אבן שהם פד

בה ולא החזיק בה לקיים כל הכתוב בה וזהו הקרי והכתיב של תיבת לוא וקם הנשמה הנ"ל לקונה אותו דהיינו לגוף השני לצמיתות כלומר שקונה את הנשמה עד עולם ואף ביובל דהיינן לעת התחיה לא יצא הגוף הנ"ל מעפרו שאין עפרו ננער לעת התחיה וזהו לא יצא ביובל וכ"ה בתיקונים תיקון מ' וז"ל א"ר חזקי' אי תימא דכל גופין דעלמא יקומון ויתערון מעפרא אינון גופין דאתנטעו בנשמתא חדא מה תהא מינייהו א"ר יוסי אינון גופין דלא אצלחו הרי אינון כלא הוי כמה דהוי עץ יבש בהאי עלמא ה"נ בההוא זמנא וגופא בתראה יקום ההוא דאצלח ונטע שרשוי כדקא יאות ועל ההוא גופא בתראה כתיב והיה כעץ שתול על פלגי מים דעביד איבין ונטע שרשוי ואצלח עכ"ל. וז"ל תקוני זוהר ווי לון לב"נ דלא משתדלין באורייתא דאתקריאו עצים יבישים דאינון עתידין לאתוקדא בנורא דגיהנם עכ"ל

ונלע"ד עפ"ז לבאר מסורה קטנה ד' פעמים הן הן אני כפיך לאל. הן אני ערל שפתים הן אני נשארתי לבדי. הן אני עץ יבש. הכוונה שהגוף אמר להנשמה שלו הן אני כפיך לאל ר"ל שאני לאל הכל הוא לפי פיך כי הן אני ערל שפתים בתורה ומשים יד לפה אז עונשי שהוכרח אני לעת התחיה לישאר לבד בלא נשמה וזהו הן אני נשארתי לבדי. לא זו אף זו הן אני עץ יבש לאותקדא בנורא דגיהנם וק"ל. נחזור לענינינו שזהו למארי תורה ולמארי אולפנא אבל ובתי החצירים אשר אין להם חומה סביב וכמו שפי' בר"מ דלאו אינון מארי תורה אתקריאו בתי החצירים ואין לו תקנה רק שבירת הלב כמו שפירשו הקדמונים על מארז"ל כלי חרס אין לו תקנה אלא שבירה ופירשו כלי חרס היינו ע"ה אין לו תקנה אלא שבירת הלב והנה באיזה דבר יכול ע"ה לשבור לבו הרע ולהתעורר א"ע לזה אין זה אלא בזכירת יום המיתה ושיהא כדומן על פני השדה וכאבן שאין לו הופכים וזהו על שדה הארץ יחשב ר"ל שיחשוב בלבו שיהא ע"פ השדה כנ"ל ובזה גאולה תהיה לו וביובל יצא שיקום לעת התחי' וק"ל

והנה עיקר התשובה הוא שמירת שבת כהלכתו בכל פרטיו ודקדוקיו כי הב"ת צריך לקיים חבילות של מצות לעומת העבירות ומי יוכל לזכות פרטי חטאיו באיברים פרטים כדי שיעשה באותן איברים מצות או מי שחטא בעה"ז או בדברים שהם כע"ז כמו כעס וגאוה והעלם עין מצדקה ומחליף בדבור ולה"ר שהוא גדול מע"ז וג"ע וש"ד שאם הוא בא לקיים אבילות של מצות לעומתם יצטרך לקיים כל תרי"ג מצות וזה מן הנמנע אכן ע"י שמירת שבת כהלכתו תעלה ארוכה למחלתו באשר הוא שקול ככל התרי"ג מצות כמ"ש בזוהר פ' יתרו ז"ל שקיל שבתא לקביל אורייתא וכל דנטיר שבתא כאלו נטיר אורייתא כולה כו' וגם אמרו שאפי' עע"ז כדור אנוש מוחלין לו בשמירת שבת. נמצא שראשית כל למעשה התשובה הוא שמירת שבת כהלכתו וע"ז הזהירה התורה באומרה ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה' כל העושה בו מלאכה יומת. ויש לדקדק הכפל לשון שבת שבתון לה'. ונלע"ד דהנה ידוע מה שדרשו רז"ל ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול ובירושלמי אמרו בדוחק התירו שאלת שלום בשבת וז"ל המכילתא מה הוא שבת מדבור אף אתה שבות מדבור ר"ל כי בדבר ה' שמים נעשו כי המלאכה שלו היה הדבור וא"כ כשאמר הכתוב וישבות ביום השביעי היינו ששבת מדבור וממילא שגם כשציוה אותנו לנוח בו צוה בדומה לו לשבות ג"כ מדבור וזש"ה וביום השביעי והיה לכם קודש שבת כמו שהיה שבתון לה' ר"ל כמו שהוא שבת מדבור אף אתה שבות מדבור וק"ל וזהו שבת שבתון לה' שתהיה שבת כמו ששבת הש"י וק"ל: סליק דרוש לשבת חשובה ולעשרת ימי תשובה דרוש ט"ז לתשובה

אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלימה לפניך. אבינו מלכנו סלח ומחל לכל עונותינו אבינו מלכנו מחה והעבר פשעינו וחטאתינו מנגד עיניך, ויש לדקדק מאי שייכות יש להני ג' א"מ אהדדי ועוד יש לדקדק במה שאמר פשעינו וחטאתינו ולא הזכיר עון

ונלפע"ד לבאר רק נקדים לבאר פסוקי' ביחזקאל סי' ל"ג וכי הוא זה אמור אליהם כן אמרתם לאמור כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחי' אמור אליהם חי אני כו' שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל. יש לדקדק מאי פשעינו וחטאתינו עלינו דווקא דקאמר ולמה לא הזכיר עון. ב' מאי ובם אנחנו נמקים. ג' כפל שובו שובו ונלע"ד לבאר ע"פ מה שביאר הרב האלשיך בתהילים ל"ב ע"פ לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה ותמצית דבריו כי מה שאמרו גדולה