אבן שהם עב

ה' פסוק י"א וז"ל ראיתי במדרש תהלים שארבע מלכיות הללו שנתעבדו בישראל כפולות היה בבל וכשדים. מדי ופרס. יון ומוקדן. אדום וישמעאל וע"כ יסד הקלירי רביעית היא שמינית עכ"ל והנה ידוע הוא שארבע מלכיות נקראו בשם ד' חיות כמש"ה בדניאל ז' ענה דניאל ואמר חזה הוית בחזוי עם ליליא וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבא וארבע חיוון רברבין סלקן מן ימא שנין דא מן דא קדמיתא כאריה וגו' וארו חיוה אחרי תנינא דמיא לדוב וגו'. ופירש"י קדמיתא כאריה זו היא מלכות בבל כו'. דוב זו מלכות פרס כו'. נמצא ששני חיות משמשין בזמן אחד והס"א רוכב עליהם ובכל חטא ועון אשר נחטא אנו מחזיקים ומאשרים את האומות שיהא הס"א רוכב עליהם ולמשול בעולם והוא כמו שנותנין אוכף על הסוס להזמין ולהכין לרוכב כך במעשינו הרעים מכינים ומזמינים את האומות להיות הס"א רוכב עליהם לשלוט על ישראל וזהו זמנא חדא הוי מסרגין ליה תרתי חיותא ר"ל בזמן אחד מזמנין לו שתי מלכיות הנקראים בשם חיות כאמור כלומר ששתי מלכיות משמשין הכל בזמן אחד כאמור. וקיימין אתרי גשרי דדונג הוא מה שאמרו רז"ל זכו אחישנה לא זכו בעתה ונמצא שיש לנו שני זמני גאולה ובשני זמנים הנ"ל מושלים החיות כי יש קץ וזמן של אחישנה ויש קץ וזמן של בעתה והאומות מושלים עד זמן של אחישנה וכשלא זכו מושלים פד זמן בעתה והנה כבר עבר עידן ועידנין ומשיח לא בא והנה ידוע שזמן העולם הזה: נקרא בשם גשר כמו שתארו המליץ הגדול בס' בחי' עולם וז"ל העולם ים זועף כו' וזמן גשר רעוע ע"ש והנה השני זמנים הנ"ל מוכנים אל ההפסד כדונג מפני האש ולכן קראו בשם גשר רעוע וזהו שאמר וקיימין תרי חיות אלו אתרי גשרי דדונג ר"ל שכל קיומם הוא בשני זמנים הנ"ל דהיינו עד זמן משך אחישנה או עד א משך בעתה והם המכונים בשם גשרים אב באמת הוא גשרי דדונג כלומר גשרים רעועים המוכנים להפסד כהמס דונג מפני אש וגו' כי סוף כל סוף יאבדו הזמנים הנ"ל ומשיח יבא ויגאלינו גאולת עולם וש"ת מדוע אחרו פעמותיו לבא לז"א ושוור מהאי להאי ומהאי להאי ר"ל שאותו ס"א היינו הורמין הנ"ל מדלג מזה לזה ומזה לזה כלומר שפעם מסית ומדיח לזה והולך מזה לפתות לאחר ג"כ שמסית לכל אחד ואחד וכמו דאי' במדרש הנעלם פ' וירא וז"ל אר"י מלה"ד לכת לסטים שהיו אורבים בדרכים לגזול ולהרוג לבני אדם ומפרישי' מהם אחד שיודע להסית לבני אדם ולשונו רך מה עביד מקדים והולך לקבלם ונעשה כעבד לפניהם עד שמאמינים הטפשים בו ובוטחים באהבתו ובשיחתו ושמחים עמו ומוליכים בחלק דבריו באותו הדרך שהלסטים שם כיון שמגיע עמהן לשם הוא הראשון שהורג בם לאחר שנותנים ביד הלסטים להרגם ולקחת ממונם ואינון צווחין ואמרין ווי דאציתנא לדין ולרכיכא דלישנא לאחר שהרגו אלה עולים משם ויוצא לפתות לבני אדם כמתחלה כו' כך הוא יצה"ר כו' ונקט תרי כסא דחמרי' בידי' ר"ל שכ"כ מפתה לאדם עד שתרי כסא דחמרי' בידי' ר"ל ביד יצה"ר כלומר שעניני חמדת. העה"ז הנמשל לחמרא כמו שאמר הכתוב תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי וכה"א הוי גבורי' לשתות יין וגו' ועיין בע"א במא' תפ"א מזה באריכות. וכמו שביאר הרב האלשיך בפ' נזיר וחמדת עה"ב היינו תורה ומצות נמשל ג"כ לחמרא כמו שאמרו רז"ל יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית זהו עין לא ראתה אלקים זולתיך וגו' וכן דרשו רז"ל ע"פ כי טובים דודיך מיין מיינו של תורה ומצינו שמדרך התורה לכנות השכר בכוס כמש"ה ה' מנת חלקי וכוסי וכן ארז"ל חייב אדם לברך על הרעה כשם שהו מברך על הטובה שנא' צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא וכתיב כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא ועיין בס' עוללת אפרים במאמר ק"א מזה הענין באריכות והשתי שכרים הנ"ל נקיט בידים כלומר כל מה שהוא עושה כל כוונתו הוא בשביל לקבל שכר עה"ז ושכר עה"ב. ומוריק מהאי להאי ר"ל שמריק משכר עה"ב בעה"ז שנוטל חייו מן העולם ואוכל זכיותיו בעה"ו. או ר"ל ומוריק מהאי להאי ר"ל שמוריק מעניני עה"ב היינו תורה ומצות לעניני עה"ז שכל כוונתו הוא בתורתו ובמעשיו הטובים כדי להתפאר ולקנות שם בעה"ז כשם הגדולים אשר בארץ שמהפך השיטה שמן הראוי הוא שכל עניני עה"ז והיה כדי לזכות על ידן לעה"ב כמו שדרשו רז"ל ע"פ בכל דרכיך דעהו שכל כוונותיו יהיו לש"ש באכילתו ובשתיתו ובשינה הכל יהיה כדי לחזק גופו שיהי' לו כח לעבוד את בוראו והוא מהפך הסדר שכל כוונתו הוא בעניני תורתו ומצותיו על עניני עה"ז כאמור. ולא נטפי מנייהו נטפא לארעא ר"ל ואינו עושה כלום ממצותיו לעניני אחריתו לירש ארץ החיים וזהו לארעא ואותו היום יעלו שמים וירדו תהומות הוי כו' ר"ל כשיגיע אותו היום ש"ה כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות אשר