גחלי אש קטו

כי ערוך מאתמול תפתה) ואערוך לפניכם שלחן לעתיד לבוא, עשיתם לפני מנורה אני מאיר לך שבעתים שנא' והיה אור הלבנה וכו' שבעתים ופי' נוד שבעה קני המנורה) עשיתם לפני ארון שהתורה נתונה בתוכה, אתן לכם שכר טוב הצפון שאין בה הפסק שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, הרי שכלי המקדש מצילין מן הגיהנם, ומכניסין לגן עדן אשר צפון לעוה"ב, וכן הכל מגין ומכפר כמו שאבאר בעזה"י אחת אל אחת:

המזבח ואשו ומערכותיה ושני גזרי עצים והקרבנות של תמיד מה מכפרין ומרצין ומרמזין:

המזבח שנקרא מזבח כפרה, ונקרא מזין ומזיח, (בכתובות דף י"ב) ופירש במהרש"א מזין בהקרבנות ומזיח גזירות רעות בהקטרת, מזין כלומר בזכות הלחם של מזבח ניתן לנו לחם ומזין אותנו וברבה ויקרא מזבח ר"ת מחילה זכות ברכה חיים וגורם השפעה לעולם בכל המינים שמהם הקריבו ע"ג, כמו מן הבקר והצאן ואילים גדיים וכבשים, ובזכות הקרבנות נחרבו אלו מינים הטהורים לרוב וכן מביאין יין ושמן ותורין ובני יונה, והמנחות מחיטין ושעורין, ובזכותם נתרבו הפירות והתבואות, וכן איתא בגמרא פסחים (דף מ"ב) כשהיו מקריבין הנסכים מיהודה לא היתה יינם מחמיץ, והעופות נתרבו, ואחד היה מקריב שני תורין, וד' תורין היה צד, ושנים האחרים היו למאכלו ומתפרנס מזה כל ימיו לכן הביאו את קרבנו קודם לקרבן המלך כדאיתא ברבה, ושני מיני דומם קריבין ע"ג המזבח, והם מלח ומים, ובזכות המלח ניתן טעם בכל המאכלים שבעולם כמלח הזה שנותן טעם, ובזכות המים נתברכו הגשמים, ורמז שהיתה הפרנסה מצויה בזמן שהיה המקדש קיים כמים שהן בשפע גדולה, ובודאי כי לד' הארץ ומלואה, אכן אחר הברכה זכו בהן בני אדם כדאיתא בברכות, אף כאן כיון שנתנו חלק לגבוה זכו בהן בני אדם, ומשחרב ביהמ"ק בעונותינו בטל השמיר ונופת צופים כמו שאמרו חז"ל בסוטה כלומר השפעה ושומן הטעם בפירות וכן בכל המינים שבעולם, וכן מקום המזבח מכפר שהוא כנגד מזבח של מעלה כנגד המקום שמיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו למעלה ברקיע, ואפרו של יצחק צבור למעלה ע"ג המזבח כדאיתא כ"ז במנחות (דף ק"ג):

אש המזבח מכפר כפרה גדולה, כי נאמר באש המזבח אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, ונ"ל שהוא מציל מן אש הגיהנם דכתיב ביה ואשם לא תכבה, וכן המצוה ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר, מציל מן הגיהנם שנקרא מדורת אש ועצים שמרמז לגיהנם כדאיתא במנחות, והבטיח הקב"ה לאברהם כדאיתא במדרש, כ"ז שישראל עוסקין בשתים בתורה ובקרבנות יוצלו מן שתים מן הגיהנם וגליות, ומבואר עוד במדרש תנור עשן ולפיד אש זו תורה וגיהנם, עגלה משולשת אלו הקרבנות תור וגוזל אלו המלכיות, באנו באש ובמים, זו גיהנם חציו אש וחציו מים, כלומר שניצולו בזכות הקרבנות מגיהנם, וכתיב משכן העדות שכל זמן שישראל עוסקין בהן בקרבנות, עדות הוא שאין יורדין לגיהנם, וכן היה במזבחות נס מתמיד, כי על המזבח הזהב לא היה כי אם עובי דינר זהב, ועל מזבח הנחשת עובי דינר נחשת, ולא נשרף ולא נכלה, ופירשו במדרש, דדרכו של אש של מעלה שאש מכבה אש, אף כאן אש של מזבח מציל מן גיהנם של אש כדאמרן, כדכתיב והסנה בוער באש, והסנה איננו אוכל, ומרמז אף שירדה אש מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט, לרמז כמו שעל המזבח אש אוכלה אש, כן לעתיד לבוא כתיב באש ד' נשפט, ומי שמקיים את התורה והקרבנות יוצל מן האש, כמו דאיתא במדרש שה"ש שהקב"ה בעצמו ילך עמהם לגיהנם, ואלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו ומן המזבח ג"כ נלמוד שאש של המזבח יש בו אש של מעלה לכן אינו מכלה, אף כאן יהיה הקב"ה למגין עלינו, וכן בשביל זה נגלה בסנה להראות כי כל האומות חפצו לשלוט בישראל ולא יוכלו לכלותן, כמו הסנה שבוער באש ואיננו אוכל, כך ישראל כן, וכן עביד הגמרא ק"ו בסוף חגיגה ממזבח הזהב שאין אור של גיהנם שולט בהן בישראל, וטעם הדבר כאמור ודוק, זה הכל ממדרש ומגמ' עם ההסבר שלי ונופך משלי לפענ"ד:

המנורה הטהורה עם שבעה נרותיה מרמזין לשבעה כוכבי לכת, כדאיתא במדרש כשם שאי אפשר לעולם בלי ז' כוכבי לכת, כך אי אפשר לעולם בלי מנורה, ונס חנוכה נעשה בשביל המנורה, והמנורה מאיר לעולם, ועליה נאמר למעשה ידיך תכסוף, הקב"ה יתעלה וישתבח הוא נרו של עולם, והוא מצוה לישראל להאיר לכן נתקשה משה, וי"א שמנורה מן אש ירדה מן השמים וי"א מאליה נעשה, וי"א שעל בצלאל נאמר בצל אל היית שכוון לסודות המנורה, וטעם הדבר נ"ל, דהנה האורה שבעולם נברא מן המנורה שבביהמ"ק כדאיתא בבראשית רבה רבי ברכי' בשם ר' יצחק ממקום המקדש נבראת האורה, וכתיב והנה כבוד אלהי ישראל בא והארץ האירה מכבודו, ואין כבוד אלא ביהמ"ק, וכן עשה שלמה חלונות צרות מבפנים ורחבות מבחוץ כדי שיהא האור יוצא מביהמ"ק לחוץ, וע"ז נתקשה משה למה צריך למנורה בביהמ"ק שהיא אורו של עולם כדאיתא בבבא בתרא שהביהמ"ק נקרא אורו של עולם שנאמר והלכו גוים לאורך, וכן הכ"ג נכנס ויוצא לאורו של ארון, א"כ למה צריכין למנורה אלא למעשה ידיך חכסוף, וכן המנורה עדות היא שהשכינה שורה בישראל ע"י נר המערבי דממנה היה מתחיל וממנה היה מסיים, וזכיה גדולה היתה לאהרן שהיה מטיב את המנורה שהיתה גדולה מכל קרבנות הנשיאים כדאיתא במ"כ פ' בהעלתך, ושני פעמים בכל יום נכנס בשביל זה להיכל, משא"כ בכל העבודות אפי' בקטורת לא נכנס הכהן הזה בעצמו אלא אתר, דמי שזכה בשחרית לא זכה בערבית וכאן להיטיב את הנרות נכנס בשחר ובערב וזכות זה לעולם ועד כדאיתא כ"ז במדרשות:

תרומת הדשן מרמז לפע"ד ענין גדול ונורא, דהנה מ"ע לעלות לראש המזבח בכל יום ויום, ולקחת משם כערך קומץ מן הגחלים של איברי עולת התמיד שנתהפכו לדשן ולא מן העצים אלא מן העולה, ולתת את הקומץ אצל המזבח רחוק מן הכבש ג' טפחים, ונעשה נס בכל יום שנבלעין במקומן, כן פירש"י יומא (דף י"ט ע"ב), וכן פירש הרב פורת, וכן פירש ריב"א בתוס' זבחים ס"ד, וכן פירש הרע"ב בתמיד דלא כשאר רבוותא, והיה בלי ספק נס גדול להראות חבתן של ישראל בזה, כמו הלשון של זהורית ביוהכ"פ מראה שנתכפרו העונות, אף כאן התמיד היה זכר לעקידת יצחק בן אברהם שעוקדין את התמיד כמו