אבן שהם עד

להם השמש וק"ל. והנה איתא בכתבי האריז"ל אם רוצה להסיר המקטרג שהוא סמא"ל גי' קל"א יאחוז במדת ענוה שג"כ גי' קל"א לכן מזמור ה' לא גבה לבי במזמור קל"א לרמוז על מי שאין בו גאוה ש ס"ם העולה קל"א שולט בו עכ"ל והנה אם אנו באין לספר בשבחין במדת ענוה יכלה הזמן והמה לא יכלו אך ורק אבאר לך מה שמצאנו בדברי רז"ל מעלות גדולות של ענוה מעלה הא' כמו שאמרנו בשם האריז"ל שעי"ז מסיר ממנו המקטרג את הס"ם והנחש ועוד מעלה ב' מצאנו בדברי הזוהר בפ' פנחס ע"פ זבחי אלהים רוח נשברה וז"ל זבחי אלהים כדקא יאות הוא רוח נשברה דיתבר ההוא רוח מסאבא ולא ישלוט כו' עלי' כתיב רוח הולך ולא ישוב להוי ההוא גברא באבטחותא דלא יתוב לגבי' לעלמין עכ"ל מעלה ג' מצינו בזוהר ע"פ כי לא תחפוץ זבח ואתנה זבחי אלהים רוח נשברה וכי לא בעי קב"ה דיקרבין קמי' כו' אלא דוד לקמא דשמא דאלהים אמר וקורבנא לא קרבן אלא לשמה דהוי' דכתיב קרבן לה' דהא לשמה דא לא מקרבין אלא רוח נשברה דכתיב זבחי אלהים רוח נשברה עכ"ל וע"פ דברי הזוהר הנ"ל נלע"ד דז"פ הפסוק במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום ר"ל במה שאקדם פניו אינו מקדם אלא פלי ה' וזהו במה אקדם ה' משא"כ כשאיכף שיהי' כפוף להש"י אקדם אף לאלהי מרום כלומר אף לשם אלהים וזהו אוכף לאלהי מרום וק"ל מעלה ד' מצינו בגמ' דסוטה כמה גדולי' נמוכי רוח שבזמן שבה"מ קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו מקריב מנחה שכר מנחה בידו כו' אבל מי שדעתו שפילה מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות כולם ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת שנאמר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה עכ"ל ובמדת גאוה מצאנו הכל להיפך כמש"ה גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל ודרשו רז"ל א"ת אותו לא אוכל אלא אתו לא אוכל אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם נמצא שהוא רחוק מקב"ה והנה כל הדברים הנ"ל נלע"ד שרמז אותם ישעי' הנביא במתק לשונו הטהור וכלל אותם במלות קצרות וכי הוא זה דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ע"כ דהנה כבר הקדמנו הקדמה אחת נפלאה בשם מג"ע הבאתי דבריו בדרוש הבטחון ע"ש דיש כת טועי' לומר מחמת שהוא רם ונשא אינו משגיח בשפלים אבל זה נסתר מזה שבחר ה' בשם הוי' ב"ה שבחר באותיות שהם במספר המועט מכל האותיות לפי שכל האותיות עם המילוי הם כולם יותר במספר מאותיות שם הוי' והיא ענוותנותו וז"ש רז"ל בכ"מ שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענוותנותו ע"ש שהארכתי בדבריו וזש"ה דרשו ה' ר"ל שתדרשו ותחקרו בשם הוי' כנ"ל ותראה שהקב"ה הוא עניו עד מאוד ותילף מיני' ק"ו אם אדוני אדוני' ומלך מלכים אשר בידו נפש כל חי ולגדולתו אין חקר בחר במדת ענוה מכ"ש אנו שפלים ונבזים טפה סרוחה עאכ"ו שיש לנו לבחור במדת ענוה ושפלות נמצא כשתדרוש בשם הוי' תשא ק"ו בעצמך לאחוז במדת ענוה ואז תקרא אותו בהיותו קרוב כי אין תפילתך נמאסת לפניו משא"כ במדת הגאוה שרחוק ה' מגיאי' כנ"ל זאת ועוד אחרת תעשה עוד פעולה שיעזוב רשע דרכו ר"ל היצה"ר הנקרא בשם רשע כמש"ה צופה רשע לצדיק וגו' יעזוב דרכו הרע שדרכו של יצה"ר הוא לפתות ולהדיח אותך מעבודת השם משא"כ כשתאחוז במדת ענוה אז יעזוב את דרכו הרעה לפתות אותך ואז ואיש און היינו האדם שהיה למראה עיני האדם לאיש חשוב כמשמעות איש בכ"מ איש חשוב כידוע ובאמת הוא און בקרבו לצוד את הבריות ברמאותו וז"ש וגם איש און יעזוב מחשבתו הרעה וזהו ואיש און מחשבותיו ולא עוד אלא וישוב אל ה' ר"ל שיצה"ר ישוב אותו אל ה' כמו שמצינו באברהם ומצאת את לבבו נאמן ששני יצרי' היו נאמנים ויצה"ר ישוב את האדם אל ה' כי ז"ל הזוהר תו אמר ר"א חייבין עבדין פגימותא כו' דיצר רע לא אתכליל ביצ"ט בגין חובייהו דב"נ ע"ש משא"כ כשהאדם כובש את יצרו הרע אז יצר רע אתכליל ביצ"ט וגם הוא מייעץ את האדם לעבוד עבודת הבורא ולא עוד אלא וירחמהו ר"ל שיצה"ר ירחם אותו כלו' יאהב אותו כמו שמצינו בגמרא דדרש ר' פ' בפופנאי ואתי שטן ונשקי' לכרעיה. ולא עוד כי עד הנה לא היה האדם מצא חן אלא בעיני ה' היינו במדת הרחמים ועכשיו ואל אלהינו כלומר שמקרב אותו אף לפני מדת הדין וכמו שהקדמנו בשם הזוהר דלשמא דא לא מקרבין אלא רוח נשברה דכתיב זבחי אלהים רוח נשברה ע"ש וזהו ואל אלהינו וק"ל, כי ירבה. לסלוח יובן ע"פ גמרא דיומא וז"ל גדולה תשובה שאפי' יחיד שעשה תשובה מוחלין לו וכל העולם כולו שנאמר ארפא משובתם וגו' וז"ש כי ירבה לסלוח שע"י תשובה הרמה גורם סליחה לרבים וק"ל כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי יובן ע"פ מה שביאר המדרש שמואל על המשנה בפ"א עשה רצונו כרצונך כדי