גחלי אש קיא

והרמב"ם הא להדיא מבואר בסוגיא (דף ד') דשינוי קודש ישנו בציבור כביחיד, אלא דשינוי בעלים לא שייך בקרבן ציבור דכולם בעלים הם וצע"ג, ועיין במהרש"א ביצה (דף כ') דנקט בפשיטות ג"כ דבקרבן ציבור אין דין דשלא לשמו, ובמחכ"ת אינו כן עכ"ל בהגהות רעק"א ז"ל, וכן הקשה בשער המלך בפט"ו מהלכות פסולי המוקדשין שרש"י בעצמו כתב במנחות דאם שחטו כבשי עצרת בשבת שלא לשמו לא יזרוק, וכיון דנדחה מקרבן ציבור תו לא ידחה אח השבח, ועוד דמברייתא דביצה שם מוכח דאם היה שבת שלא יזרוק, הא הו"ל קרבן ציבור וק"צ דותה שבת, אלא ודאי דגם בק"צ פסול שלא לשמו:

וכיון שזכינו לדין דבק"צ נוהג ג"כ שינוי קודש, נבאר איזה דינין הנוגעין לזה, חטאת ששחטה לשם זבת אחר, כגון ששחטה לשם עולה, או לשם אשם פסולה, אבל אם שחטה לשם תולין כשרים, והמל"מ כתב כללא דשינוי קודש בזה"ל:

ודע דאליבא דכו"ע בין שינוי קודש בין שינוי בעלים לא הוי שינוי אלא בד' עבודות, אבל אם חשב בשעת שחיטה או קבלה או הולכה או זריקה להקטיר שלא לשמו, בין שינוי קודש בין שינוי בעלים לא הוי שינוי, דכי היכי דמחשב בשעת הקטרה לא הוי מחשבה, ה"נ אפילו מחשב בד' עבודות לשעת הקטרה לא הוי מחשבה לענין שלא לשמה, ודוקא למחשבת זמן או מקום אתרבי הקטרה ושפיכת שירים למחשבה בד' עבודות להקטיר אימורין או לשפוך שירים חוץ לזמנו או חוץ למקומו, דמקרא דאם האכל יאכל מרבינן מיניה אכילת אדם ואכילת מזבח, ואכילת מזבח הוי זריקה והקטרה ושפיכת שירים, אבל מחשבה שינוי השם לא הוי אלא בד' עבודות עכ"ל:

ה) מחשבה דשלא לשמו פסול אף בחטאות הנשרפות, ואף דמחשבת פיגול ליתא בהן כגון אם היה עומד בפנים ואמר ע"מ להקטיר בחוץ, או היה עומד בחוץ ואמר הריני שוחט להזות מדמו למחר אינו פיגול, אבל לענין שלא לשמה איתא אפילו בכהאי גונא, כגון אם עומד בחוץ ושוחט ע"מ להזות בפנים שלא לשמה נפסל הזבח כמו שאמרנו, וטעם הדבר הוא דפסול פנים לענין פיגול אנו למדנו מדכתיב בפר כהן משיח כאשר יורם משור זבח השלמים, וכי מה למדנו משור זבח השלמים פירש"י משלמים למדנו אימורין, הרי אף בזה מפורשין כולן, חלב וכליות ויותרת הכבד, אלא לא בא להיקש הזה אלא ללמד על הפיגול שהוא למד בכל הקדשים משלמים, ובא ללמדך על אלו שאין פיגול נוהג בהן אלא כשלמים, מה שלמים בעבודת חוץ, אף אלו בעבודת חוץ, א"כ דוקא פיגול למדנו משלמים שצריך להיות דוקא בעבודת חוץ כשלמים, אבל לענין שלא לשמו ישנן פסוקים אחרים בחטאת, א"כ אין נ"מ מחוץ לפנים, כשם שעבודת חוץ צריך להיות לשמו, אף עבודת פנים כן כדאיתא בזבחים (דף נ"ז ע"ב) ושחט אותה לחטאת שתהא שחיטה לשם חטאת, וכתיב ולקח הכהן מדם החטאת עד שתהא קבלת הדם וזריקתו לשם חטאת, וכפר עליו הכהן שתהא לשם בעלים, אשר חטא לשם אותו החטא וכולן לעכב, דלמצוה לא גרע משלמים והקישן הכתוב, ואף דסוף סוף למדנו משלמים, נ"ל דלא דמי דבשלמא התם בפיגול כולא. מלתא ילפינן משלמים צריך להיות דוקא כשלמים על מזבח החיצון, אבל כאן בגופא כתיב קרא ורק לעכב ילפינן משלמים, לכן אינו צריך להיות דוקא כשלמים, דומיא לזה כתבו התוס' שם דחטאת חלב למד בהקישא משלמים למצוה והאיך ילפינן שאר החטאות במה הצד, הא איבעיא הוא אי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב, לאו פירכא היא כלל, דכולהו חטאות נמי ילפינן למצוה משלמים, ולעכב הוא דילפינן בשאר חטאות דכתיב בהו עיכובא בגופייהו עכ"ל, אף כאן כן כנ"ל ברור:

ועוד כתבו התוס' שם לתרץ קושיא אחרת, דבפר העלם דבר של ציבור כתיב חטאת הקהל הוא ודריש מינה בת"כ שפסול שלא לשמו, א"כ אשכחן ציבור וגם פנימי לעכב, ולמצוה ילפינן משלמים עכ"ל, והשתא ליכא למיפרך שלמים שאני שפוסל בו פיגול בכל עבודותיו אבל בחטאת הפנימית אינו פוסל בו פיגול בכל עבודותיו, דאם זרק הדם בפנים אינו פיגול, דסברא הוא דלמצוה בעינן לשמה בכל הקרבנות ולא צריך קרא להכי, אלא ודאי מה שגלתה תורה בחטאות בין בפנים בין בחיצון לעיכובא הוא כנ"ל ברור:

ו) ועכשיו נבאר הקרבנות של יוה"כ מה דינן לענין פיגול ושינוי, הנה שעיר המשתלח אף כי חטאת קריא רחמנא, מ"מ אין בו שום דין של שינוי, דאין בו לא שחיטה, וכן שאר העבודות שפוסל בהן מחשבה רעה פר של כ"ג חטאת הוא, ושעיר הפנימי ג"כ חטאת הוא ושעיר החיצון חטאת הוא, ובחטאת שלא לשמו לא רק שלא עלו לבעלים לשם חובה, אלא אפילו הקרבן פסול הנה שני שעירי חטאות קרבנות ציבור גמורים הם ופוסל בהם דוקא שינוי קודש, אבל לא שינוי בעלים, דבק"צ אין שינוי בעלים, אבל בשינוי קודש פסול גמור הוא ומוציאין אותן לבית השרפה, אבל פר של כ"ג אף דרחמנא הפקיר אותו לכל אחיו הכהנים ויש להן חלק בו, ואין עושה תמורה ואין בו דין מיתה כקרבן יחיד, מ"מ לא מיקרי קרבן ציבור והא דדוחה שבת ויוה"כ מפני שקבוע לו זמן ופוסל בו בודאי שינוי בעלים, ודוקא ששוחט לשם ישראלים, אבל לא כהנים אם שחט לשם כהנים לא מיפסל אף דשלו הוא, אבל רחמנא הפקיר לו לכל אחיו הכהנים ומותר לכתחלה לשחוט בעדו ובעד ביתו אם לא אמר ששוחט בעד אחיו הכהנים, ואם אמר הנני שוחט אח הפר הזה בעדי ובעד אחי הכהנים אינו שינוי בעלים, ואם אמר ששוחט דוקא בעד אחיו הכהנים ולא בעד עצמו, אף כי הוא ג"כ כהן מ"מ העיקר שלו והם מתכפרין מקופיא, והוא לדעתי שינוי קודש, ויחר הקרבנות של יום זה חוץ מאלו כולם ק"צ כדין עולות, דשינוי בעלים אין פוסל בהן כלל, אבל שינוי קודש נהי דלא עלו לבעלים לשם חובה, מ"מ אם שחט אותן בזה השינוי אינן פסולין וזורק את דמן, אבל אלו קרבן יחיד גמור הוא, ופוסל שלא לשמו בין בשינוי בעלים בין בשינוי קודש שלא יעלה לבעלים לשם חובה כדין עולה, מ"מ הזבח כשר לזרוק דמו כדינו, כנ"ל ברור:

ז) ודע עוד דלפסול הזבח במחשבה רעה להרמב"ם אפילו במחשבה גרידא פוסל, אבל רש"י ותוי"ט וסמ"ק ס"ל דדוקא באמירה, ובשביל זה המחשב במוקדשים מחשבה רעה לוקה, דאלו במחשבה גרידא מלקות מיהו איכא, כן פירש במל"מ הלכות פסולי המוקדשין:

ח) ועוד למדתי מדברי הרמב"ם ז"ל שם, דהחטאת והפסח ששחטן בין בשינוי קודש בין בשינוי