גחלי אש קא

הס"ת, דבודאי עוד מרחוק כשרואין שנושאין הס"ת אצלו צריך לעמוד, וזאת לא צריך להשמיענו שהוא בשעה שנותנין לו הס"ת שצריך לעמוד, אלא להשמיענו שמקודם היה יושב, ואף דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, מכלל דבעזרת נשים היה יושב, דשם מותר לישב, אבל בתוס' יומא מביאים בשם הירושלמי דכ"ג יש לו יותר מדרגה ממלך דלאיכא דאמרי אף למלכי ב"ד לא היה ישיבה בעזרה אלא לכ"ג בלבד דכתיב ועלי יושב, וכך איתא שם וישב לפני ד' ולא כן אמר ר' חנא בשם ר' שמעון אין ישיבה למעלה שאין להם קפיצת רגל שנאמר ורגליהם רגל ישרה, וכתיב שרפים עומדים ממעל לו וכתיב וכל צבא השמים עומדים מימינו ומשמאלו למעלה אין ישיבה, ודוד ישב אמר ר' אמי אף למלכי בית דוד אין להם ישיבה בעזרה אלא מהו וישב שסמוך עצמו לכותל, ולמי היתה ישיבה בעזרה הוי אומר לכ"ג, שנאמר ועלי יושב על הכסא, א"כ מהו וישב שישב בתפלה עכ"ל תוס', זאת היא שיטת הירושלמי, אבל בגמ' מדמקשה מכ"ג ש"מ דהגמ' דילן סבר דלמלכי ב"ד יש ישיבה בעזרה, ולכהנים אין ישיבה, ומה דכתיב ועלי הכהן יושב, תירץ בספר באר שבע בפ"ק דתמיד שישב רק על מזוזות, אבל בעזרה עצמו לא ישב, אבל לאכול קדשים דכתיב בהו למשחה ולגדולה מותרין היו לישב, ועוד דצורך עבודה היא, דהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין, וכן בשעת קידוש ידים ורגלים כיון דצורך עבודה היא הוי ס"ד דגמרא מיתיב ליתיב, אבל שמירת הבית בביהמ"ק אינו אלא מפני כבוד וגדולה, דאי תמה (כלומר שיגע על רגליו בעמדו לשמור) ובעי למיתב לא מצי יתיב עכ"ד בקיצור לפי כוונתו:

ומה שקורא בתורה אחרי מות, ואך בעשור שבפ' אמור, דמותר לדלג בתורה בענין אחד כשהוא קרוב, בכדי שלא יפסוק המתורגמן, אבל אם קודם שיגלול הס"ת עד מקום הדלוג יפסיק המתורגמן הפסוק שקרא הקורא אסור לדלג ולגלול, שנמצא ציבור יושבים ומצפים, ואין זה כבוד הציבור, וקשה לי כיון דמותר לדלג בתורה עד שיפסוק המתורגמן, וקריאת הפרשה מן התורה היא כדאמרן, דאפילו דיבור מעכב, ומפני מה אין אנו עושין ביוה"כ בבית הכנסת לזכר כ"ג ביוהכ"פ, ולקרא אנן ג"כ אך בעשור שבפ' אמור, ונ"ל דאפי' לאותן דס"ל דקריאת הפרשה מעכבת ומה"ת הוא דוקא פ' אחרי מות דהוא מעבודת יוהכ"פ אבל בפ' אמור שהוא רק מקדושת יוהכ"פ בעצמו אינו מן התורה, לכן לא קפדינן ע"ז כמו שנתבאר בירושלמי ומובא בסמוך, ובשביל זה נראה לי שבשני ימים הראשונים של סוכות קורין זאת הפרשה שני ימים, אחת לפרעון של יוהכ"פ, ואחת משום יו"ט של חג הסוכות כנ"ל:

ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה, ואמר יותר ממה שקריתי לפניכם כתיב כאן שלא להוציא לעז על ס"ת, כשרואין אותו קורא בע"פ יהיו סבורים שס"ת חסר פרשה אחת כן פירש הרע"ב ע"פ הגמ' כאן ובסוטה (דף מ"א ע"א), ופריך הגמרא אמאי נגלול ונקרי, אמר רב הונא בריה דרב יהודה בשם רב ששת לפי שאין גוללין לס"ת בצבור מפני כבוד הצבור, וניתי אחרינא ונקרי, רב הונא בריה דרב יהודה אמר מפני פגמו של ראשון, ר"ל אמר משום ברכה שאינה צריכה, ואף דבשבת חנוכה מוציאין ג' ספרי תורות, ומתרץ תלתא גברי לתלתא ספרי ליכא פגמא, חד גברא בתרי ספרי איכא פגמא (סוטה מ"א), ובירושלמי איתא לפי שזה סדר היום לכן מותר לגלול ס"ת מפ' אחרי מות עד אך בעשור, אבל בעשור שבחומש הפקודים אינו מעיקר הקריאה, לכן ג"כ התירו לכ"ג לקרות בע"פ, ואף שדברים שבכתב אסור לאומרן על פה, דוקא חובת הקריאה אסור, אבל בעשור שבחומש הפקודים שאינו מעיקר הקריאה מותר לאומרן על פה, ולכן מותר תמיד לומר תהלים בע"פ משום דאומרה דרך שבח והודיה, אבל לחובה לא, כן פירש הריטב"א וכן כתבו בתוס' ישנים, וכן כתב הרבינו יונה בברכות ע"כ:

ו) בענין מנין הברכות שכ"ג מברך על קריאת התורה איתא במשנה שמונה ברכות אבל בפרטן אתה מוצא ט', פי' במאירי שמונה ברכות לאתריה ואינו מברך שלפניה כלל. או שמא ברכת התורה שלפניה ולאחריה הוא מונה אותם כאחד, והא שמתחיל למנותם הראשונה על התורה, כוונתו שלפניה ושלאחריה שניהן מנויות כאחד עכ"ל, אבל בתוי"ט כתב וז"ל על התורה שתי ברכות הן כמו בבית הכנסת, וכן פירש הרמב"ם בפי' המשניות ביומא ובסוטה וכן הרע"ב, ועל ישראל ועל שאר התפלה חדא ברכה היא, אבל בפ"ז דסוטה מפרש הרע"ב כפירש"י וכן הוא בירושלמי דהכא ודהתם, מיהו הרמב"ם בספ"ג מה' עבודת יוהכ"פ פירש דהני שמונה כולן לאחריהן, שכתב ומוסיף לאחריהם ז' ברכות על הכהנים, בפ"ע ועל ישראל בפ"ע, ועל שאר התפלה עכ"ל, והוא כפירוש המאירי, נמצא שבאמת ברך ט' ברכות, וסדר ברכתן לא נמצא בגמ' שלנו לא כאן ולא בסוטה, אבל מפורשין בירושלמי א) ברכת התורה שלפניה, ב) ברכות התורה שלאחריה כמו בבית הכנסת, ג) רצה כמו שאנו אומרים רצה ד' אלהינו בעמך ישראל, ותן לנו לב טהור לעבדך בלב שלם, וחותם ברוך הבוחר בעבודת עמו ישראל באהבה, ד) מודים שאנו אומרים בשמונה עשרה, וחותם הטוב שמך ולך נאה להודות, ה) סלת לנו עונותינו ביוה"כ הזה, וחותם מוחל לעונות עמו ישראל, ו) על המקדש שיעמוד על מכונו, וחותם ברוך השוכן בציון, ז) שיושע ד' את ישראל וישמרם מכל צרה וצוקה, ולא יסלק שכינתו מהם, וחותם הבוחר בעמו ישראל, ח) על הכהנים, שירצה עבודתם ויתקבלו מעשיהם ברצון, וחותם ברוך מקדש הכהנים, ט) מפורש בגמ' שלנו הפלה תחינה ובקשה דרך כלל שיושע ד' את ישראל, וכולל דברים שישראל צריכין להושע לפי הזמן וחותם שומע תפלה ע"כ:

ו) מכאן ואילך כל אחד ואחד מביא ס"ת מתוך ביתו להראות חזותו לרבים, פירש רש"י ז"ל וז"ל לאחר שגמר כ"ג לקרא הפרשה בברכותיה, כל אחד מן הציבור מביא ס"ת לעזרה, דקסבר אין עירוב והוצאה ליוה"כ, אי נמי ירושלים דלתותיה נעולות בלילה ומערבין את כולה, כן פירש רש"י בסוטה, אבל ביומא פירש רש"י ומערב יו"כ הביאו לשם, וצ"ע שסותר עצמו וכבר רמזתי ע"ז לעיל, ובמאירי כתב וז"ל, ודבר זה יש מפרשים אותו לדעת האומר שאין עירוב והוצאה ליו"כ ואין צריך לכך שירושלים דלתותיה נעולות בלילה, ושמא היו מערבין את כולה בעירוב אחד, או שמא מבערב היו מביאין אותם לבית הכנסת עכ"ל, מיהו לפי מה דאיתא בעירובין דלאחר שנפרצו בה פרצות לא היו יכולין לערב את כולה, ובע"כ צריך היה להביאם שם מעיו"כ ואיכא למימר דרש"י ביומא מלתא דפסיקתא