אבן שהם ע

זכור עניי ומרודי וגו'. זכור תזכור ותשוח עלי נפשי זאת אשיב אל לבי ע"כ אוחיל לו דהנה לכאורה ישתומם עליו אדם כשעה חדא על מנהגינו שאנו נוהגין מידי שנה בשנה אבילות על חורבן בה"מ בט' באב ואח"כ אנו קורין לשבת שאחר ט"ב בשם שבת נחמו מה זה נחמה הלא עוד היום אנחנו יושבים פה בגלות וגם תמוה בעיניהם האבילות הלא מה שעבר עבר כמאמר החכם מה שעבר אין ומה שיהיה עדיין ובאמת מנהג ישראל תורה היא ויש להם על מה שיסמכו דרש"י פי' ע"פ וימאן להתנחם אין אדם מקבל תנחומין על החי שעל המת נגזרה גזירה שישתכח מן הלב ולא על החי ע"כ וא"כ זה שאנו מתאבלין על חורבן בה"מ תמיד ואין מקבלין תנחומין זה הוא הוראה עצומה שיש לנו עוד תקנה והוי כחי שישוב עוד ואינו נשתכח מן הלב וא"כ כשאנחנו מתאבלין בט' באב על חורבן בה"מ בזה אנחנו מורים שיש עוד חזון למועד לבנות בה"מ ולגאלינו גאולת עולם ולכן קורין לשבת שאח"ז שבת נחמו שהאבילות עצמו היא הנחמה כאמור וז"ש זכור תזכור החורבן בתמידות זאת אשיב אל לבי שאני דואג ומתאבל בתמידות על החורבן ואינו מקבל תנחומין על כן אוחיל לו שיבנה עוד בה"מ כאמור ע"ש ועפ"ד נלע"ד לבאר דברי המקונן באיכה וכי הוא זה סלה כל אבירי אדני בקרבי קרא עלי מועד לשבור בחורי וגו'. על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי היו בני שוממים כי גבר אויב. והנה הספיקות הנופלים באלה מקראי קודש המה רבו ויובן מתוך הביאור דהנה אמרו רז"ל גלו ישראל לא גלתה שכינה סנהדרין ולא גלתה שכינה גלו תינוקת של בית רבן מיד גלתה שכינה הה"ד עולליה הלכו שבי לפני צר מיד ויצא מן בת ציון כל הדרה. וגם אמרו רז"ל בשעה שבקש הקב"ה להחריב בה"מ אמר כל זמן שאלי בתוכו אין אויבים נוגעין בו אלא אכבש את עיני ממנו ואשבע שלא אזקק לו עד עת קץ ויבואו האויבים ויחריבו אותו כו' ע"ש וכבר הקדמנו דזה שאין אנו מקבלים תנחומים על החורבן היא הוראה עצומה כי יש עוד חזון למועד ויש תקוה לאחריתנו וז"ש סלה כל אבירי היינו גלות סנהדרין החרשתי והתאפקתי מלבכות על זה משום, שאף שגלו סנהדרין לא גלתה שכינה וזהו אדני בקרבי. אך כאשר קרא עלי מועד לשבור בחורי אז על אלה אני בוכיה דוקא וגם על זה שרחוק ממני מנחם כלומר זה שבא לנחם אותי הוא רחוק מדעתי שלא נתקבלו דבריו על לב ע"ז ג"כ החרשתי כי אדרבא למשיב נפש הי' לי זאת כאמור וז"ש כי רחוק ממני מנחם משיב נפשי. אך כאשר היו בני שוממים היינו תינוקת של בית רבן אז על דא ודאי קא בכינא משום כשגלו תינוקת של בית רבן גלתה שכינה אז יד האויב על העליונה כאמור וז"ש כי גבר אויב ודוק. הקדמה ב' מאמר רז"ל ע"פ מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתיך מזמור לאסף קינה לאסף מיבעיא ליה אלא מזמור שכילה חמתו על עצים ואבנים שאלמלא כך לא נשתייר שריד ופליט מישראל שנא' כלה ה' את חמתו ויצת אש בציון ועפ"ז ביאר הגאון הר"ש אלגזי הפסוק כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד ר"ל כי אם מאס מאסתנו ואין בדעתך לגאלינו קצפת עלינו עד מאד כלומר בשעת הקצף והרוגז הי' ראוי לשפוך החימה והכעס עלינו ולא על עצים ואבנים אלא ודאי מדחס הקב"ה עלינו ושפך חמתו על עצים ואבנים הוא הוראה עצומה שלא מאסתנו ע"ש. הקדמה ג' מאמר רז"ל ע"פ צדקת פזרונו בישראל צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפזרם לבין האומות כו' תכלינהו לכולהו ליתנהו גבייכו תכלינהו מאי דאית גבייכו קרו לכו מלכותא קטיעא ע"ש וז"ש הכתוב והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים ר"ל זה שיהיה להם שארית ולא כליי' ח"ו הוא מחמת שיהיו בקרב עמים רבים כאמור וק"ל. והחוט המשולש לא במהרה ינתק שע"פ שלשה עמודי הקדמות אלה נבוא לביאור שאנחנו מבקשים מאת המקום בזה המזמור שירפאנו מחולת הגלות המר והושיענו למען חסדו כאמור בזה המזמור ויש לבעל דין לחלוק ולומר דלמא השי"ת מאס אותנו ואבד סברינו ובטל סכוינו ע"ז בא להשיב ולומר יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי כלומר שאני בוכה בכל לילה ולילה על חורבן בה"מ ואינו נשכח מן הלב זה הוא הוראה עצומה שיש עוד חזון למועד כאמור בהקדמה א'. זאת ועוד אחרת עששה מכעס עיני ר"ל שעששה מכעס של הקב"ה עיני היינו בית המקדש שנקרא עין ישראל כמו שדרשו רז"ל ע"פ ביום ההוא אחפש את ירושלים בנרות א"ת אחפש בשמאל אלא אחפש בימין שנעשו חפשים מן העבדות אמר כ"י לפני הקב"ה כתבת בתורה וכי יכה איש את עין עבדו לחפשי ישלחנו ואתה הכית את עין ישראל שחרבת את בה"מ מן הראוי הוא שלחפשי ישלחנו ע"ש וא"כ זה שמכעס השי"ת עששה עיני היינו בה"מ ולא שפך חמתו וכעסו עלינו זה הוראה עצומה שלא מאס את ישראל כאמור בהקדמה ב' זאת ועוד אחרת