אבן שהם סז

וקב"ה חד הוא כי ז"ל הזוהר בפ' בשלח וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ואין מים אלא תורה כו' א"ר ייסא וכי מאן יהיב להו אורייתא הכא והא עד כאן לאו אתייהבת לון אורייתא אר"א אינון נפקו למדברא לאסתכלא לקב"ה נטל זיו יקרא דילי' מתמן ואינון אזלו לאסתכלא בי' ולא אשכחוהו ואוליפנא דקב"ה תורה איקרי ואין מים אלא תורה ואין תורה אלא קב"ה עכ"ל והנה כל הדברים האלו נלע"ד לרמז במאמר רבב"ח הנ"ל ושיעור דבריו הוא כך זמנא חדא הוי אזלינן במדברא היינו בעולם שהפקר כמדבר ואתלוי בהדן ההוא טייעא היינו סותר ר"ל ת"ח שטוב סחרה מסחר כסף וההוא ת"ח הוי שקיל עפרא ר"ל שהיה נוטל אדם אחד שהוא רק חומר ואין לו צורה כלל והוי מורח לי' שעושה אותו שיהי' לו ריח היינו תענוגי עה"ב שנמשלה לריח כמו שפירש הרשב"א על מאמר רז"ל במס' תענית שהראו לר"א ו פדת י"ג נהרי אפרסמון ופי' הרב הנ"ל ז"ל לפי שהתענוג האפרסמון בריחו ואמרו שהוא דבר שהנפש נהנית ממנו וע"כ יחסו תענוג הנשמה לריח האפרסמון שהוא תענוג הדק המענג את הנפש והוא ענין נרמז בשיר השירים לריח שמניך טובים עכ"ל

או י"ל באופן אחר ע"פ מה דאיתא במדרש וז"ל פרי עץ הדר זה אתרוג מה אתרוג יש בו ריח ויש בו אוכל כך הם ישראל יש בהם בני אדם שהם בעלי תורה ובעלי מצות. כפות תמרים מה תמרה זו יש בה אוכל ואין בה ריח כך ישראל יש בהם בני אדם שהם בעלי תורה ואין בהם מעשים כו' ע"ש באריכות היוצא מדברי המדרש הנ"ל שמכנה למעשים טובים בשם ריח וזהו שאמר ומורח לי' דהיינו שהיה מחזיר אותו למוטב שיהא עושה מכאן ולהלאה מעשים טובים המכונים בשם ריח כנ"ל. וש"ת במה היה עושה הפעולה הנ"ל לז"א ואמר האי אורחא לדוכתא פלן והאי אורחא לדוכתא פלן ר"ל שהיה מוכיח אותם בשבט פיו בזה הלשון בואו וראו באיזה דרך ידבק האדם כי האי אורחא הטוב הוא אזיל לדוכתא א היינו לחיי עה"ב והא אורחא הרע לדוכתא פלן לבאר שחת כנ"ל ובזה התוכחה היה מחזיר אותם למוטב והיה מהפך החומר לצורה. אמרינן לי' כמה מרחקינן ממיא היינו מאורייתא ומקב"ה כנ"ל ששניהם נקראו בשם מים כמו שהבאתי בשם הזוהר ואמר לן הבו לי עפרא ת"ל שתזמינו ותכינו לי את גופיכם לדבר זה כמו שאמרו רז"ל אין הבה אלא לשון הזמנה וז"ש הבו לי עפרא תכינו א"ע ותתנו לידי את גופיכם כלומר ברשותי לציית אותי לפרוש מתענוגי הזמן. יהבינן לי' ר"ל קבלנו על עצמינו לציית כל מה שהיה מייסר את גופינו ואמר לן תמניא פרסי היינו שמונה מדריגות שחשב ר"פ בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות כו' והם ח' מדריגות עד ענוה כלומר שבמדות ענוה הוא קרוב לקב"ה ולתורה ואתם רחוקים ח' מדריגות הנ"ל וא"כ עדיין לא תוכלו להגיע למדריגת ענוה והנה כוונתו שקודם כל יפרשו מתענוגי העולם שהוא תענוגי הגוף ואח"כ יהיו עוסקין בתורה ויהי' יכולין לעלות ממדריגה למדריגה עד מדריגת ענוה והם לא עשו כן רק שבתחלה היו עוסקין בתורה ואח"כ היו פורשים מתענוגים וז"ש תנינן ויהבינן לי' ר"ל כשתנינן ועסקו בתורה אז הוא דיהבינן לי' העפרא היינו הגוף שיהיו צייתין ליסר את גופיהם ע"פ דבורו ותוכוחותיו ואמר לן דמרחקינן מלעלות ע"י התורה למדריגות הנ"ל הוא הסיבה שגורם לזה הוא תלתא פרסי ר"ל ג' מדריגות דהיינו קנאה תאוה כבוד וש"ת הלא פרשינן מתענוגי הזמן כמו שאמרת לנו לז"א אפכית ליה ולא יכולית ליה ר"ל משום שאתם היו מהפכין השיטה שמקודם שפרשו מתענוגי הזמן עסקו בתורה ועסקיהם היה בתענוגי הזמן וידוע מ"ש הרמב"ם הובא כש"ע י"ד סי' רמ"ו וז"ל אין ד"ת מתקיימין במי שמתרפה עצמו עליהם ולא בלומדים מתוך עידון ומתוך אכילה ושתי' אלא במי שממית עצמו עליה ומצער גופו תמיד ולא יתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו והוסיף הרמ"א על דבריו וז"ל ולא יחשוב האדם לעסוק בתורה ולקנות עושר וכבוד עם הלמוד כי מי שמעלה מחשבה זו בלבו אינה זוכה לכתרה של תורה אלא יעשה תורתו קבע ומלאכתו עראי וימעט בעסק ויעסוק בתורה ויסיר תענוגי הזמן מלבו עכ"ל לענינינו וא"כ כשעסקיהם בתורה היה מתוך עידון ותעגוגי הזמן בוודאי עדיין היו מחזיקין בטומאתן בג' מדות רעות אלה קנאה תאוה כבוד וא"כ אף שאח"כ היו פורשים א"ע מכל מיני עידון לא הועילו להם כלום כי היו מהפכין השיטה לכך לא יכילת לי' כלומר לא יכלו לבא למדריגות השלימי' דהיינו למדריגת ענוה ע"י תורה שהיו עוסקין בה וק"ל. ועיין בדרוש ט"ז ביאור על מגילת רות בדרך רמז: סליק דרוש לשבועות מענין עסק התורה