אבן שהם עה

שיעשה רצונך כרצונו ר"ל דידוע מש"ה בכל דרכיך דעהו שיהיה כל כוונתיו לש"ש הן באכילה ובשתיה ובכל צרכיו והש"י מעלה עליו כאלו עשה בזה רצונו וזהו עשה רצונו של הש"י כרצונך ר"ל בזמן שאתה עושה רצונך היינו אכילה ושתיה וכו' כדי שיעשה רצונך כרצונו ר"ל שהש"י מעלה עליך כאלו עשית רצונו ע"ש באריכות וז"ש כי לא מחשבותי וגו' ר"ל שאל תשים אל לבך מחומר העבודה עבודת הש"י כי לא כן הוא כי רחמנא רק לבא בעי וז"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכם כלומר שמחשבותיכם הוא להנאתכם ולא לש"ש לכן ולא דרכיכם דרכי משא"כ אם הי' מחשבותי' לש"ש אז אפי' דרכיכם היינו אכילה ושתיה וכו' ג"כ דרכי שאני מעלה עליכם כאלו עשיתם רצוני כאמור וק"ל

נחזור לענינינו שבמדת הענוה והכנעה הוא כובש את יצרו הרע שאין שולט שוב באדם כנ"ל והנה א"א לבא למדה זאת אם לא שישבר תאות גופו ויסגף א"ע אז יכנע לבבו כמש"ה אז יכנע לבבם הערל משא"כ כשמפנק את עצמו בתענוגי הזמן ואו ורם לבבו ושכח את אלהיו כמש"ה שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו כי הגבר' התאו' על השכל היא ראש כל חטאת וסבת כל גנות כידוע מספרי המוסר והנה אף שהלך חשיכים והגביר השעיר כל ימות השנה עכ"פ בארבעים יום שמר"ח אלול ועד יה"כ מי הוא זה ואיזהו אשר לא ירא ואיזה היא הנפש אשר לא תעונה בעצם החודש הזה לשוב אל ה' וקול השופר מכריז בראש הומיות נותן קולו לפני חילו לאמר שובו שובו מדרכיכם הרעים בטרם יתנגפו רגליכם וכבר משתומם ע"ז הנביא באומרו אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו כי מן הראוי הוא לחרד מפחד ה' ומהדר גאונו כי יבא לשפוט הארץ ויראה ורעד יבא בו לאמר הלא המלך מזמן אותי לפני בית דינו הגדול מה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו לו ובמה אקדם ואתרצה פני ה' אוי לי על שברי נחלה מכתי בכן איכף לאלהי מרום בהכנעה ושפלות כי זבחי אלהים רוח נשברה ולב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה וישבר תאותו ויעזוב המותרות וישים סכין בלועיו אם בעל נפש הוא ועי"ז יקנה לו מדת ענוה והנה בודאי אף באלה הימים יצרם בוער בקרבם להדיח אותם מעבודת הבורא ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בתורת ה' להגות בה בקרב הימים האלה ואז אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ כמאמר רז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבה"מ כו' ויהיה עיונו בג' חלקי התורה בחכמה ותבונה ודעת או בתנ"ך או במקרא משנה גמרא. והנה גם בעסק התורה השטן מרקד להסית ולהדיח אותו ויכשל בשלא לשמה או גס לבו בהוראה וכיוצא בו ומצינו תרופה לזה בזוהר להרגיל א"ע לקום בחצות לילה לעסוק בתורה ועי"ז כובש את יצרו הרע מכל וכל כי ז"ל הזוהר ת"ח בשעתא דאעל לילה פתחין סתימין וכלבי וחמרי שריין ושאטן בעלמא כו' כד אתער רוח צפון ואתפליג לילה כו' זכאה חולקי' דההוא ב"נ דאיהו קאים בההיא שעתא ואשתדל באורייתא כיון דאיהו פתח באורייתא כל אינין זינין בישין עאיל לון בנוקבא דתהומא רבא וכפית לי' לחמור כו' ונחית לי' מההוא גרם המעלות כו' בטפסרי דתחות עפרי עכ"ל הזוהר וכתב הר"ח היוצא מדברי המאמר הזוהר שאדם הרגיל לקום בחצות לילה הוא כופה לס"א ועונותיו מתכפרים והוא מהפך ממדת הדין למדת הרחמים ע"ש באריכות

והנה כל הדברים הללו נלע"ד לרמז במאמר רבב"ח הנ"ל ושיעור דבריו הוא לדידי חזי לי אור זילא בר יומא ר"ל שהראו לו הצדיק הנקרא אור כמו דאי' בז"ח הצדיק נקרא אור שנא' אור זרוע לצדיק ע"ש בדף ט' באריכות והראו לו אותו צדיק שהוא זילא בעיני עצמו כל ימיו כלומר שקנה לו מדת הכנעה ושפלות וזהו אור זילא בר יומא כי מדת בני האדם מכונה בשם יום כמאמר רז"ל היום קצר וכו' היום לעשותם ומחר לקבל שכרם ובאותו יום הוא מזלזל בעיני עצמו כנ"ל ועל ידי אותו מדה הכנעה ושפלות עשה פעולה גדולה מי דהוי כהר היינו יצה"ר שנדמה לצדיקים כהר כידוע ממאמר רז"ל תבור ר"ל שבור אותו ע"י מדת הכנעה וענוה כנ"ל וזהו דהוי כהר תבור ר"ל היצה"ר שנדמה כהר נשבר בקרבו ע"י מדת ענוה הנ"ל וקאמר והר תבור כמה הוי ר"ל כמה משך הזמן נמשכה הזאת לז"א ארבעים פרסי כגירסת מהרש"א בח"א ר"ל ארבעים מדריגות היינו ארבעים יום שמר"ח אלול עד יום הכפורים ופרסי הוא מלשון פרוסה ומדריגה כידוע מהמפרשי' וק"ל וקאמר וכי משכיה דצואריה ר"ל שנמשכה תוקפו וגבורתו על יצרו הרע כי צואר, הוא מלשון חוזק ותוקף כמש"ה צוארך כמגדל השן ועיין בפירש"י שם, וז"ש וכי משכי תוקפו וגבורתו הוא ג' פרסי ר"ל בג' מדריגות של תורה היינו חכמה ותבונה ודעת או מקרא משנה גמרא בזה נמשכה לו תקפו וגבורתו על יצרו הרע כנ"ל אך ורק גם בעסק התורה רבים נכשלים בשלא לשמה וכיוצא ונעשה לו סם המות כמאמר רז"ל לא זכה נעשה לו סם המות והוא נמשכה