גחלי אש קד

הטבילות והקדושין יוכל לכתוב במקום אחר שנלמוד מזה, אלא ודאי הא אתי לאשמועינן אף דכל מעשה יוה"כ חקה כתיב בהו וסדרן מעכב, הוצאת כף ומחתה סדרה לא מעכב, אע"ג דבבגדי לבן הוא לפני ולפנים כנ"ל ברור טעם התוספתא, וא"ש:

ה) בעת שאני עוסק בדברים הללו שבק חיים לכל חי אדמו"ר זצל"ה בק"ק גור, והוגד לי משמו ז"ל שבמוצאי יו"כ דהאי שתא שנת תרס"ה נסתפק לו ז"ל דאם מת הכ"ג אחר הוידוי הראשון ובא הסגן במקומו, אם צריך להתודות מחדש דסברא היא דאמרינן בגמ' יבא זכאי ויכפר על הזכאי, א"כ צריך להיות נקי מקודם, א"כ גם זה צריך להתודות עוד הפעם את עונותיו על ראש הפר, ואח"כ להתודות וידוי שני, או דילמא שיצא בוידוי שהתודה כה"ג הראשון, כך שמעתי משמו ז"ל, ויהי למופת (דבהאי שתא מת הכהנא רבא):

ונ"ל דלא צריך, דהנה סדר, עבודות כך הוא, מתודה על הפר וידוי ראשון, ואח"כ מגריל על השעיר ואח"כ מתודה על הפר וידוי שני, לא מבעיא אם מת אחר וידוי שני דאין צריך הסגן להתודות עוד הפעם, דאף דצריך להיות זכאי קודם שמתודה על כל עם הקהל בשעיר המשתלח, מ"מ הכ"ג שמת כבר התודה בוידוי שני בעד הסגן נמי, דבוידוי שני כולל אחיו הכהנים עמו, והסגן ג"כ מאחיו הכהנים הוא, אלא אפילו אם מת לאחר הגרלה קודם וידוי שני),דאף דקיי"ל דהגרלה גופא מעכבת, מ"מ סדר הגרלה אינו מעכב, דקיי"ל כר' יהודה דבגדי לבן מבחוץ ופירש"י כגון הגרלה, וא"כ לכאורה מאי איכפת לן להתודות עוד הפעם אחר הגרלה דהלא אינה מעכבת הסדר, מ"מ נ"ל דאינו צריך להתודות, ואפי' מת קודם ההגרלה ג"כ אינו מתודה ולר' נחמיה פשיטא שאינו מתודה דמתקלקל הסדר כולו, וטעם הדבר הוא לפענ"ד כמו שאבאר:

דהנה בגמרא יומא (דף ל"ו ע"ב) איתא ת"ר וכפר בכפרת דברים הכתוב מדבר (פירש"י דברי וידוין) אתה אומר בכפרת דברים או אינו אלא כפרת דמים, הרי אני דן נאמרה כאן כפרה, ונאחרה להלן בשעיר המשתלח, מה כפרה האמורה בשעיר דברים, אף כפרה האמורה בפר דברים, ואם נפשך לומר הרי הוא אומר והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו, וכפר בעדו ובעד ביתו, ועדיין לא נשחט הפר עכ"ל הגמרא, ופירש"י ז"ל אם נפשך לומר להשיב תשובה על ג"ש זו לומר שאין וכפר אלא במתן דמים, ע"כ מיניה וביה תיפוק לך דלא אפשר למימר הכי ע"כ, הרי למדנו מזה דאף דבכל מקום ובכל השנה כלה אין כפרה אלא בדם, מ"מ גילה לנו רחמנא כאן דביוה"כ הוידוי דברים הוא כמו כפרת דם, אך עכ"פ אי אפשר לומר שיהיה הוידוי עוד חשובה יותר מדם, וכיון דחזינן גם בפר הזה בעצמו שגם מתן דמו של פר ג"כ מכפר, ואם מת כ"ג זה נכנס הסגן בדם זה הפר ומכפר בו כדפסק הרמב"ם (בפ"ה מהל' עבודת יוהכ"פ הי"ג), א"כ פשיטא דלא עדיפא וידוי מדם ממש, דכמו בדם הפר, דדם כפרתו תמיד בכל השנה כולה גלחה לנו התורה דהשני נכנס בדמו, אף כאן השני יוצא בוידוי של ראשון, וכ"ת הלא צריך להיות זכאי מקודם, כיון דידוע דהסגן נכנס תחתיו הוא, ורחמנא הפקיר הפר לכל אחיו הכהנים גם לסגן יש לו חלק בו, ומתכפר בוידוי דברים של הראשון כנ"ל ברור, דאף דפר זה בא ממעות כ"ג, ושנה עליו הכתוב לעכב דאם אינו מממונו פסול, מ"מ במת כ"ג זה, האחר אינו מביא פר אחר, ואמרינן דפר זה שייך להסגן, דרחמנא הפקיר ממונו זו לכל אחיו הכהנים ומתכפרין בו, וגלה רחמנא, בדם, וה"ה לוידוי דברים כנ"ל, ומיהו אם שחט את הפר ומת נכנס אחר בדמו כדאמרינן אבל חפן ומת אין אחר נכנס בחפינתו כיון דצריך להיות חפניו כמדתו של ראשון לא נכנס אחר בחפניו כן מבואר בירושלמי וה"ה דאפילו חי אין אחר אופן לתוך חפניו:

מיהא בירושלמי (פ' שני שעירים) מצינו איבעיא כה"ג דאיתא שם בפר ששחטו בלא וידוי על דעתיה דר' יהודה (דס"ל לירושלמי לר' יהודה דוידוי מעכב) צריך להביא פר אחר ע"ד דר"ש שא"צ להביא פר אחר התודה ושחטו ונשפך הדם ואת אמרת צריך להביא פר אחר צריך להתודות עליו פעם שניה או כבר יצא בוידוי של ראשון ולא איפשיטא עכ"ל ובפני משה הפירוש שם דבעי דוקא לר' יהודה דס"ל דהוידוי מעכב אם צריך להתודות על הפר האחר פעם שני ולפירוש הק"ע בעי אליבא דכ"ע אם צריך להתודות עכ"פ לכתחלה דע"כ לא פליגי אלא בדיעבד אבל לכתחלה בעי ליה א"כ לפ"ז הדין אם מת כ"ג ג"כ נימא ספיקא אם לכתחלה צריך להתודות כהן הנכנס תחתיו עוד הפעם, מ"מ נ"ל כמו שכתבתי לעיל דשאני פר אם מת אין כאן שום כפרה וצריך בודאי פר חדש והו"ל כאילו לא היה מעולם סברא דצריך להתודות עכ"פ לכתחלה על הפר השני אבל גבי כ"ג דגילה רחמנא דנכנס אפילו בדמו של פר הרי ראינו דמעשה הראשון ששחט והתודה עליו גומר הכפרה בודאי אינו צריך להתודות עוד הפעם דהרי כל הכהנים יש להן חלק בפר הזה דרחמנא הפקירה לכל אחיו הכהנים ושליחותא דידיה עביד כ"ג וה"ל כאילו הכ"ג החדש בעצמו התודה עליו כנ"ל ברור דאלת"ה למה לא בעי בירושלמי אלא אצל הפר ולא בשמת כ"ג אלא ודאי דאינו צריך כנ"ל ברור:

ו) קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום אע"פ שהחפינה בעזרה, צורך פנים כעבודת פנים היא, וכן שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה כלום, אע"פ שהשחיטה בעזרה הרי דמו נכנס לפנים (רמב"ם בעבודת יוהכ"פ פ"ה ה"ב) וכתב המאירי דהטעם הזה לא נצרך בגמ' דצורך פנים כפנים דמי אלא לר' יהודה שסובר שאין הסדר מעכב אלא בעבודת פנים, רק שהרמב"ם פוסק שלא נאמר עיכוב בסדר אלא בלפני ולפנים ובהיכל, אבל בעזרות לא, ובקטורת שחפנה קודם שחיטת הפר, הוצרכנו לפוסלה מפני שהיא צורך פנים, ואין שיטת הסוגיא מוכחת כן, ומ"מ למדנו שכל שנשפך דם הפר עד שלא גמר להזות בפנים שצריך לחזור ולחפון אחר שחיטת הפר, וכן אם שחט השעיר קודם מתן דמו של פר שבפנים לא עשה כלום, ואע"פ שבעזרה נעשית, שמ"מ בגדי לבן הוא אלא שהרמב"ם הוצרך לזה אם שביאר בחפינה עכ"ל:

הדין הזה אמרינן בגמ' יומא (דף ס' ע"ב) שר' חנינא ס"ל הכי דקטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא עשה ולא כלום, ופריך שם בגמ' ממתניתין דתנן אם עד שלא גמר מחנות שבפנים נשפך הדם יביא דם אחר, ואם איתא יחזור ויחפון מבעיא ליה, ומתרץ בקטורת לא קא מיירי, ופירש"י ומיהו ודאי שצריך