אבן שהם עג

לא יעזוב להם שורש וענף וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ודרשו רז"ל לע"ל הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ורשעים נדונים בה וצדיקים מתרפאים בה ע"ש והנה איתא במ"ר פ' כ"א וז"ל התבן והקש מדיינין זה עם זה ז"א בשבילי נזרעה השדה וז"א בשבילי נזרעה השדה אמרו החיטים המתינו עד שיבא הגורן ואנו יודעים בשביל מי נזרעה השדה בא לגורן ויצא בעל הבית לזרותה הלך לו המוץ נטל את התבן והשליכו על הארץ נטל את החיטים ועשה אותם כרי כו' כך עכו"ם אומרים אנו עיקר ובשבילנו נבראי' העולם והללו אומרים בשבילנו נברא העולם ואומרים להם ישראל המתינו עד שיגיע היום ואנו יודעים בשביל מי נברא העולם הה"ד הנה יום בא כו' ועליהם הוא אומר תזרם ורוח. תשאם כו' אבל ישראל ואתה תגיל בה' עכ"ל והנה האומות מכונים בשם תהום ע"ד המדרש האומר על פני תהום זו אדום כו' ועיין בע"א שביאר בזה מאמר רז"ל בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא בעי למשטפי לעלמא אמר דוד ט"ו מעלות ואחתי' ע"ש במאמר מ"ט מזה באריכות והנה בוודאי אותן שנשארו מן ישראל בעת ההיא שעליהם נאמר ואתה תגיל בה' הם צדיקים גמורים שנא' והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמרו לו כל הכתוב לחיים בירושלים ועיין מזה בזוהר בפ' שמות באריכות והצדיקים מכונים בשם שמים שמהפכים החומר לצורה והצורה היינו השכל נגזר מן השמים כמו שדרשו רז"ל יקרא אל השמים ממעל זו הנשמה ע"ש ובצדיקים החומר טפל לנשמה ונקרא כולו בשם נשמה שמים וזהו ואותו היום כאמור יעלו שמים הם צדיקי ישראל כאמור וירדו תהומות היינו האומות כאמור ואז ושמעית מלכותי' ר"ל שאז יהי' נשמע מלכותו של הקב"ה בעולם כמש"ה והיה ה' למלך על כל הארץ וקטלי' להס"מ כמש"ה בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים א"ס וק"ל: סליק דרוש לנחמה. דרוש י"ג אלול

אמר דרבה בב"ח לדידי חזי לי אורזלא בר יומי' דהוי כהר תבור והר תבור כמה הוי ארבעים פרסי (כך הוא גרסת מהרש"א) וכי משכי דצווארי' תלתא פרסי ובי מרבעתא דריש' פרסי ופלגי רמא כופתא וסכרי' לירדנא

הנה בארתי המאמר הנ"ל בכמה אופנים ועתה אשוב ידי לפרשו ולבארו באופן אחר כיד ה' הטובה עלי. דהנה ידוע שכמה גדולה וחביבה היא מדת ענוה לפני הקב"ה עד שדרשו רז"ל ע"פ לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים ופירש"י לא מרובכם לפי שאין אתם מגדילים עצמיכם כשאני משפיע לכם טובה לפיכך חשק בכם כי אתם המעט הממעטין עצמיכם כגון אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר וכגון משה ואהרן שאמרו ונחנו מה ע"ש. ועפ"ז אמרתי לפרש פסוק אחד במיכה במה אקדם ה' איכף לאלהי מרום דאי' בגמר' שחביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת דאלו מ"ה אינ' מזכירין את השם אלא אחר ג' תיבות שנא' קדוש קדוש קדוש ה' צבאות וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות שנא' שמע ישראל ה' אלקינו וגו' עכ"ל הגמר' היוצא מדברי רז"ל שאנו חביבין לפני קב"ה עד שאנו מקדימין את השם יותר ממ"ה וכבר אמרנו שעיקר החביבות שמחבב הש"י את ישראל הוא מחמת מדת ענוה שמשפילין עצמם לפני המקום כמו שפירש"י כנ"ל וזש"ה במה אקדם ה' ר"ל במה אזכה שאקדם את ה' יותר ממ"ה לז"א איכף לאלהי מרום ר"ל בזה שאכף ראשי לפני המקום כלומר שאשפיל א"ע במדה הזאת אזכה לקדם את ה' כנ"ל וק"ל, וז"פ הפסוק בקהלת מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש כי הנה ידוע שאין מגיע לאדם ע"פ הדין שום שכר ויתרון על המצות שאדם עושה כי מי הקדימני ואשלם אמר הקב"ה ודרשו רז"ל ע"פ זה וז"ל נתתי לו בית לעשות מזוזה טלית לעשות ציצית נמצא בכל המצות הקב"ה מקדימו תחלה משא"כ במדות הכנעה האדם מקדימו תחלה ומצאתי שז"פ הפסוק הקודם במה אקדם ה' ר"ל באיזה מדה טובה אבחר שלא יהא מענה לה' לומר מי הקדימני ואשלם ואמר איכף לאלקי מרום היינו מדה טובה של הכנעה עכ"ל ונמצא שאין מגיע לאדם שום שכר על מעשיו הטובים ע"פ הדין רק על מדת הכנעה כנ"ל ובפרט מ"ש רז"ל הובא בילקוט וז"ל ר' לוי אמר כל מה שהבריות מגדלים מצות ומ"ט בעה"ז דיין שהקב"ה מזריח השמש להם עכ"ל וזש"ה מה יתרון לאדם ר"ל מדת מה ע"ד שאמר הכתוב ונחנו מה וגו' מה אנוש כי תזכרנו וגו' שמלת מה מורה על מדת ענוה ושפלות וז"ש מדת מה היינו הכנעה ושפלות הוא יתרון לאדם כי בכל עמלו שיעמול במ"ט בעה"ז הוא תחת השמש ר"ל מה שהקב"ה מזריח