גחלי אש קז

עוד, כן מוכרחין לומר בכוונת הרמב"ם, וכן כתב המאירי בפירוש אחר שהזה בפנים (שהרי אי אפשר מקודם) שהרי השעיר לא נשחט עד שהוזה מן הפר בפנים, וכשנשחט השעיר מזה מן השעיר בפנים קודם שיניח את המזרק שקיבל בו את דם השעיר, ואי אפשר לטעות או להתערב הדמים בהזאות האלו, אלא אחר שהזה מדם הפר בפנים, ויצא לו והניח על כן הזהב שבהיכל, ושחט את השעיר והזה ממנו בפנים, ויצא לו ליטול דם הפר להזות על הפרוכת, נתערבו הדמים זה בזה, עכ"ל הצריך לעניננו:

ב) נתערבו לו דמים בדמים במתנות אחרונות, נותן שבע למטה לשם פר, וחוזר ונותן א' למעלה ושבע למטה לשם שעיר, רש"י פירש במחנות אתרונות שנתן אחת למעלה מדם הפר, אבל הרמב"ם גרם נתערבו במתנה אחרונה נותן א' למטה לשם פר וחוזר ונותן א' למעלה וז' למטה לשם שעיר, והדין אמת אם אירע כך, והמאירי גרס "במתנות אחרונות", וכתב וכל שכבר התחיל בשבע של פר ולא הספיק להשלימו, משלים אותו השבע לשם פר, ונותן א' למעלה וז' למטה לשם שעיר, הרי שהדין אחד, ואין נ"מ. וכתבו התוס' אף דאם נתערבו הנתנין למעלה בהנתנין למטה ישפכו לאמה כדאיתא בזבחים (דף ע"ט), י"ל דשאני הכא דנהי דהשתא לאחר שנתן למעלה דפר הו"ל נתנין למעלה שנתערבו בנתנין למטה, מ"מ כיון דמעיקרא הן שוין במתנוחיהן אפי' רבנן דר"א מודו הכא דיתן למעלה, ורואה אני דם הפר למעלה כאלו הם מים עכ"ל, וקשה לי על דברי תוס' הללו דבשלמא היכא שנתערב חטאת בעולה דבאמת שני מקומות הן, דחטאת זורק דמה למעלה מחוט הסיקרא, ודם עולה למטה, שפיר אמרינן דישפך לאמה, אבל כאן הכל מקום אחד הוא, דאין מתכוין לתת לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף, והכל לארץ נופלים ואין כאן שני מקומות, א"כ בודאי אף לכתחלה כשר, וצע"ג לפע"ד על דברי תוס' הללו, ולא ראיתי במפרשים מי שהעיר זה, ועוד דהתם שני מיני קרבנות הם, דחטאת דוקא למעלה ועולה דוקא למטה, אבל הכא הכל אחד דשניהם טעונים למעלה ולמטה, וכעין זה כתבו התוס', אך לא פירשו דחיוב שלהם ביחד, ולא התם דענינים חלוקים הם:

ג) נתערבו לו כוסות בכוסות נותן וחוזר ונותן וחוזר ונותן שלשה פעמים, פירש"י שאינו מכיר איזה כוס של פר ואיזה כוס של שעיר, בכל עבודה ועבודה נותן אחת למעלה ושבע למטה מן האחד, וחוזר ונותן מן השני, וחוזר ונותן מן הראשון, דמה נפשך אם ראשון של פר היה ושני של שעיר, יצא בראשונה ובשניה, ואי ראשון של שעיר היה והרי הוא כמו שאינו כדתניא פר מעכב את השעיר יצא בשניה ובשלישית שהרי קדם פר לשעיר, וכן בהיכל, וגם בכאן הקשו התוס' דשעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה ולא כלום, וכן כתב מהר"י קורקוס דרש"י לא דק בזה, ועוד דאי אפשר להתערב קודם מתן דמו של פר לפני ולפנים כיון דלא נשחט השעיר עוד, לכן פירשו דלא איירי בלפני ולפנים אלא בהיכל, וכן כתב המאירי דמיירי שאחר שהניח המזרק של דם הפר על הכן ושחט את השעיר והזה מדמו והניח על כן השני הסית דעתו, וכשבא ליטול את דם הפר להזות על הפרוכת, שכת איזה של פר ואיזה של שעיר, ואין לו סימן בעירוי הדם של פר, (כלומר הלא מזרק דדם הפר יותר הוא) דשמא נשפך מאותו של פר וחזר שיעורו כשל שעיר, וכן אין לו סימן מצד צבעו, כגון שהיה זקן ואין אור עיניו שולט כ"כ עכ"ל, והחכם צבי (בתשובה קנ"ו) ביאר יותר וז"ל אף דאמרינן לעיל האי חיור והאי סומק, הא אמרינן משום חולשא דכ"ג לאו אדעתיה ואפשר שתהיה לו חולשא גדולה, עד שלא יוכל להבחין בין חיור דשעיר לסומק דפר, דפשיטא דחיור דקאמרינן אינו כסיד ההיכל ולא כקרום ביצה, אלא חיור מעט בערך אדמימות דם הפר, ולזה צריך הבחנה טובה, ואפשר שהגיע חולשא דכ"ג כ"כ דאף שירצה להבחין לא יוכל, אי נמי משום חולשא דכ"ג שכח הי מינייהו חיור והי מינייהו סומק והרי הוא בהיכל, וא"א לצאת החוצה לשאול לאחיו הכהנים ולחזור ולכנוס, דתיכף בצאתו מק"ק צריך הוא להזות בהיכל עכ"ל, ולמדנו מדבריו ז"ל דבר חדש דאסור לו להפסיק במתנות, ומוטב לו שיתן שלשה פעמים שלא כדינו לכתחלה, מלהפסיק ללכת לשאול לאחיו הכהנים איזה מן המזרק הוא דם הפר, ואיזה הוא דם שעיר, מ"מ בעיקר מלתא נ"ל דלא צריך לדחוקי מה שכתבו המאירי והח"צ כגון שהיה זקן או שנחלש מאור עיניו, דתיפוק ליה דבהיכל לא היה אור כלל, כדמצינו אצל ביהמ"ק שעשה שלמה חלונים שקופים אטומים צרים בפנים ולא היה שם אור כלל, והמנורה לדעת רוב ראשונים לא היתה דולקת ביום כ"א בלילה, וכ"ת אם נכנס עם הקטורת לחוך ההיכל איך היה עושה מעשהו, דשאני התם דנכנס עם גחלים לוחשות והיה מאיר מאש הגחלים, ואפי' אח"ל דהיה אור קטן שם, מ"מ בקל נוכל לטעות כנ"ל:

והנה הרמב"ם מסתם סתימא אי מיירי בהזאות שמבפנים או שבהיכל, וע"כ צ"ל דבהיכל קא משתעי כמו שגילה דעתו ז"ל בבבא הקודמת וכמו שפירש הכ"מ דבריו שם, וכך כתב כאן, נתחלפו הכוסות ולא ידע איזה כוס דם הפר, ואיזה כוס דם השעיר, נותן מא' מהן אחת למעלה ושבע למטה, ונותן מן השני אחת למעלה וז' למטה, וחוזר ונותן מן הראשון אחת למעלה וז' למטה, נמצא ממ"נ שנתן מדם הפר ואחריו מדם השעיר, וכתב הכ"מ ויש בלשון רבינו תוס' שכתב וחוזר ונותן מן השני א' למעלה וז' למטה, וכך מצאתי בס' מוגה, וכתוב בתשו' מהר"י אבוהב דצ"ל וחוזר ונותן מן הראשון, ובס"א מן השני' וצריך להמחק, ולפי הכ"מ צריך למחוק כל הבבא ע"ש, ולא הבינותי אלו הדברים כלל דבודאי צריך להיות שנותן מן הראשון עוד הפעם, בס"ה שלש פעמים, ואולי היה בגרסת הכ"מ עוד בבא דצריך לחת עוד בפעם הרביעי מן השני, וזה בודאי צריך למחוק, אבל למחוק שנותן עוד הפעם מן הראשון בודאי אינו, כי צריך לתת שלש פעמים, דכן איתא בגמ', והרא"ש ג"כ כתב כך וז"ל אם נתערב לו מזרק דם של הפר בשל שעיר, יתן משני המזרקות שלש פעמים, שאם הראשון של פר הוי האחרון כמאן דליתיה, ואם הוא של שעיר הרי הוא כמאן דליתיה ויוצא בשנים האחרונים עכ"ל:

ד) מקצת דמים נתערבו לו ומקצת דמים לא נתערבו, ופירש"י כגון שנשפך משני מזרקות לתוך מזרק שלישי ריקם ונשתייר בהם בכל אחד ואחד עכ"ל, פי' כשיעור ההזאה שיכול לתת כל המתנות