גחלי אש קיז

עצים למערכה, איתא במשנה תמיד פ"ב מ"ז וכל העצים כשרין למערכה חוץ משל זית ומשל גפן, ובגמרא איתא ע"ז ב' טעמים א' משום ישוב א"י, וא' מפני שנעשין מהרה עפר, אבל בתוס' חדשים פי' ע"פ מדרש רבה צ"ו וז"ל חלקת כבוד לעצים בשביל בניהן, כלומר מפני שמהפירות היוצאים מעצי זית ומעצי הגפן מביאים יין ושמן למנחות ולנסכים, א"כ הפירות מצילין את אביהם העצים להשר ע"ג המזבח, אף כאן התפלל משה על אהרן אחר חטא העגל שאהרן ינצל מן האף בשביל בניו, שבכל התורה כתיב וערכו בני אהרן, וזרקו בני אהרן עיי"ש, ומזה נוכל ללמוד שמי שמניח בן שיגע בתורה מציל את אביו מדינה של גיהנם, ולאו מדברי אגדה אלא מן ההלכה הברורה, כמו שעצי זית וגפן, הפירות כלומר הבנים מצילין את אביהם משריפה, כן מי שמניח בן שיגע בתורה הנמשלת לזית ולגפן מציל את אביו מדינה של גיהנם, ורמזה הרמב"ן ז"ל פ' לך לך שאברהם בא אל אביו בשלום, הלא אביו תרח היה עוע"ז אלא משום שזכה להעמיד בן כאברהם אבינו הציל את אביו מגיהנם והביאו לחיי העוה"ב ושפיר בא בשלום וא"ש, ומסיים המשנה באלו רגילין במורביות של תאנה ושל אגוז ושל עץ שמן, ופירש הרע"ב דוקא תאנים רעות דלא עבדי פירי דאפילו לגבוה עוברין על בל תשחית, ול"נ דהטעם דכל מה שברא הקב"ה לא ברא לבטלה וצריך לעשות המצוה דוקא באילני סרק, ללמדך שקילוסו של מקום עולה בין מאילני סרק בין מאילני מאכל כדאיתא ברבה וארא למלך שנטע אילני מאכל ואילני סרק, אמרו לו עבדיו מה הנאה יש לך באילני סרק, ואמר להם כשם שאני צריך לאילני מאכל כך אני צריך לאילני סרק, דמהיכן עושין לי מרחצאות וכבשונות, כך דבר אל ב"י ואל פרעה מלך מצרים שכשם שקילוסו של הקב"ה עולה מג"ע, כך עולה מגיהנם שאילני סרק נחשבין להשרף שמה עיי"ש, אף כאן קילוסו של הקב"ה עולה מג"ע כלומר ע"י הקרבנות שמקריבים לריח ניחוח, כך קילוסו של הקב"ה עולה מאילני סרק שמביאין מהם עצים למערכה, ואפילו עץ יחידי יכול כל איש להתנדב לריח ניחוח, ונקרא קרבן עצים, אף כאן תיקון גדול היה בזה לכל הנבראים להצדיקים ולרשעים ומשניהם הקילוס עולה לריח ניחוח אשה לד' כי הכל נתקן וא"ש:

ביקור הקרבן, התמיד היה צריך ד' ימים ביקור קודם הקרבתו ובפעם שניה מבקרין אותו לאור אבוקות, ונ"ל טעם הדבר כיון שכפרת כל ישראל תלוי בתמיד, לכן צריך שתי פעמים בדיקה, וגם שילמוד הכהן הנכנס לשמש לפני ולפנים המתחיל בקרבן תמיד, כי כל הקרבנות מקריבין על עולת התמיד שלא יהא דבר מוקדם לו, וגם מאוחר לכל הקרבנות, והוא התמיד של בין הערבים דעליה השלם כל הקרבנות כולם, וילמוד הכהן ק"ו מה בהמה שאין בה דעת, ורק מפני שנבחרת לקרבן מבקרין אותה מקודם ד' ימים בלשכת הטלאים, ואח"כ מבקרין אותה שנית לאור אבוקות, אדם שיש בו דעת עאכו"כ, איך צריך לבדוק בחורין ובסדקין לאור האבוקות, כלומר באור נשמתו נר ד' נשמת אדם החופש כל חדרי בטן בגופו ובמעשיו, שיהיה ראוי לכפר על כל ישראל, וק"ו ג"כ מש"ץ בתענית ציבור שאין מורידין לפני התיבה כי אם איש הגון וביתו ריקם מן העבירות שלא יצא עליו שם רע ועל כל בני ביתו והנלוים אליו, ולא ימצא חמס וגזל בביתו כמבואר במס' תענית, כ"ש הכהן המכפר על כל ישראל, לא על עיר אחת, ולאו דוקא על בית הכנסת שלו אלא על כלל ישראל, וגם מן הטעם הזה צריך הכנה גדולה, דאף דכל טהור אין צריך טבילה, בביהמ"ק אינו כן, אלא אפילו טהור הנכנס למקדש אפילו שלא לצורך עבודה צריך טבילה, והמטיל מי רגלים צריך קידוש ידים ורגלים, והמסיך רגליו צריך טבילה, וכ"ש הנכנס לצורך עבודה צריך טבילה וקידוש ידים ורגלים, ואם לא עשה כן חילל עבודתו, וכהן שעבד בלא קידוש ידיו ורגליו שחרית חייב מיתה בידי שמים ועבודתו פסולה בין כ"ג בין כ"ה ומרמז שצריך קדושה וטהרה כפולה (רמב"ם פ"ה ה"ז מביאת מקדש) ומזכירין בכל יום זכות האבות הקבורים בחברון כדאיתא ביומא, והסנהדרין היו יושבין בלשכת הגזית אצל המזבח, והם היו גדולים מכל ישראל, ושל שבעים ואחד הגדולים במנין ובחכמה מכל הבתי דינין שבכל ישראל, וזכות התורה והתפלה והקרבנות כולם ביחד יכולים לרצון לפני אדון הכל:

התמיד היה מכפר כפרה גדולה, כמו שאמרו חז"ל במ"ר פנחס צדק ילין בה מעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עון, התמיד של שחר היה מכפר על עבירות של כל הלילה, ותמיד של בין הערבים היה מכפר על העבירות של כל היום, ונ"ל פירושו דליכא למימר כפשוטו שתמיד של שחר ושל בין הערבים מכפר על כל העבירות שבעולם, דנמצא כפרתו מרובה מכפרת יוה"כ, אלא ודאי דמי שחטא צריך בעצמו לשוב בתשובה, ולתקן החטא הן בקרבנות הן בדברים אחרים לפי גודל חטאו. אכן ידוע כי הערבות של החוטא היא על כל כלל ישראל, והציבור נתכפר בקרבן התמיד על ערבות שלו שלא יהא ח"ו קטרוג, דוגמא לזה כתבו התוס' בערכין דהא דבגדי כהונה מכפרין על עבירות תמורות לאו על החוטא. אלא על הציבור שלא יענשו ת"ו בסיבת החוטא, אף כאן לא לן אדם בירושלים ובידו עון מצד הערבות, ומה שתלוי בו בעצמו הלא יש סמא בידו תשובה ומע"ט וא"ש. והתמידים היו להזכיר זכותו של יצחק, כן איתא בתנא דבי אליהו, דאפילו בזה"ז אם בפ' התמיד אומר צפונה לפני ד', אמר אליהו ז"ל מעיד אני עלי שמים וארץ בין ישראל בין גוי שאומר הפסוק צפונה לפני ד' אני זוכר לו עקדת יצחק בן אברהם ע"כ, ועוד נ"ל הא דשחטו את התמיד על ירך המזבח צפונה להגין ממה שכתוב מצפון תפתח הרעה, וכתיב צפון אצל קרבן כנגד יצחק שאפרו צפון כדאיתא בבעל הטורים פ' ויקרא:

המלח שמלחו כל הקרבנות, וכן קרבן התמיד, וכתיב וכל קרבן מנחתך במלח תמלח, וכתיב מלח ברית אלהיך, פירש"י ז"ל שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית שהובטחו המים התחתונים לקרב במזבח במלת וניסוך המים בחג, ואיתא במדרש שהמים התחתונים בכו, כדאיתא בבב"ר פ"ה אמר ר' ברכיה לא פירשו המים התחתונים מן העליונים אלא בבכיה הה"ד (איוב כ"ת) מבכי נהרות חבש על שלא זכו להיות קרבים לשכינה, וז"ש יקוו המים לשון תקוה, ובמדרש שוחר טוב שזכו לניסוך המים (שם בידי משה), והנה המלח יסוד המים הוא, ועל שהמים התחתונים בכו שנתרחקו מן השכינה זכו ע"י הבכיה, ונתנו להם כפרה