גחלי אש קה

להקטיר קטורת אחרת אחר שחיטת פר זה, והקשו ע"ז בתוס' ישנים, דבמשנה קתני וכן בהיכל, וכן במזבח הזהב א"כ חפן לפני שחיטת הפר, וכ"ת שיחזור ויחפון אחר שנתן בפנים, הא לא מסתברא, ועוד כי שמא היתה החפינה פסולה אם יחזור ויחפון אחר מתנות שבפנים י"ל כיון שעשה מתנות שבפנים נעשית השחיטה כהלכתה, ונעשית החפינה בטוב לאחר שחיטת הפר, ושחיטה אחרונה אינו אלא לסיים ההזאות, תדע דהא בשעיר שנשפך דמו במתנות היכל ובמזבח ולא דם הפר ושחט שעיר אתר, נמצא שקדמו מחנות דפר דלפני ולפנים וגם בהיכל לשחיטת השעיר, ומשמע שאם נשפך דם השעיר אחר מתנות פר שבהיכל שלא היה חוזר ומתחיל מתנות הפר בהיכל, אלא ודאי טעמא כדפרישית ששחיטה הראשונה חשובה היא כיון שהתחיל לעשות מתנות הדם, כי שחיטה זו אינה אלא לסיים ההזאות, ריב"א, עכ"ל תוס' ישנים וכן כתב הריטב"א, מ"מ למדנו מזה דין חדש, דזה שהחפינה צריך להיות קודם שחיטת הפר, זה דוקא בפר הראשון דנכנס דמו לפני ולפנים, אבל אם כבר נתן מתנות דלפני ולפנים אע"פ שצריך לשחוט פר אחר אם נשפך דמו קודם שנתן בהיכל ובמזבח הזהב, כיון שאינן אלא לסיים ההזאות יצא בחפינה הראשונה, וגם למדנו מזה שאם נשפך דם השעיר במתנות ההיכל ובמזבח, אף דקדמה מתנת דפר בהיכל קודם שחיטת השעיר, לית לן בה אע"פ שאינו חוזר ומזה מדם הפר בהיכל, דדוקא שחיטה הראשונה של שעיר הראשון צריכה להיות קודם מתן דמו של פר בהיכל, אבל שחיטה שניה דאינו אלא לסיים ההזאות כדאמרן, לית לן בה. הארכתי בזה, כי הוא דין חדש, דלא נתבארו בגמרא וברמב"ם כי אם למדנו מהדיוק, וכן מביא בתוס' רעק"א ז"ל במשניות על משנה זו דברי תוס' ישנים אלו להלכה:

ז) איל ושעיר המוספין שעשה אותם קודם עבודת היום אינו כלום, (ברמב"ם שם) והכ"מ מראה מקומו של דין זה ביומא (דף ס') כל מעשה יוה"כ וכו', אבל בגמ' שם אין מהדין זה כלום, ואף דלמדנו מן הדיוק אין דרכו של הרמב"ם להביא אלא דין המפורש בש"ס, רק נראה דהדין הזה הוא ביומא (דף ס"ב ע"ב) דאיתא שם דשני שעירי יוהכ"פ ששחטן בחוץ עד שלא הגריל עליהם חייב, ופריך למאי חזו, ומתרץ רב חסדא הואיל דראוי לשעיר הנעשה בחוץ, ופריך לשעיר הנעשה בחוץ נמי לא חזי דמחסרי עבודת היום, ופירש"י דמחסרי כל מעשה עבודת היום של מתן דמי פר ושעיר וחפינת הקטורת והקטרתה הראוין ליקדם למוספין עכ"ל רש"י, הרי בפירוש דמוספין קודם עבודת היום לא חזו, ובגמ' נקט שעיר דמיירי משעיר, אבל ה"ה האיל כנ"ל, ואף דבין לר' יהודה דסובר דאף מעשה בגדי לבן מבחוץ לא מעכבא הסדר, ובין לר' נחמיה דסובר דבגדי לבן אפי' מבחוץ מעכב, אבל פר ואיל הלא בחוץ בבגדי זהב נעשין, מ"מ מעכבין אם הקדימן למעשה פנימים, דגליא רחמנא מלבד חטאת הכפורים אצל מוסף ש"מ שצריך להקדים מעשה עבודת היום:

ואף דהרמב"ם בפי"ח דמעשה הקרבנות לא הביא הדין דרב חסדא ומחייב על שני שעירי יו"כ כרת אם שחטן בחוץ עד אחר הוידוי כמו שמשיג שם הראב"ד ז"ל מ"מ פשיט דלא פליג אדינא אדרב חסדא שקודם הגרלה ג"כ חייב דמשום ראוי למוסף היום אבל מוסיף ג"כ דאפילו אחר הגרלה עד שעת ווידוי ג"כ חייב משום דראוי לבוא לפנים להתודות אבל בעיקר הדין לא פליג ופשוט כנ"ל, אבל בירושלמי בפ"ד דיומא משמע דרב חסדא דס"ל אין מחוסר זמן לבו ביום שמעינן דס"ל הגרלה מעכבת וכן ס"ל דהכי לא בעי עקירה א"כ לדידן דקיי"ל דבכל קרבנות בעי עקירה מלבד בפסח בשאר ימות השנה א"כ דינא דרב חסדא דמפרש הברייתא דמשום זה חייב אם שחט אחד מן שעירי יו"כ משום דראוי לשעיר הנעשה בחוץ וס"ל דלא בעי עקירה או דס"ל דחזי לשעיר הנעשה בפנים והגרלה לא מעכבת ואנן קיי"ל דהגרלה מעכבת אידחי ליה מלתא דרב חסדא ובשביל זה לא הביא הרמב"ם הטעם דרב חסדא כמו שמבואר כל זה שם במראה הפנים א"כ ע"כ צריך לומר דלהרמב"ם דמעכב אם הביא המוספין קודם עבודת יום מעכב משום דמעשה יו"כ צריך להיות על הסדר דשינה בדבר הנעשה לפני ולפנים דהקדימן שהיה לו לאחרן זה וחקה קאי עלייהו כדעת מפרשי הים ולוה נראה דהתכוין הק"ע מ"מ י"ל מדשינה הרמב"ם בלשונו דאצל קטרת שחפנה קודם שחיטת הפר וכן בשעיר ששחטו קודם דמו של פר כתיב לא עשה כלום ואצל איל ושעיר קודם עבודת היום כתב אינו כלום משמע לי שדוקא אינו כלום שצריך אח"כ עוד הפעם לשחוט איל ושעיר המוספין אבל לא קלקול כל העבודה דבשלמא אם הפסיק באמצע עבודה בעבודה אחרת כגון אם הקדים דם השעיר לדם הפר או כדומה יש לו עצה אחרת לשחוט עוד הפעם שעיר אחר ויזה עוד הפעם אבל כאן אם נאמר שפוסל כל עבודה מה אית ליה למעבד וכי יבטל כל עבודת יו"כ בשביל כך הכ"נ ליתא דבירושלמי טרח למצוא שיתבטל עבודות היום ולא אשכחן שיבטל עבודת היום אלא בנשפך הדם בתתייה כמו שיתבאר לקמן אבל כאן בודאי צריך לעשות עבודת היום כנ"ל אבל בספר שירי קרבן להגאון מבעל ק"ע על הירושלמי אחר שהביא דברי הרמב"ם וכ"מ שהבאתי לעיל כתב עליו וז"ל ותימא הא מפורש אמרינן ביומא (דף ס') דהא דאם הקדים מעשה לחבירו דלא עשה כלום דוקא בעבודות הנעשות בבגדי לבן בפנים, והני בבגדי זהב עושין והניח בצ"ע, ובגליון הש"ס שם למפרשי הים. מתרץ וז"ל ולפמ"ש בחי' הריטב"א יומא (דף מ' ע"א) דאף לפי המסקנא דסדרן לא מעכב היינו הגרלה דלאו עבודה אבל במתנת פר בהיכל שהיא עבודה שלמה אף דהוא דבר הנעשה בחוץ סדרן מעכב כיון דמתנת שעיר בין הבדים שהיה לו להקדים הם דבר שבפנים וחוקה דפנים חשיב ע"ש וה"ה כאן דאיל ושעיר המוספין נעשין בחוץ אם הקדימן לעבודת היום הרי שינה בדבר שנעשה לפני ולפנים להקדימו ואיחרן וחקה קאי עליה עכ"ל, ונראה עוד מספר שירי קרבן שאינו פוסל כלום ואפילו לעצמו אינו פוסל דמסיים שם שמוכח מדברי רב חסדא שאם הקדים השעיר נעשה בחוץ קודם עבודת היום כשר עכ"ל זה ודאי יקשה כמו שהבאתי הגמרא שפריך דממסרי עבודת היום, ומתרץ שם אין מחוסר זמן לבו ביום ולמה לא מתרץ פשוט שבדעבד כשר שפיר קרינן ביה מתקבל בפנים כדתנן זבחים (דף ק"ט) קדשים פסולין שפסוליו בקודש חייב משום שחוטי חוץ ופירש"י הואיל בפנים אם עלו לא ירדו, אבל בודאי שעבודה היום לא נתקלקל בזה וצריך לעבודת היום ואפילו אם נאמר כמפרשי הים י"ל דדוקא היאך דהתחיל בעבודת היום ובתוך כך שחט