אבן שהם סט

נפלה עטרת ראשינו כלומר שאין לנו עכשיו עטרות כי אין לנו מלכים ושרים וזהו דאגה ראשונה שאמרנו כנ"ל ועוד דאגה ב' אוי נא כלנו כי חטאנו ר"ל אוי הוא לעת עתה ותיבת נא פירושו עתה כמש"ה הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את כלומר שעתה הוא אוי ווי לנו כי חטאנו כי בזמן שבה"מ היה עומד אעפ"י שחטאנו אעפ"כ לא היינו דואגים ע"ז כ"כ משום שהיה לנו במה להתכפר משא"כ בחורבנו כנ"ל. וקאמר על זה היינו דאגה ב' שהוא מדבר מעניני הקדושה מדאגת עה"ב ולכן קאמר לשון זה שהוא מורה על הקדושה כנ"ל היה דוה לבנו שהוא תלוי בהשגת הלב כנ"ל א תפס בלשונו תיבת לבנו שהוא מורה ג"כ על עניני עה"ב התלוי בהשגת וראיית הלב השכלית כנ"ל. ועל אלה היינו דאגה ראשונה הוא מעניני עה"ז והוא תלוי בראיית העין כנ"ל חשכו עינינו ולכן תפס בלשונו תיבת אלה שהוא מורה על דברים נפרדים דהיינו תאות עה"ז התלוי בראיית העין כנ"ל ולכן אומר עינינו וק"ל. ועוד יש לנו לקונן על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו וש"ת למה עזבנו עיקר הדאגה דהיינו מה שנוגע לכבוד הש"י שכביכול לא מצאה השכינה מנוח לכף רגלה שנחרבה בית משכנה לז"א אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור ר"ל שבכל דור ודור כסאו נכון כמאמר רז"ל ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם מלמד שכל צדיק וצדיק משכן ומקדש בפני עצמו וזהו כסאך לדור ודור וק"ל

והנה העון שנחרבה ירושלים עיר הקודש על ידו מצאנו בדברי רז"ל בגמרא דשבת וז"ל אמר רב יהודא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה ת"ח שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ובוזים לדבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד אין מרפא כו' ואמרתי שאפשר שכל הנ"ל מרמז הנביא בדברי הקינה וכי הוא זה

איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה רבתי בגוים שרתי במדינות היתה למס והנה הדקדוקים הנופלים במקרא הנ"ל המה רבים ויבואר למבין מתוך הביאור שאבאר לך דהנה אי' בר"מ פ' נשא וז"ל א"ל רעיא מהימנא לאלי' באומאה עלך בשמא דה' לא תאחר בכל יכלתך דהא אנא בצערא סגי ויפן כה וכה וירא כי אין איש עוזר לי לאפקא לי מהאי צערא כו' דחכמת סופרים תסרח בינייהו בין מלכוון ואתהדרו אינון ערב רב רעיין על ישראל עאנא דקב"ה דאתמר בהו ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ולית לון יכולת למעבד טיבו עם ת"ח ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחננו ומחרימין ערב רב ביניהון דלא יהבון לון באתרין סגיאין אלא דבר קצוב דלא יהא תקומה לנפילו דילהון ואפי' חיי שעה וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא בצער בדוחקא ביגונא חשיבין ככלבים כו' דלא אשראין אכסני' בינייהו ואינון ערב רב אינון עתירין בשלוה בחדוה בלא צערא בלא יגונא כלל ע"ש באריכות המאמר הנ"ל כו' נמצא היוצא מדברי המאמר הנ"ל דת"ח חשיבין ככלבים בעיניהון דלא אשראין אכסניא בינייהו והנה ידוע מ"ש רז"ל כל המגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד מתוך ביתו שנא' למס מרעהו חסד שכן קורין לכלב למס ע"ש והנה בש"ע אבן העזר סי' כ"ב סעיף י"ז אי' וז"ל אסור לת"ח לשכון בחצר שיש בו אלמנה אפי' אינו מתייחד עמה מפני החשד והוא דעת הרמב"ם אבל הראב"ד ס"ל דוקא להתאכסן אצלה אסור אבל לדור בחצירה מותר דאי' בגמרא לא תשרי בר בי רב באושפיזא דמשמעות הלשון שלא יתאכסן עמה בביתה ועיין בחלקת מחוקק ובבית שמואל באריכות והא"ש דברי הקינה הנ"ל ושיעור הקינה הוא איכה ישבה בדד העיר ר"ל איכה באה רעה גדולה כזו שישבה בדד העיר הקדושה ירושלים עיר הקודש כלומר איזה עון הי' להם שהיה מסבב להם הרעה הגדולה הזאת לז"א שזו היא העון שלהם רבתי עם היתה כאלמנה ר"ל רבתי עם היינו מנהיגי הדור הם היו כאלמנה מה אלמנה אסור לת"ח להתאכסן אצלה כדעת הראב"ד ע"פ משמעות הגמ' כנ"ל כך המנהיגי הדור עשו להם תקנה ביניהם שאסור לת"ח להתאכסן אצלם כידוע ממנהג הרע המצוי אף בדורות אלו שעושין תקנות הקהילות שלא להניח לשום ת"ח המסבבים בגלגל החוזר בעולם להתאכסן אצל ראש ומנהיג הנקרא פרנס חודש וכן בימיהם הי' התקנה הנ"ל וזה העון הוא הגרם להם החורבן הנ"ל שהיו מבזים לת"ח כמו שהבאתי דברי רז"ל שלא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו ת"ח וכו'. ומפרש קרא ואזיל שכ"כ היו מבזים עד שרבתי בגוים ודרשו רז"ל רבתי בדיעות היינו חכמים גדולים ושרתי במדינות היינו ת"ח שעוסקין בתורה שנא' בה בי שרים ישורו היתה למס כלומר היו בגדר כלב הנקרא למס כנ"ל וכמאמר הזוהר חשיבין ככלבים ועי"ז העון נחרבה ירושלים עיר הקודש עד שישבה בדד וק"ל ואסיים בנחמה בתהילים יגעתי באנחתי וגו' עששה מכעס עיני עתקה בכל צוררי וגו' דהנה מצאתי בס' סם חיים ביאור ע"פ באיכה