גחלי אש קג

וע"כ שניהם על ת"ק קאי, א"כ שניהם אתו לפרושי, ועוד דבעירובין (דף פ"ב) איתא דהוא גופא מחלוקת אימתי דר' יהודה אי לפרש אי לחלוק אתי דר' יוחנן ס"ל אימתי לפרש ובמה לחלוק אתי, אכן עיינתי בתוספתא פ"ג דיומא ושם לא נשנה כי בד"א אלא בר' יהודה ולא בר' נחמיה כלל, ואולי הכ"מ סמיך ע"ז, אבל בגמרא שמביא הפלוגתא מביא שניהם בבד"א, א"כ לא מכרע דשניהם אמרו בד"א. ולי נראה דמשו"ה פסק הרמב"ם כר' יהודה ולא כר' נחמיה, דבזבחים (דף מ' ע"א) מוקמינן ברייתא דלפר אליבא בר' יהודה, וכן רב נחמן בר יצחק אמר לא נצרכה אלא לר' יהודה וכמו שפירשו התוס' שם ועיי"ש, והשתא א"ש כיון דטריחי אמוראי לתרץ אליבא דר' יהודה הכי קיי"ל דאביי ורב נחמן בר יצחק תרווייהו מוקי לה לברייתא דפר כר' יהודה וא"ש, וכן פירש ברי"ף שבועות דזה הוי שיקול הדעת כיון דסוגיא דעלמא כחד מיניה לענין שבועת מודה במקצת אצל היורשין עי"ש:

ג) הא דאמר ר' יהודה דדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים סדרן מעכב, אבל דברים הנעשים בבגדי לבן מבחוץ סדרן לא מעכב, וכ"ש דברים הנעשים בבגדי זהב בודאי לא מעכב, נ"ל דלאו כללא הוא דהרי הוצאת כף ומחתה דנעשית בבגדי לבן מבפנים, מ"מ לא מעכב, דהא איתא בתוספחא פ"ג דיומא, בפירוש כל מעשה יוהכ"פ האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום חוץ מן הוצאת כף ומחתה, וטעם הדבר נ"ל בזה דבשלמא כולן עבודות הן הצריכות לציבור, אבל הוצאת כף ומחתה אינה עבודה הצריכה לציבור דאינה אלא לפנות מקום, כדפירש"י ז"ל יומא (דף ל"ה ע"ב) ד"ה עבודת יחיד שעשתה לו אמו כתנות ועובד בה עבודת יחיד פירש"י ז"ל הוצאת כף ומחתה שאינה צריכה לציבור, אלא לפי שמוטלת עלינו לפנות אח המקום לפיכך קורא לה עבודת יחיד עכ"ל, ואף שרש"י ז"ל כתב ע"ז הפירוש דבגמרא שם מסיק ובלבד שימסרנה לצבור דסוף סוף מעבודת צבור הוא, מ"מ כתב רש"י בסוף כך נראה בעיני, משמע שמסכים לזה הפירוש, לכן בודאי בשביל זה הקדימה לא מעכבת, ואפשר דגם הכפרה לא מעכבת דעיקר כפרה בדם הוא ואם נתן הדם וגם הקטורת כתקנה שפיר דמי ולא מעכבת:

וגם הא דאמר ר' יהודה דבבגדי זהב אינו מעכב הקדמה, ג"כ לאו כללא הוא, דאיל ושעיר המוספין שעשה אותן קודם עבודת היום לא עשה כלום כדפסק הרמב"ם בפ"ה מהל' עבודת יוהכ"פ הל' ג', ואיל ושעיר המוספין בבגדי זהב הן, מ"מ אם הקדימן אינו כלום וצריך להקריבן מחדש, אלא ודאי לאו כללא הוא ועיין עוד מה שנתבאר לקמן מזה:

ד) בגדי לבן מבחוץ, פירש"י כגון הגרלה וידוי ושפיכת שירים, וכל מתנות הפרוכת ומזבח הזהב אם הקדים להן דבר מאוחר אין אלו מעכבין עליו לפוסלו, אבל בשחיטה ובחפינה מודה הוא דצורך פנים כפנים דמי' בבגדי זהב מבחוץ, כגון אילו ואיל העם שהקדים להן הוצאת כף ומחתה אין מעכבין עליו לפסול עכ"ל רש"י ז"ל, ומה שפי' דשירים לא מעכב היינו דוקא לר' נחמיה דס"ל דשירים מעכבין מ"מ הסדר אינו מעכב, אבל לר' יהודה אינו מוכרע דמצי ס"ל דמעכב או דלא מעכב כדאמרינן בגמ' וכמו שפרשתי לעיל, וגם מה שפירש רש"י דאילו ואיל העם שהקדים להן הוצאת כף ומחתה משמע לכאורה דדוקא בהך גונא לא מעכב, דגמר כל עבודות פנים על סדרן, ואח"כ היה צריך להקריב מקודם אילו ואיל העם, ואח"כ להוציא כף ומחתה, אבל אם הוציא כף ומחתה טרם שנתן מתנות דלפני ולפנים או אפי' על הפרוכת מבחוץ אולי מעכב, או אולי נאמר שגם בהאי גונא ג"כ אינו מעכב, דלכאורה מהתוספתא שהבאתי בפירוש חוץ מהוצאת כף ומחתה שאם הקדים מה שעשה עשוי, ומשמע מזה דאינו מעכב כלל, אימתי הוציאו אי קודם או אח"כ, ובפרט כמו שפרשתי למעלה שאינו עבודת צבור כלל, ומהיכא תיתי שתעכב, והדבר צריך תלמוד דיוכל להיות שמעכב מחמת שהפסיק בעבודת הפנימי בדבר שמעכב, דגדולה מזו כתב החכם צבי שהבאתי דבריו לעיל, בנתערבו לו כוסות בכוסות דאסור להפסיק בעבודת היום, ללכת ולשאול לאחיו הכהנים שיכירו לו בין דם לדם, ומוטב שיתן שלשה פעמים משיפסוק, ותכף בצאתו מקודש הקדשים צריך לתת על הפרוכת בלא הפסקה, אף כאן אם יפסיק בהוצאת כף ומחתה הפסקה היא ומעכבת, או דלמא דכללא היא דהוצאת כף ומחתה אינו צריך להיות על הסדר וצ"ע, מיהו הא לא קשיא לרש"י כיון דהוציא כף ומחתה שלא על הסדר, לא קיים ה' טבילות וי' קדושין, כבר תירץ ריב"א בתוס' משום דבדיעבד זאת אינו מעכב כדאיתא בגמרא דכ"ג שלא קידש ולא טבל בין עבודה לעבודה אינו מחלל העבודה, ובתוס' ישנים כתב וז"ל וקצת חימה שלא עשה עבודת יוהכ"פ של פנים על הסדר שהרי עשה הוצאת כף ומחתה קודם אילו ואיל העם, ובפרקין אמרינן דאי אקדים מתנות דפר בהיכל מקמי מתנות דשעיר בפנים מעכבת דחוקה כתיב, וה"נ הקדים עבודת פנים שלא כדין, וי"ל דבהקדמת עבודת פנים אין לחוש כמו מתנות דפר דעבדינהו לפני הגרלה, אע"ג דגוף הגרלה מעכבת לא"ד לעיל, א"נ הוצאת כף ומחתה לא חמירי כשאר עבודת פנים, שאינו בא לכפר, וכי כתיבא חוקה גבי כפרה כתיבא, מיהו בחנם דחק רש"י שהיה יכול לפרש בשאר עבודות שנעשין בבגדי זהב מבחוץ עכ"ל תוס' ישנים, וכן כתב הריטב"א דשאני הוצאת כף ומחתה דאינו אלא עבודת סילוק, ובשביל זה דחק עצמו רש"י לפרש דאפי' בשהקדים הוצאת כף ומחתה לא הוי עכובא, מפני שהוא עבודת סילוק עכ"ל הריטב"א ז"ל, ואני תמה תמה אקרא על הגאונים ז"ל שכתבו שרש"י ז"ל דחק עצמו שלא לצורך שהיה יכול לפרש בשאר עבודות, כאלו דברים הללו יצאו מבטן רש"י מסברתו, הלא דברי רש"י תוספתא מפורשת בפ"ג דיומא והבאתיו לעיל, כל מעשה יוהכ"פ האמור על הסדר הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום, חוץ מן הוצאת כף ומחתה שאם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי, עכ"ל התוספתא, וכן כתב המאירי ואם הקדים להם הוצאת הכף והמחתה לא עיכב, ונ"ל דס"ל כפירש"י וצע"ג:

ועוד אני אומר טעם חדש, למה אם הקדים בהוצאת כף ומחתה מה שעשה עשו, חוץ מה שפירשו הגאונים מפני שהוא עבודת סילוק, ומה שפרשתי בעצמי לעיל מפני שהוא עבודת יחיד ואינה צריכה לצבור, עוד אני אומר דאיתא בגמ' יומא (דף ע' ע"ב) ת"ר ובא אהרן אל אהל מועד למה הוא בא להוציא כף ומחתה שכל הפרשה כולה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק הזה, וטעם הדבר נאמר שם בגמ'. עכ"פ ראינו שהתורה כתבה הפסוק הזה שלא כסדר וקשיא למה, ואם שצריך לקיים