עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › גחלי אש

גחלי אש קח

Gahale esh 108 · גחלי אש · free full Hebrew text

Open in the reader →

כדינם, פשיטא כי קא יהיב מודאין יהיב, רק ממה שנשאר במזרקות פליגי בגמרא אי שירים הוי וליסוד אזלי, אי דחוין הוי ואזלי לאמה, ופליגי בזה ר"פ ור"ה בריה דר"י, ופסק הרמב"ם כר"פ דשופך שירים אלו שהזה מהן על היסוד כמצוה (פי' מן הודאין), ואותן הכוסות שנתערבו ישפכו לאמה, וכ"כ המאירי, וכן הדין בכל החטאות שקיבל דמן בד' כוסות ונתן כל המתנות מכוס א', מה שנשאר באותו כוס הוא הנקרא שירים ואזל ליסוד, אבל שאר הכוסות כולן דחוין הן ונשפכין לאמה, שהכוס אינו עושה את חבירו שירים אלא דחוי עכ"ל, וכן הדין בשירים שבצואר הבהמה ג"כ נשפכין לאמה לדברי הכל:

ה) נתערבו דמים הנתנים בפנים בנתנין בחוץ ישפוך הכל לאמה, ואם לא שאל ולקח מדם התערובות ונתן ממנו בפנים ובחוץ בין שנתן בפנים וחזר ונתן בחוץ, בין שנתן בחוץ וחזר ונתן בפנים הכל כשר, בד"א בשאר דמים הנתנים בתוך חוץ מן החטאת, אבל דם חטאת הנעשית בחוץ שנתערב בדם חטאת הנעשית בפנים, אם נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים כשר, נתן בפנים וחזר ונתן בתוך פסול שדם חטאת הנכנס להיכל אפי' חטאת יחיד הנאכלת אסורה שנאמר וכל חטאת כו' (רמב"ם הלכות פסהמו"ק ע"ב הלכה י"ג), והקשה הלח"מ דאם נתן בחוץ למה צריך לתת בפנים, דהא כל הנתנין בפנים אם נתן בחוץ כשר, ופי' ע"פ דברי התוס' כגון דיהב דמים הפנימים בחוץ לשם מים דאי לא היאך חוזר ונותן בפנים הלא כבר נתכפר עכ"ל, הנה בבא א' דישפוך לאמה דברי הכל הוא, אבל סיפא פלוגתא דר"א וחכמים ופסק כחכמים בזבחים (פ"ת מי"ב, וכן פירש בתויו"ט דבין ברישא בין בסיפא דנתן בפנינו וחזר ונתן בחוץ בין בנתן בחוץ וחזר ונתן בפנים שהכניס דמים החיצונים לשם מים, וכן פירש בתוס' רעק"א דבנתערבו פנימים עם החיצונים יתן תחלה בפנים לשם מים דבזה לא מפסלי כיון דאינו מכניסם לכפר עכ"ל:

סימן מב דין פיגול בפרים ושעירים הנשרפים א) איתא בגמרא זבחים (דף מ"ד) תניא ר"א אומר משום ר' יוסי הגלילי פיגל בדבר הנעשה בחוץ פיגול, בדבר הנעשה בפנים אינו פיגול, כיצד היה עומד בחוץ, ואמר הריני שוחט להזות מדמו למחר לא פיגל, שמחשבה בחוץ בדבר הנעשה בפנים לא פיגל, היה עומד בפנים, ואמר הריני מזה ע"מ להקטיר אימורים ולשפוך שיריים למחר לא פיגל, שמחשבה בפנים בדבר הנעשה בחוץ, אבל היה עומד בחוץ ואמר הריני שוחט ע"מ לשפוך שירים למחר, או להקטיר אימורים למחר, פיגל, שמחשבה בחוץ בדבר הנעשה בחוץ, ופסקינן שם בגמרא הלכה כדבריו, ופירש"י להזות מדמו למחר, הרי חישב על אכילת מזבח של פנים, הריני מזה על הפרוכת או על מזבח הפנימי שזו היא זריקתן המפגל, ע"מ לשפוך שירים למחר, שהרי זו אכילת מזבח החיצון דמהני ביה מחשבה, לא פיגל, מפני שמחשבה היתה בשעת עבודת פנים עכ"ל. כללא היא שצריך לחשוב על דבר אכילת מזבח או אכילת אדם, א"כ בפרים ושעירים הנשרפים, אם מחשב מחשבת פיגול על הדם לזרוק שלא בזמנו או שלא במקומו הוי פיגול, אבל אם מחשב לאכול הפרים והשעירים הנשרפים למחר בודאי אינו פיגול. דחושב על דבר שאין דרכו לאכול או להקטיר, אבל אם חשב על חטאות הנשרפות שישרפו חוץ לזמנן או חוץ למקומן אינו פיגול, כלומר בחוץ לזמנו אינו חייב כרת אם אוכל מהן, ובחוץ למקומן אינו נפסל בכך והקרבן כשר, משום דאינו בר אכילה אינו חשוב כהאי גונא מחשבה, זה דעת הרמב"ם, אבל רש"י ז"ל ס"ל (זבחים דף ל"ה ע"א) דגם כהאי גונא פיגול הוא ופסול, ודעת התוס' כדעת הרמב"ם:

שפיכת שירים דכל הקרבנות, וכן בחטאות הפנימיות הוי ג"כ אכילת מזבח, ואם חשב בד' עבודות המפגלות את הזבח, ע"מ לשפוך שירים למחר ג"כ הוי פיגול, אף דשירים גופא לא מעכבין, מ"מ אם חישב עליהם פיגול הוא, אבל אם חישב בשעת שפיכת שירים לאכול או להקטיר למחר אינו פיגול, כי אינו מד' העבודות, (כל זאת למדתי מדברי המל"מ פי"ט מהלכות פסולי המוקדשין):

אם חישב בשעת הוצאת הדם לחוץ, כגון דשחט בפנים הוי פיגול, ואע"פ שהולכה זו אינה צריכה, מ"מ מפגל הזבח בזה, וכן הדין שהזר פוסל בהוצאה שאינה צריכה, והרמב"ם השמיט זאת, ובגמרא דזבחים (דף מ"ד) איתא, א"ר יהושע בן לוי כו' כאשר יורם משור זבח השלמים וכי מה למדנו משור זבח השלמים מעתה, אלא מקיש פר כהן המשיח לשור זבח השלמים, מה שור זבת השלמים עד שיהיו מעשיו ומחשבחו על מזבח החיצון, אף פר כהן המשיח עד שיהיו מחשבתו ומעשיו על מזבח החיצון ופירש"י ז"ל משלמים לענין אימורים הרי אף בזה כולן מפורשים חלב וכליות ויותרת, אלא לא בא היקש זה אלא ללמד על הפיגול שהיא למד בכל הקדשים משלמים, ובא ללמדך על אלו שאין פיגול נוהג בהן אלא כשלמים, מה שלמים אין פיגולן אלא על מעשה עבודת חיצוניות, ומחשבות אכילת חיצוניות, שוחט או מקבל או מוליך או זורק, ע"מ לאכול בשר או לשפוך שירים או להקטיר אימורין חוץ לזמנו, אף כאן עד שיחשב בעבודת חוץ על אכילת חוץ עכ"ל רש"י, נמצאת למד שבהזאת דמן הפנימים ליכא פיגול, שאם וישב להזות דמן בפנים למחר ליכא פיגול, וכן אם היה עומד בפנים, אף שמחשבה על דבר שנעשה בחוץ, כגון להקטיר אימורים ולשפוך שירים למחר לא פיגל כדאמרן, והתוס' הקשו דא"כ דאם חישב בפנים לא שייך פיגול, הא דאמר בהניזקין כ"ג ביוה"כ יוכיח, דכי אמר פיגול מהימן, (הלא אין כאן פיגול) ותירץ נהי דפיגול לא הוי פסול מיהו הוי מק"ו דר"ש בפ"ק דזבחים, ומה שלא לשמו שהוכשרו בשלמים פסול בחטאת, חוץ לזמנו שפוסל בשלמים אינו דין שיפסל בחטאת עכ"ל התוס', ומ"מ קשיא לי דיו לבא מן הדין להיות כנדון, דבשלמא התם לענין הולכה שפיר אמרינן ששוה לשלמים שג"כ צריך הולכה, אבל בזריקת דמן לא יפסל כלל, דמה התם דוקא על מזבח החיצון אף כאן במזבח החיצון דוקא לא בפנים, והיכן הוא הלימוד דבשעת זריקת פנים בפנים יהיה פסול, ויש לפרש דלאו על הזריקה קאי דודאי בשעת זריקה ליכא פיגול אפילו לפסול, כגון דחשב להקטיר האימורין למחר או לשפוך השירים למחר, אלא כונת התוס' היא דבשעת הולכת הדם לפני ולפנים חישב על האימורין או על השירים,