גחלי אש קב

נקיט, שתמיד אפי' לאחר שנפרצו בה פרצות, הא מקודם יכולין היו לערב את כולה כנ"ל:

והס"ת שאנו מביאין שמה לא פתחו כלל, ולא היו קורין בהן אלא להראות חזותו לרבים, ופירש"י להראות נויו של ס"ת ותפארת בעליה, שטרח להתנאות במצות, שנאמר זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות נאות ס"ת נאה בלבלר אומן כן פירש רש"י ביומא, ובסוטה לא מפרש תפארת בעליה אלא של הס"ת בעצמה, ואין הפירוש דכל אחד רצה להתפאר בזה, דודאי מגונה הוא מי שחפץ להתנאות בפני בג"א אפילו במצות, אלא פירושו דמפרסמין עושי המצות ולמדם לעשות המצות בלב שלם וביד נדיבה כמצוה עלינו זה אלי ואנוהו, ומכאן נ"ל המנהג שנהגו בכל ישראל להוציא בליל יוה"כ בבית הכנסת כל הספרי תורות ולסבב הבימה, והוא מיוסד ע"פ הגמ' הנ"ל:

ועוד משמע מדברי רש"י שדייק וכתב תפארת הכתב שנכתב בדיו נאה קלף נאה, ולבלר נאה שפתתו הס"ת להראות להעם הכתב והקלף, ולא קראו בו כלל, וזה ודאי חידוש גדול לפתוח את הס"ת ושלא לקרוא בו, כי אם לראות הכתב והקלף נאה, אכן מותר משום זה אלי ואנוהו שחביבין מצות על ישראל וילמדם לעשות כמוהו, ומכאן נ"ל נשתרבב המנהג בהרבה קהלות אשכנז בשמחת תורה בלילה, ובעיני ראיתי שמוציאין כל ס"ת ופותחין אותו וגוללין ברבים עד מקום הקריאה של מחר, ומחזירין אח"כ ס"ת למקומה, ותמהתי על המנהג הזה, הלא לגלול הס"ת ברבים איכא טרחא דציבורא הרבה במו שאמרנו למעלה, שמוטב שיקרא כ"ג ע"פ, ולא ימתין הציבור עד שיגלול הס"ת, וכאן עושין הדבר בצבור, אלא כיון שמצאו רמז בגמ' שהוציאו הס"ת ולא קראו בהן וגללו להראות את הכתב פעם אחת בשנה ביוה"כ, לכן הותר לנו ג"כ זאת פעם אתת בשנה, ובררו יום שמחת תורה לזה, אבל ודאי יותר מפעם אחת בשנה כיון דלא מצינו בגמ' ודאי אסור לטלטל את הס"ת אם לא לצורך קריאה, כנ"ל ברור:

סימן מ מעשה יוה"כ צריך להיות על הסדר דוקא. א) איתא במשנה יומא (דף ס' ע"א) כל מעשה יוהכ"פ האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום, וברש"י (דף ח') ד"ה פר איתא דסדרן כך הוא כמו שכתובין בפרשה בתחלה, א) מתודה על הפר וידוי ראשון, ב) ואח"כ מגריל על השעיר, ג) ואח"כ מתודה טל הפר וידוי שני ושוחטו, ד) ומכניס כף ומחתה ונותן הקטורת על האש, ה) ונותן מדם הפר על הכפורת, ואח"כ שוחט את השעיר ונותן ממנו על הכפורת, ו) ואח"כ נותן מדם הפר על הפרוכת, ז) ואח"כ מדם השעיר, ת) ואח"כ מערב הדמים ונותן על מזבח הפנימי עכ"ל, ופליגי בגמ' ר' יהודה ור' נחמיה בפי' המשנה הקודמת במאי קמיירי (מזה נראה כי היתה המשנה קבלה בידם), וס"ל לר"י אימתי בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים, אבל דברים הנעשים בבגדי לבן מבחוץ אם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי, ור' נחמיה ס"ל בד"א בדברים הנעשים בבגדי לבן בין בפנים בין בחוץ דר"י ס"ל כתיב "זאת" דמשמע חוקה על זאת כתיב, ולא על אחרת, וכתיב "אמת" חד למעוטי בגדי לבן מבחוץ. וחד למעוטי בגדי זהב, ור' נחמיה ס"ל חד למעוטי בגדי זהב, וחד למעוטי שירים, ור"י אמר אי מעכבי מעכבי, אי לא מעכבי לא מעכבי ע"כ סוגית הגמ', ורש"י ותוס' פליגי בפי' הסוגיא איך ס"ל לר' יהודה, ומשמע מרש"י דלר"י ס"ל באמת דשירים מעכבי, ואע"ג דלר"י לא כתיב חוקה אלא בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים, ושירים מבחוץ הן, אפ"ה כתב רחמנא וכלה מכפר לעשות השירים כעיקר הדמים הנעשין בחוץ לעכב, אע"ג דסדרן לא מעכב, אבל לר' נחמיה אפי' הסדר ג"כ מעכב, אבל לפי' התוס' אפי' לר' נחמיה סדרן לא מעכב רק אם לא שפך אותן מעכבי, ומה שאמר ר' יהודה אי מעכבי מעכבי אי לא מעכבי לא מעכבי פירושו כלומר דמהא ליכא למשמע מינה, וכן פירש הריטב"א, ולכל הפירושים אף דקיי"ל כר"י ולא כר' נחמיה בעיכוב הכפרות בכסדרן, אבל בשירים לא קיי"ל כחד מינייהו, לא מבעיא דסדרן לא מעכבי, אלא אפילו לא שפך כלל השירים ליסוד לא מעכב דקיי"ל כסתם מתני' אם לא נתן לא עיכב (בפ"ה דזבחים משנה א') אף דבגמ' לחד מ"ד ר' עקיבא ג"כ ס"ל דמעכב, מ"מ כיון דהתנא סתם לן כך קיי"ל כן, וכן פסקו כל הפוסקים:

אכן בפי' מה שאמר ר' יהודה בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים, מאי היא הפירוש של "מבפנים" רש"י והמאירי פירשו לפני ולפנים זה דוקא מעכב אליביה, אבל הרמב"ם בעבודה, והרע"ב בפירוש המשנה פירשו דבפנים אפי' בהיכל (וכן פירש התוי"ט דהרע"ב ס"ל כהרמב"ם) ואף דלכאורה ממה דמעיקרא בגמ' אוקמה ר' יוחנן דר"י ור' נחמיה פליגי בקרא דכתיב והיתה זאת לכם לחוקת עולם אחת בשנה, ר' יהודה סבר מקום שמתכפרין בו פעם אחת בשנה, ור' נחמיה סבר דברים המתכפרין בהם פעם אחת בשנה, ופירש"י אמקום שכפרתו אחת בשנה כתיבא חוקה, אבל היכל ועזרות אפי' דברים הנעשים בבגדי לבן שאין כפרתן בכ"ג אלא אחת בשנה לא כתיב חוקה, ור' נחמיה ס"ל דבין אמקום בין אבגדים כתיב חוקה, ומשמע מזה דוקא לפני ולפנים דאינו אלא פעם א' בשנה, אבל בהיכל כל השנה כולה מתכפרין שם, אבל כיון דבמסקנא אמרינן דטעמיה משום דכתיב אתת וכתיב זאת תד למעוטי בבגדי לבן מבחוץ, וחד למעוטי בגדי זהב, א"כ דברי ר' יהודה אמורים אף בהיכל, כן פירש הלח"מ דברי הרמב"ם, אבל הלח"מ הוכיח דע"כ הפירוש כדברי רש"י ז"ל, מדאמרינן בזבחים (דף ו') סד"א מדכסדרן לא מעכבי הזאות נמי לא מעכבי קמ"ל, משמע דלר' יהודה היכל כחוץ דמי, דאי כבפנים דמי הא כל הזאות הפר בהיכל ולפני ולפנים הוי, והיכי קאמר דכסדרן לא מעכבי הא לר' יהודה מעכבי בפנים והיכל כבפנים דמי, אלא ודאי מוכח כדברי רש"י ז"ל דהיכל לר' יהודה כחוץ דמי, עכ"ל הצריך לעניננו:

ב) הרמב"ם פסק כר"י כדאמרן, וכתב הכ"מ הטעם דפסק כר"י לגבי ר' נחמיה, אי משום דהוא מאריה דגמ' טפי, ואי משום דר' יהודה אמר בגמ' אימתי משמע דלפרש דברי ת"ק אתי עכ"ל, ועל התי' השני של הכ"מ קשה לי דבברייתא בגמרא ר' יהודה וגם ר' נחמיה שניהם אמרו בד"א,