גחלי אש קט

אף דלא אשכחן הולכה כהאי גונא בשלמים, מ"מ שם הולכה אשכחן, דהלא בפירוש אמר ר' שמעון בן לקיש מודה ר"ש בהולכת חטאות הפנימיות שמחשבה פוסלת בהן, הואיל ועבודה שאין יכול לבטלה היא, ופירש"י דלאו אורח ארעא לשחוט בהיכל, ועל כרחו הוא שוחטו בעזרה ומוליכה בהיכל לקרנות המזבח הפנימי ולהזות על הפרוכת עכ"ל, ופירושו הוא ודאי אפי' לפני ולפנים דמ"ש, מ"מ דברי רש"י צריכין לפע"ד ביאור דאם נתכוין ג"כ על הולכת הדם לפני ולפנים, למה צ"ל משום דלאו אורח ארעא לשחוט בהיכל, הלא מקודם הוא נותן לפני ולפנים ואח"כ בהיכל על הפרוכת ועל מזבח הזהב, א"כ היה צריך להוליך את הפר לפני ולפנים לשחוט אותו, דבודאי לאו אורח ארעא, מ"מ האמת יורה דרכו דאפי' לפני ולפנים א"א שלא בהולכה, ובודאי פסול שם הולכה בפסול מחשבה, ורש"י קאמר לא זה שלאו אורח ארעא לפני ולפנים, אלא אפילו בהיכל ג"כ לאו אורח ארעא כנ"ל, ועוד דר"ש על כל החטאות הנשרפות קאי ואפי' של פר כהן המשיח, ושעירים הנשרפים, דליכא בהו לפני ולפנים וברור:

ועוד תירצו התוס' באופן אתר בשם ה"ר חיים, דהאי פיגול מיירי בפסול דשלא לשמו, ולא משמע כן דשלא לשמו לא קרי ליה פיגול, דיקא נמי דקתני ושהזבח נפסל, ולא קתני ושהזבח מתפגל עכ"ל, והתוס' הזה בעצמו איתא ג"כ בזבחים (דף י"ד), ובמנחות (דף י"ד), ובגיטין (דף נ"ד), ולא הביאו הך דר"ח משום דהקשו עליו לא חשו לפירוש הזה. ואף דהתוס' דהכא ודהתם הקשו על הגמרא גופא דאין לומר פשט אחר בגמרא, מ"מ על רש"י ז"ל צ"ע דרש"י בגיטין פירש, ודלמא כי אמר בקול רם הריני מזה על מנת להקטיר אימורין חוץ לזמנו, וזה ודאי קשה מאד כיון דבפירוש איתא כאן בגמרא, דבפנים לא שייך פיגול, איך פירש רש"י ז"ל דאמר על מנת להקטיר אימורין למחר, וצע"ג על רש"י בזה, וצ"ל אף דאמר כך. אבל לא נתפגל בזה, כי רק נפסל בזה הזבח כפי' התוס' ולא חש לפרש בהדיא דסוף סוף נפסל וצריך להביא קרבן אחר:

ועוד איתא שם בגמ' (גיטין נ"ד) על מה דאמר ר' אסי שהתורה האמינתו לכהן בפיגול, אמר ר' יצחק בר ביסנא כה"ג ביוה"כ יוכיח דכי אמר פיגול מהימן, ומנא ידעינן דכתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד, אלא לאו משום דמהימן, ופריך ודלמא שמעיניה דפגיל אי לאו דמהימן, אע"ג דשמעיניה נמי לא מהימן דדלמא לבתר הכי קאמר, ודלמא דחזיניה בפשפש קשיא, ודאי להלכה אין נ"מ בדין זה, דכל זה לדברי אביי דאינו נאמן אלא בשעת מעשה ממש, א"כ צ"ל דוקא דרך פשפש, אבל בלא"ה אינו מהימן, אבל לאנן דקיי"ל כרבא, כגון דאשכחיה ולא א"ל ולא מידי, ולבתר הכי אשכחיה וא"ל אז אינו נאמן, אבל אי אשכחיה תיכף בשעה שיצא ואמר פגלתי מהימן וכן פירש הרא"ש שם כשאמר לו ר' אסי לר' אמי משמיה דר' יוחנן מה אעשה שהתורה האמינתו, חזר בו, והיינו כרבא דקיי"ל כן, ולא חש על מה שהקשה לו דלמא חזיניה דרך פשפש, אלא כיון דאשכחיה בפעם הראשונה ואמר לו מהימן הוא, דעוד בעליו הוא, כיון דלא יכול לאמרה מקודם, ובקרבן נתנאל שם מפרש יותר דישנו עדיין בידו קרינא ביה, ואף דכבר שחט וזרק בפנים ובהיכל כיון דעדיין בידו לפסול הקרבן, דס"ל כמ"ד במנחות י"ז דשירים מעכבין ביוה"כ ויש בידו עדיין שלא ליתן השירים על יסוד מזבח החיצון, משו"ה בידו מקרי, אע"ג דאותו פסול ראשון אינו עדיין בידו, דלא כמהרש"א שם עכ"ל, ופירושו שם תמוה מאד, דכל התנאים ס"ל דשירים לא מעכבי אפי' בחטאות הפנימיות, אלא ר' נחמיה יחיד הוא ולא קיי"ל כותיה, ואיך חפץ להעמיס בדעת רש"י דלא כהלכתא וצע"ג. מיהו נ"ל לתרץ לפע"ד שיהא בידו בשעה שיצא מבית קה"ק להיכל, ועוד לא פירשו העם מבין האולם לפרכת, דבשעת מתנות דלפני ולפנים פורשין מן ההיכל לבד, וטרם שנתן ההזאות בהיכל, דאח"כ צריכין לפרוש ג"כ מבין האולם ולמזבח, ואז אמר להם שפיגל בפנים, והתם ודאי בידו הוא, כיון דצריך עוד לתת ההזיות בהיכל ועל מזבח הזהב ודאי בידו מקרי, ועוד דאחר שנתן מתנות פר הראשון טרם שישחוט את השעיר, ויוצא לחוץ לשחוט השעיר, ושפיר יכול עוד לפגל, ואין לך בידו יותר מזה שיש עליו לעשות עוד הרבה עבודות שבידו הן, וצ"ע שלא פירש כהאי גונא אליבא דהלכתא ושפיר יהיה אליבא דרבא, ומה שדחקו ז"ל לפרש כך, משום דבגמרא אמר דרך פשפש, ודרך שם היו יכולין לראות בהיכל, דאלו לבית קה"ק צריך לראות דרך ליל, כדפירש"י ז"ל שם, ועוד דהתוס' כתבו דפשיטא דבכל העבודות שייך פיגול א"כ אף על העבודות שבהיכל אבל באמת נראה לומר דאפילו בהיכל משכחת לה טרם שנתן המתנות על מזבח הזהב נאמן לומר שפגלתי בהזאות הפרוכת ועודו בידו כל המתנות שעל המזבח ודוק:

ודע עוד דפיגול דאמרנו בכל מקום כולל בין מחשבת חוץ לזמנו, ובין מחשבת חוץ למקומו, רק דבמחשבת הזמן אם אכל חייב כרת ובמחשבת המקום פסול ואין בו כרת, וישנן בד' עבודות שחיטה, וזריקה, וקבלה, והולכה, כדאיתא בחולין פ"ב, ודלא כדמשמע לכאורה ממשנה ב' פ"ב דזבחים דלא חשיב אלא לזרוק דמו למחר, או להקטיר אימורין למחר, אלא במחשב ע"מ לקבל או להוליך דמו למחר ג"כ פיגול ועיין שם בתוס' רעק"א ז"ל ובפ"ב דחולין מ"ז, ומה דמיעטה תורה דפיגל בדבר הנעשה בפנים אינו פיגול, לכאורה משמע שניהם בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו, אבל בגמרא לא נקט אלא ע"מ להקטיר אימורין למחר או לשפוך שירים למחר, ולא אמר ע"מ להקטיר האימורין חוץ למקומן, אבל באמת אין נ"מ כאן לזה הדין, כיון דע"כ לא מיעטה התורה בפיגול דחטאות הפנימיות אלא מכרת, אבל מ"מ פסול הוי מק"ו דר"ש דשלא שלמו כדפירש התוס' בד"ה בדבר הנעשה בפנים והבאתיו לעיל, א"כ אין נפקא מינה לדינא, דפשיטא שגם חוץ למקומו פסול ג"כ במחשבה מק"ו הנ"ל, א"כ לכאורה ק"ל מאי דוחקא להר' חיים לאוקמי פיגול של כ"ג ביוה"כ בשלא לשמו, והקשו עליו התוס' דשלא לשמו לא קרוי פיגול אלא פסול, הא איכא לאוקמי בשלא במקומו חשב וג"כ פסול, וצ"ל דר' חיים סובר דבחטאות הפנימיות ליכא פיגול וגם פסול אינו, וכיון דסתם פיגול משמע שני דברים חוץ לזמנו וחוץ למקומו, לכן כיון דמיעטה התורה משניהם מיעטה, דאין כאן פיגול, וגם פסול ליכא, ולא למד הק"ו דר"ש כנ"ל ודוק:

ב) חטאות הפנימיות יש להן צד קולא לענין פיגול,