גחלי אש קיט

מלאכים כדאיתא במדרש כן יהיה לעתיד לבוא לכל ישראל שישאלו הורה וסודות של מלך מישראל שיהיה מחיצתן לפני ולפנים, א"כ בלי ספק ידע יעקב יותר מהמלאך, ועוד שאיקונין של יעקב חקוקה בכסא הכבוד א"כ פשיטא שידע מקודם מכל הנעשה מאחורי הפרגוד טרם המלאך א"כ קשה מאוד למה היה צריך שהמלאך יגלה לו סודות ? ועוד שחפץ ברכה מפי המלאך ואיך מצינו שברך אותו ? כי לכאורה המלאך לא ברך אותו כלל וכלל, ועוד יש לדקדק מה זה שאמר שהמלאכים נשתלחו לאברהם שיברכו אותו ג"כ שם קשה קושיא הנ"ל למה היה צריך אברהם לברכת המלאכים ? ונ"ל לבאר הכל בס"ד דהנה איתא בפ' וירא שהמלאך אמר אל שרה שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך (בראשית י"ח) ותצחק שרה בקרבה וגו' (שם י"ב) משמע מזה שהיתה עוד בספק אם חלד ולא ידעה כלל וכלל מזה שאברהם נתבשר מפי הקב"ה בעצמו כדאיתא בפ' (לך לך י"ז) ויאמר אלהים אבל שרה אשתך יולדת לך בן וגו' (שם כ"א) ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת, הרי בפירוש שאברהם נתבשר מפי הקב"ה בכבודו ובעצמו שתלד שרה בלי ספק. ואמר לו ג"כ באיזה יום ובאיזו שעה וגם קרא לו בשמו יצחק וא"כ קשה מאד מאד למה לא אמר לה אברהם אבינו בשורה טובה כזו לשרה עד שהוצרכו לשלוח מלאך מן השמים בפירוש לבשר לשרה כמו שפירש"י שבשביל זה שלשה מלאכים אחד לבשר את שרה שלא ידעה עוד כלום מזה, ולפי פשוטו הוא מהדברים המופלאים בתורה וצריך ע"כ לומר שאברהם נצטוה מפי הגבורה שלא יאמר הבשורה הזאת לשרה וצריך טעם:

למה ? ונ"ל לפרש שהקב"ה צוה מקודם לאברהם שימול בשר ערלתו ואח"כ אמר לו עוד ששרה תלד לו בן משמע מזה שחפצו יתעלה היה שלא תעבר שרה מאברהם עד שימול כיון שיצחק היה עיקר הזרע חפץ הקב"ה שיולד בקדושה גמורה בלא שום פסולת והנה הדבר ידוע שמה שמבטיח הקב"ה בעצמו לאדם שלא ע"י נביא אם החטא גורם ח"ו והוא אינו כדאי לקבל הבטחות יכול הקב"ה לחזור מדבריו, אכן מה שאמר הקב"ה ע"י נביא לטובה אינו חוזר בו לעולם אפילו אם האדם אינו כדאי וראוי לכך כדי שלא יאמרו נביא שקר הוא. והנה הבחירה תליא באדם לדבר מצוה לכן נ"ל לכך צוה אותו הקב"ה שלא יאמר לשרה שתלד בן, דהנה אם יאמר לשרה והוא היה נביא א"כ איננו יכול עוד לחזור מדבריו ואפשר שלא ימול אברהם אח"כ דהא הבחירה תליא באדם וזה לא היה חפץ הקב"ה שתלד שרה מאברהם טרם שימול כדאמרן, וכי תימא למה לא אמר לו על תנאי שאם ימול את עצמו תלד שרה ואם לא ימול לא תלד ? א"כ היתה המצוה שלא לשמה, לכן נצטוה על מצות מילה בלי שום תנאי ואמר לו בפירוש ג"כ שלא יאמר לשרה כלל וכלל מהבשורה הזאת, ואם אברהם לא היה מל את עצמו לא היה שרה נפקדת, אכן אתר שנימול אברהם היה הדבר ליסוד קים, יחד שלא תמוט שתלד שרה לכן שלח לה הקב"ה מלאך מן השמים לבשר לה שבלי ספק תלד, ושלא יחזור עוד הקב"ה מדבריו, ויעש לה כאשר דבר. ועתה נבין פלוגתא של ר' נחמיה ורבנן היטב שהם פליגי איזו הבטחה היא עיקר, סבירא ליה לת"ק שבשורת המלאך היא עיקר ולזה שייך לקרות דיבור לשון חוזק, בשביל מה שאמר ע"י המלאך לא יכול עוד לחזור מדבריו כי ע"י נביא אינו חוזר עוד לעולם, ור' נחמיה סבירא ליה שעיקר ההבטחה מ"מ הוא ע"י דבורו של הקב"ה בעצמו ולו שייך לשון דיבור לשון חוזק, כי המפתח של עקרות הוא ביד הקב"ה ולא נמסר לשליח והמלאך לא אמר כלום מפי עצמו וא"ש. ועפ"ז נבאר המדרש של יעקב אבינו, דהנה יעקב אבינו היה מתירא מאד מעשו הרשע, ויירא יעקב מאד ויצר לו, ואמר קטנתי מכל החסדים ופירש רש"י ז"ל נתמעטו זכיותי על ידי החסדים והאמת שעשית עמי, לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו עכ"ל פי' בשביל שקשה מאד מאד להנצל מבעל בחירה כדאיתא במפרשים, והנה על פ' ויאמר ד' אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק ד' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך, דקדק בתפארת יהונתן בזה"ל למה חזר ואמר ד' האומר ? ותירץ ע"ז וז"ל נראה לפרש דידוע דכל מה שאמר הקב"ה לנביא אינו חוזר בו כדי שלא יאמרו נביא שקר הוא, ולכך פחד יעקב ד' האומר אלי בעצמו) ולא ע"י נביא וא"כ זה היה הפחד אולי יגרום החטא דלא שייך בזה נביא שקר (וכן כתב האלשיך ויפ"ת ז"ל) עכ"ל. ועפי"ז יובן שפיר מה שגזר יעקב על המלאך שיגלה לו סודות של מלך פי' אע"פ שיעקב אבינו שהאיקונין שלו חקוקה בכסא הכבוד למעלה ידע היטב מכל אשר נעשה ולא היה צריך כלל בזה למלאך והשכיל ברות הקודש שיקרא שמו ישראל, אכן חפץ שהמלאך יאמר לו הטעם מפני מה יקראו לו בעתיד שמו ישראל כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל ופירש"י ז"ל בשם המדרש אנשים עשו ולבן שהוא לשון רבים, לכן נתחכם יעקב אבינו שיצא מפורש מפי המלאך וכיון שיצא מפי המלאך שיגבר על עשו, וכדי שלא יאמרו שהוא נביא שקר, בלי ספק לא יחזור עוד הקב"ה מדבריו, לכן הלך אח"כ לבטח דרכו ולבש עוז ולא פחד עוד מעשו כמו שמצינו בכתוב שקודם שהבטיח לו המלאך פחד מאד בעת שבאו המלאכים ואמרו לו שעשו הולך ועמו ארבע מאות איש, אכן אח"כ כיון שראו אותם ממש לא פחד כלל, וטעם הדבר כדאמרן שקודם ירא לעצמו אעפ"י שהובטח מפי עליון ירא אולי החטא גרם כדרך הצדיקים שמתיראין, אכן אח"כ כיון שיצא מפי המלאך לא פחד כלל שידע שיגבר על עשו בלי ספק. והנה מה שאירע לאבות סימן לבנים כמו שבעוה"ז גבר יעקב על שר של אדום ועל שר של עשו, כך לעתיד לבוא ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לד' המלוכה ובא לציון גואל אמן: