אבן שהם פב

ולא יחטא והשוגג הבאה לידך הוא בעונך הקדום לך וזהו כי כשלת בעונך ולכן צריך אתה לשוב מקודם על המזיד כי בודאי שלא בא לידך שום שוגג אם לא עשית שום מזיד מקודם וק"ל וקאמר הנביא קחו עמכם דברים היינו וידוי שתתודה על עוניך ושובו ג"כ אל ה' כי אחרי הוידוי צריך ג"כ תשובה כידוע וכמו שמצינו בדוד המע"ה שאף שאחר שהתודה את עונו וקאמר לי' נתן הנביא גם ה' העביר חטאתך ולא תמות עשה ג"כ סיגופים גדולים כמש"ה ברכי כשלו מצום וגו' וזהו קחו עמכם דברים ושובו אל ה' תרתי תעביד וידוי דברים ותשובה על עוניך וזהו על עון המזיד הקדום לך ועל השוגג הנמשכה לך מעון הנ"ל צריך קרבן ואמרו רז"ל ע"פ זאת תורת העולה כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה זאת תורת החטאת כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת וזש"ה וקא טוב ואין טוב אלא תורה ובזה ונשלמה פרים שפתינו ר"ל שבשפתינו תשלים את הפרים שאתה חייב בעד השוגג וק"ל

והנה כ' האריז"ל המתענה בעשרת ימי תשובה ועושה תשובה גמורה מוחלין לו בכל יום מימי השבוע שבעשי"ת מה שחטא ביום ההוא לעולם למשל ביום א' שבעשי"ת מוחלין לו על כל יום א' של השנה כולה וכן ביום ב' מוחלין לו על כל יום ב' של השנה כולה וכן כולם עכ"ל וע"פ דבריו הנ"ל נלע"ד לבאר פרשה אחת קטנה בפ' בהר וכי הוא זה

ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה והיתה גאולתו עד תום שנת ממכרו ימים תהיה גאולתו ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר בעיר אשר לוא חומה לצמיתות לקונה אותו לדורותיו לא יצא ביובל ובתי החצירים אשר אין להם חומה סביב על שדה הארץ יחשב גאולה תהיה לו וביובל יצא. וברעיא מהימנא פרשה הנ"ל אי' וז"ל תרי בתי אית בלבא אם אינון ממארי תורה אתקריאו בתי ערי חומה דלאו אינון בני תורה אתקריאו בתי החצירים ע"ש והנה כל העובר על הר"מ הנ"ל משתומם כחדא שעה איך נמשכו הפסוקים לפי דבריו וגם יש לדקדק שאין הלשון נופל על הלשון שאיך שייך לומר על בית לומר לשון מושב עומד הוי לי' למימר וע"ק הכפל בשינוי לשון באומר עד תום שנת ממכרו וגם ימים תהיה גאולתו ופירש"י שנה שלימה קרוי ימים והתרגום אונקלס שמתרגם על ימים תהיה גאולתו עידן בעידן יהא פורקנא לכאורה אין לו שחר והבנה וע"ק הקרי והכתיב אשר לוא חומה אין לו שחר ג"כ. וע"ק לאומרו על שדה הארץ יחשב ופירש"י הרי הן כשדות הנגאלים ביובל ויוצא ביובל לבעלים אם לא נגאלו יש לדקדק לפי דבריו הוי לי' למכתב כשדה הארץ יחשב

ונלע"ד לבאר כיד ה' הטובה עלי דאי' בזוהר ע"פ וכי ימכור איש את בתו לאמה וז"ל וכי ימכור איש דא קב"ה את בתו דא נשמתא קדישא לאמה למהוי אמה בינייכו במטו מינייכו בשעתא דמטי זמנא לנפקא מעלמא לא תצא כצאת העבדים דלא תיפוק מלוררכא לא תיפוק מתטנפא בחובין תיפוק בר חורין ברירה ונקי בגין דיחדי בה מארי וישתבח בה ויהיב לה אגר טב בצחצוחי דגינתא דעדן אבל אם רעה בעיני אדוניה מלוכלוכא בטינופא חובין ווי להאי גופא דאתאביד מהאי נשמתא לעלמין בר ההיא דמארי' אתרעי בתיובתא דגופא כדי כתיב והפדה כו'. היוצא מדברי המאמר הנ"ל שאם מת ח"ו בלי תשובה אזי ההוא גוף נאבד לעולמי עד ויצטרך הנשמה לבא בגוף אחר לתקן עוותיה וכ"ה בזוהר ובתקוני זוהר תיקון מ' ע"ש ולכן צריך אדם להזהר מאד לשוב וליתן לה' כבוד בטרם יחשיך ובטרם יתנגף רגליו על הרי נשף ויכין תשובה בעוד שמאריכין לו מהר אחי ומהר להאזין אליו ולשמוע בקולו ולדבקה בו והזהר פן ישיאך הרהור לבך ותכבוש את יצרך הרע ותעקור אותו ממך וכמאמר הזוהר וז"ל הוקר רגליך מבית ריעך רגליך דא יצרא בישא מבית ריעך מאן בית דא נשמתא קדישא. ועפ"ז נלע"ד לבאר פסוק בתהילים אשרי יושבי ביתיך עוד יהללוך סלה. והנה לכאורה קשה הכי הוי לי' למימר אשרי יושבי בביתך אבל לפי דברי הזוהר הנ"ל א"ש דידוע הוא כשאדם חוטא אזי הנשמה אינו מתישבת בתוכו שלא מוצאת היונה מנוח לכף רגלה ותיכף ומיד היא בורחת ממנו ולכן אמרו רז"ל שהרשעים בחייהם קרויים מתים שאין להם נשמה קדושה וזש"ה אשרי יושבי בית ר"ל אשרי לאדם המעכב ביתך היינו נשמה שלו שהיא בית של הקב"ה כמש"ה הוקר רגליך מבית ריעך וכפי' הזוהר הנ"ל ואין ישיבה אלא עכבה שמעכב ומשהה בתוכו נשמתי' כלומר שאינו חוטא וק"ל והנה ידוע דעולם התחיה נקרא עולם של יובל כי בזמן ההוא ישוב איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו ואיש המתקן א"ע בעודו בעה"ז הוא יצא לחירות בשנת היובל ויקום לתה"מ משא"כ מי שהלך אחר שרירות לבו הרע ושוגה כל שנתו בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל אז אין עפרו ננער לעת התחיה אך ורק הגוף האחר שדבק בעבודת הבורא ית' ותיקן את