוא עכ"ל המדרש ואיננו מובן במאי פליגי והמ"כ עמד בזה ופירש וז"ל בדברי ת"ק כיון שבשורה הראשונה היתה ע"י מלאך וכל ההתחלה היא העיקר קרא אותו דיבור וסימן לדבר כל התחלות קשות ורבי נחמיה סבר שעיקר ההבטחה היתה בדיבורו של הקב"ה בעצמו ולפיכך ייחס אליה לשין דיבור לשון חוזק עכ"ל. מ"מ אינו מובן יהיה איך שיהיה כיון שהמלאך לא אמר מפי עצמו כי אם מפי עליון ההוא אמר ולא יעשה ? א"כ הדרא קושיא לדוכתה במאי פליגי ? ונ"ל לפרש דהנה איתא במדרש וישלח ע"פ לא אשלחך כי אם ברכתני איתא במדרש רבה ע"ז וז"ל שהמלאך לא היה חפץ לברך את יעקב אמר לו יעקב אבינו אותן המלאכים שבאו אצל אברהם לא פרשו ממנו אלא בברכה, אמר לו אותן נשתלחו על מנת כך, אבל אני לא נשתלחתי לכך, א"ל שייצת סייבת ! לא אשלחך. ר' לוי בשם ר' שמואל ב"ר נחמן אמר אמרו לו מלאכי השרת ע"י שגלו מסטורין של הקב"ה נדחו ממחיצתתן מאה ול"ת שנה אשמע לך ואדחה ממחיצתי אמר שייצת סייבת לא אשלתך כי אם ברכתני, א"ר הונא בסוף אמר אני מגלה לו אם אומר לי הקב"ה למה גלית לו ? אני אומר לפניו רבש"ע בניך גוזרין גזירות ואין אתה מבטל גזירתן, ואני הייתי יכול לבטל גזירתם, אמר לו עתיד הוא להגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך עכ"ל המדרש שם, והמדרש הזה צריך ביאור, למה גזר יעקב אבינו על המלאך שיגלה לו סודות של מלך, ממנ"פ אם היה צריך יעקב שיתודע לו זאת בלי ספק יגלה לו מן השמים ואם לאו למה היה צריך להתחכם להודיע לו מה שלא הרשה לו להגלות, ועוד למה היה צריך יעקב שיברך אותו המלאך דוקא הלא כבר נתברך מפי אביו ואמו ומפי הקב"ה בעצמו יתעלה כדאיתא במדרש תולדות א"כ למה היה צריך לברכת המלאך ושיגזר עליו בגזירה חמורה, הלא המלאך בכה ויתחנן לו הושע י"א) שירא לעבור ולגלות סודית של מלך ואיך לא רחם עליו יעקב הרחמן שבאבות ועוד קשה לי כי הלא מדרגת יעקב גדול ממדרגת מלאך כדאיתא שם במדרש וישלח בשם ר' מאיר ור' יהודה ור' שמעון מן מה דכתיב ויאמר שלחני הוי המשלח גדול מן המשתלח פי' שהיה ברשות יעקב כמו שיהיה לעתיד לבוא ב"ב כדאיתא בתורה (במדבר כ"ג) כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ופירש"י ז"ל וז"ל שלעתיד יהיה מחיצת ישראל לפנים ממחיצת מלאכי השרת והם ישאלו להם מה פעל אל עכ"ל ופירוש לפענ"ד כמו שהיה ליעקב בשעתו שהיה גדול ממלאכי השרת, ומלאכי השרת היו ברשותו כמו שלוחים ממש אצלו ולוו אותו ק"ך רבוא