אבן שהם צו

דרוש כ' מחלוקת

אמר רבב"ח אמר לי ההוא טייעא תא אחוי לך בלועי דקרח אולי וחזאי תרי בזעי (פירש"י בקעים) והוו קא מפקי קוטרא שקל גבבא דעמרא ואמשינה במיא ודעציתא בריש' דרומחא ועיילי' התם וכי אפיק הוי אחרוך אחרוכי אמר לי אצית מאי שמע' (פירש"י הסכת ושמע) ושמעי' דהוי אמרין משה ותורתו אמת והם בדאים אמר לי כל ל' יום מהדרא להו גיהנם להכא כבשר בקלחת (פירש"י כל שלשים יום כל ר"ח) ואמרי הכי משה אמת ותורתו אמת והם בדאים עכ"ל

והנה המאמר הלז צווח ואומר דרשוני

ונלע"ד לבאר המאמר הנ"ל דרך רמז כי מודעת זאת בכל הארץ גודל גנות פירוד הלבבות והפירוד והשנאה נמשכה מקנאת איש מרעהו הן בהצלחותיו הן במעלותיו והוא שנאת חנם על לא חמס בכפו ובכלל זה השנאה הבאה מחמת פגם דברים או מחמת הפסד ממון שהזיקהו חבירו או גזל או עשק אותו כל מידי דאית ביה דררא דממונא ותבער כמו אש חמתי וקושר ואוגד אגודות אגודות כאגודת עשי"ו להכות בשוט לשונם להכות נדיבים עלי יושר לבבם להשפילם עד לעפר כאשר עינינו רואות מעשה בכל יום וכענין זה פירש בעוללת אפרים ע"פ והיה בכל עת יחם הצאן המקושרות ושם יעקב המקלות ובהעטיף הצאן לא ישים רמז לשה פזורה ישראל בכל עת שיחם לבב כל אחד על זולתו ויקשרו קשרים זה על זה כמנהג בעלי המחלוקת ושם יעקב המקלות רמז להם הגלות שהמשיל במקל חובלים. כד"א הוי אשור שבט אפי ומטה הוא וגו' ובהעטיף הצאן שהם מעוטפים באגודה אחת לא ישים המקלות וכל זה רמז אל השלום שבו תלוי קיום אומה הישראלית כאמור עכ"ל והנה דרך בעלי מחלוקת הוא למסור ממון ישראל ביד גוי כידוע והנה בבואו להלשין על חבירו ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו ויקחהו ויסעהו על עברתו והנה ארש"ו אר"ש תועב"ה עד כי ברוב דברים לא יחדל פשע בינו ובין המעוו"ת אשר לא יוכל לתקון ועקימת שפתיו הוי מעשה לסתור להיות השר והמלך בהסתר פנים מהמתנגדים שלו ומצאם צרות רבות ורעות אף כי לא יהיה בם חטא משפט מעו"ת לשקול כסף אל גנזי אוצרות המלך ויגדלהו וינשאהו השר והמלך עד כאיל ידלג מדלג על ההרים לעלות ראש הפסגה בחושבו כי מי ראוי שיעלה בראש יותר ממנו ולהיות מושל בקרב תבל לפסוע על ראשי עם קודש וינהגהו בכבידות כבד עון גדול עונו מנשוא ובגאות רשע ידלק עני ובעיניו הדלקה עושה מצוה כי כל הפוסל במומו פוסל ויסיר מלבו עונו וישכח רוב אשמותיו ומהפך בזכות עצמו בהמצאות טענות ותואנות של הבל עד שכמעט שקרוב לזכות יחשב ודובר הוות על רעהו בשקר ומרמה ופי רשעים יכסה חמס באומרו לצדיק רשע אתה ואין זה אלא מראה טלפי' שמראה פנים בפני הבריות שהוא צדיק ושבע תועבות בלבו ותחתיו יעמוד הבהרת וכל זה הוא נאום פשע לרשע על צדיק ולכן בעיניו לזכות יחשב מה שהוא רודף אחרי ישרי לב וכל זה הנצוח והתנשאות בא לו מהעלות המנחה בעת הקריב אותו לפני המלך והשר לשחר פניו במנחה ההולכת לפניו וערבה לו מנחתו כימי עולם וישוב וירצה עוד פנות אל המנחה וזהו לענ"ד כוונת רבב"ח אמר לי ההוא טייעא פי' ת"ח שעוסק בתורה שנאמר בה כי טוב סחרה מכל כסף וההוא ת"ח אמר לי' תא אחוי לך בלועי קרח ר"ל בא ואראך סיבת וגרם המחלוקת מאין היא באה עד שע"י המחלוקת הם אבודים ונבלעין וקרא לבעלי המחלוקת בשם קרח לפי שהוא מפורסם בתורה בשם בעל מחלוקת ורז"ל דרשו קרח שעשה קרחה בישראל וידוע הוא שכל בעל מחלוקת עושה קרחה בישראל כידוע וא"כ כל בעל מחלוקת הוא לאה לשמו שם קרח והקדמונים אמרו בדרך הלצה ובני קרח לא מתו כלומר עדיין לא מתו הבעלי מחלוקת המכונים בשם בני קרח כי בכל דור ודור עומדין עלינו לכלותינו. וז"ש תא ואחוי לך בלועי קרח כנ"ל אזלי וחזאי תרי בזעי פירש"י בקעים והוא ע"ד מה שפי' העוללת אפרים על מה שנתנו חז"ל סימן לחמץ סידוק כקרני חגבים וז"ל סידוק הוא סימן חימוץ מעשה יצה"ר שמפריד בין הדביקים לבלתי היות עיסת בית ישראל הבלולים כעיסה באגודה וחיבור אחד רק יהיה סדק ביניהם ופירוד ומתוך הקנאה והשנאה יש לכל אחד קרן של גאוה בין עיניו ורוצה להיות מתנשא לכל ראש לפי דעתו הרמה כמש"ה אל תרימו למרום קרניכם ובאמת הוא רק כקרני חגבים שאנו בין האומות כחגבים כמש"ה ונהי בעיניהם כחגבים וז"ש כקרני חגבים הקרן של ישראל הוא שפל רק כקרני חגבים עכ"ל וז"ש וחזאי תרי בזעי ר"ל שני מיני פירוד לבבות המכונים בשם סדקים כאמור בשם ע"א והיינו מחמת קנאת איש מרעהו הן בהצלחותיו הן במעלותיו וע"י הקנאה ההוא לעשה פירוד בין הדביקים או מחמת פגם דברים או הפסד ממון כאמור וע"י השתי אלה נעשה פירוד וסדקין ביניהם וזהו תרי בזעי. והנה כבר מילתינו אמורה