אבן שהם צז

שע"י עולה כאש חמתו ותבער וקושר ואוגד אגודות אגודות ויקשרו קשרים זה על זה כמנהג בעלי המחלוקת וזהו דנפיק קוטרא מינייהו ר"ל מהאותו פירוד הלבבות נפיק קשר שנתקשרו זה על זה כאמור בשם ע"א ע"פ והי' בכל עת יחם הצאן המקושרות וגו'. והנה דרך בעלי מחלוקת הוא למסור ממון ישראל ביד גוי ומצינו ברז"ל שמכנים ממון ישראל בשם גיזת צמר וז"ל בגמרא דגיטין מאי וכן נגוזו ועבר תנא דבי ר' ישמעאל כל הגוזז נכסיו ועושה מהן צדקה ניצל מדינה של גיהנם משל לשתי רחילות שהיו עוברות במים אחת גזוזה ואחת שאינו גזוזה גזוזה עברה שאינו גזוזה לא עברה עכ"ל וז"ש שקל גבבא דעמרא ופירש"י גיזת צמר. כלומר שנוטל ממון ישראל המכונה בשם גיזת צמר ומשוי' במיא שמכניס הממון בין האומות הנקרא' בשם מים כמו שאמר הכתוב מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וגו' וכן הרבה. והנה כל כוונתו הוא לנצח את חבירו ולהודיע לבני האדם גבורותיו שמתגבר עליהם והגבורה מתייחסת למים כמש"ה מים רבים אדירים וכן בפי רבינו ז"ל מתייחס המים בשם גבורה באומרם מאימתי מזכירין גבורות גשמים ועיין בע"א במאמר ג' מזה הענין באריכות ע"ש וז"ש ומש י' הממון במיא כלומר שמכניס הממון בנצחונו לנצח את חביריו ולהתגבר עליהם כאמור והנה ידוע בבואו לחצר המלך להלשין על חביריו ולנצח אותם ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו לכפר פניו במנחה ההולכת לפניו בטרם יחרץ לשונו לדבר סרה על זולתם וז"ש ואנחיה הממון היינו המנחה מנחה לפני המלך והשר ברישא דרומחא כלומר בתחילת פתיחת לשונו לדבר כי הלשון הוא נקרא בשם רומח וחנית וחרב כמש"ה שיניהם חנית וחיצים ולשונם חרב חדה וכן אמרו רז"ל אוכלין ושותין זה עם זה ודוקרין בחרבות שבלשונם וזהו ברישא דרומחא ועי"ז ועיילי' התם כלומר שיש לו עלי' בחצר המלך והשר שארשת שפתיו בל מנע ממנו השר ויגדלהו וינשאהו על כל ויפסע על ראשי עם קודש והנה בגאות רשע ידלק עני וחמתו בערה בו ותבער כמו אש חמתו והבערה ללהב יצא בצאתו מחצר המלך והשר וזהו וכי אפיק הוי אחרוך אחרוכי ר"ל וכי אפיק מהחצר המלך והשר הוי אחרוך אחרוכי ופירש"י הנהו גבבי דעמרא ר"ל שמחרך באש חמתו את ממון ישראל המכונים בשם גיזת צמר כאמור. והנה ידוע מטבע בעלי המחלוקת שיסירו מלבם עונם ומהפכין בזכות עצמם בהמצאות טענות ותואנות של הבל עד שכמעט שקרוב לזכות יחשב לו מה שמנצח את זולתו כידוע ממנהג בעלי מחלוקת שאומרים למצוה גדולה יחשב לנצח את פלוני אלמוני ולא עוד אלא שמקדימין את המצוה הזאת הנראה בעיניהם למצוה לכל רמ"ח מ"ע וזהו שאמר ואנחי' ברישא דרומחא כלומ' בריש רמ"ח מ"ע כי ז"ל הרב האלשיך ע"פ ויקח רמח בידו כי אבינו שבשמים רצה לזכות את ישראל בתת ה' לנו מספר מ"ע כמספר רמ"ת אברינו למען בהם יגדל ויקדש ג' החומר והוא שאומרה תורתינו הקדושה ראו נא כח מעשה פנחס כי דרך עושה מצוה לקדש בה האבר שנעשית בה אך הנה פנחס קדש כל אבריו ע"י עשות מצוה באבר אחד וזהו ויקח רמח בידו כי בידו שהוא אבר אחד לקח כל הרמ"ח אברים לקיחה עצמיית והוא שעי"כ הערה למות נפשו ועם רוחו וגויתו ונתקד' כולו עכ"ל וז"ש ואנחי' ברישא דרומחא וק"ל. וקאמר וכי אפיק הוי אחרוך אחרוכי ר"ל כי ידוע הוא כי דרך כל איש ישראל שעם היותם ישינים על מטות עצלות תשוב' ומ"ט לא יבצר מהם תשוקת לב לשוב עד ה' כי שורשם קדוש מתחת כסא הכבוד ושואג לבם לדבק בשורשם וכמה פעמים לבם נוקפים לפעולת תשובה ושאור שבעיסתם מרדים אותם בשינת עצלה מלקום לפעל פעולת התשובה ובפרט בענין הנצחון הנזכר אומר לו יצר סמוך בלב איש אזור חלציך ותהא לבן חיל ואל תהיה כאיש נדהם כגבר לא יוכל להושיע ובפרט כי יראו התרפות ידיך מלהתגבר על זולתם אז תהיה נכוה ברותחין מזולתם וז"ש וכי אפיק כלומר שרואה בעין בשר למו כי אפיק מהמחלוקת ונצחון אז הוי אחרוך אחרוכי מזולתם לכן מחזיק בטומאתו עדיין וק"ל ואמר לי הטייעא אצית מאי דשמעית כלומר עצה טובה קמשמע לי' שאם תרצה שלא לחרחר ריב תחזיק במדה הזאת להיות שומע חרפתו ואינו משיב וזהו שאמר לו הטייעא אצית מאי דשמעית כלומר שתהיה מן השומעים חרפתם ואינם משיבים אך שקשה הדבר מאד לעצור ברוחו ולעצור במילין לזה פירש"י הסכת ושמע ודרשו רז"ל ע"פ הסכת כתת את עצמך שתכתת א"ע לבלום פיך מלהוציא סרה נגד זולתך ושמע חרפתך מזולתך וק"ל וקאמר ושמעית דהוי אמרי הבעלי מחלוקת משה ותורתו אמת כלומר אין אנו משקרים ח"ו בתורת משה בניצוח הנ"ל שמהפכין בזכות עצמן בהמצאות טענות ותואנות של הבל כאמור רק שאומרים והם בדאים כלומר שמדברים על זולתם על המתנגדים שלהם שהם בדאים שהם מראים בפני הבריות שהם צדיקים ותחתם יעמוד הבהרת כך אומרים בפיהם על רעיהם ושמעתי מהם החירופי'