אבן שהם סג

ואתא מיא וכבה לנורא ר"ל שת"ח עוסק בתורה המכונה בשם מים כד"א הוי כל צמא לכו למים וגו' וכבה לנורא היינו לחמימות יצה"ר כמאמר רז"ל בראתי יצה"ר בראתי תבלין וכו' וכן אמרו אם פגע בך מנוול זה משכהו לבה"מ או יאמר שכבר הקדמנו שמלך המשיח נקרא מטה וידוע הוא שהוא בן דוד ע"כ תקנו אנשי כנסת הגדולה בי"ח וכסא דוד מהרה לתוכה תכין וכן את צמח דוד מהרה תצמיח וכו' וכתיב ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרח פירש"י חוטר הוא שבנו מלוכה והוא מטה ואמר מגזע ישי כי המלך הוא מישי עכ"ל וידוע הוא שהגלות נמשל לנורא כמש"ה ויבער ביעקב וגו' וכן פירש הרב האלשיך על משנה בב"ק ד' אבות נזיקין השור הבור המבעה וההבער שהמה רומזים לד' מלכיות והבער הוא גלות אדום וז"ש ואתא נורא היינו הגלות כאמור ושרף לחוטרא היינו למלכות בית דוד כאמור. ואתא מיא וכבה לנורא כי כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה שנא' ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב וגו' ואיתא במ"ר ע"פ והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך ע"פ תהום ורוח אלהים מרחפת ע"פ המים וז"ל ר"ל פתר קרי' במלכיות והארץ היתה תוהו זה בבל דכתיב ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו זה המן דכתיב ויבהילו להביא את המן וחשך זה יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיה כו' ע"פ תהום זו מלכות הרשעה שאין לה חקר כתהום הזה שאין לו חקר ורוח אלקים מרחפת זו רוחו של משיח דכתיב ונחה עליו רוח ה' באיזה זכות ממשמשת ובאה בזכות תשובה שנמשלה למים שנא' שפכי כמים לבך ע"כ וז"ש ואתא מיא היינו תשובה וכבה לנורא היינו לגלות כאמור. או יאמר ואתא מיא וכבה לנורא דהנה ידוע מה שאמרו רז"ל שהקב"ה נתן הברירה ביד אברהם שיבחור לבניו שעבוד מלכיות או גיהנם ובירר שעבוד מלכיות שנא' כי צורם מכרם וה' הסגירם וא"כ ע"י ד' מלכיות אנו נפטרין מאש של גיהנם וידוע הוא שהמלכיות מכונים בשם מים כמש"ה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וז"ש ואתא מיא היינו המלכיות וכבה לנורא של גיהנם. ואתא תורא ושתא למיא ר"ל שיבא משיח בן יוסף הנקרא שורו שנ' בכור שור הדר לו וקרני ראם קרניו בהם ינגח אפסי ארץ וכן פי' הש"ך ע"פ שורך טבוח לעינך וז"ל רמז על משיח בן יוסף שיהא נהרג כו' ע"ש באריכות. ולכן אי' בסידור האריז"ל לכוין בכסא דוד מהרה לתוכה תכין על משיח בן יוסף שלא יהיה נהרג ע"י ארמילוס הרשע ע"ש וז"ש ואתא תורא היינו משיח בן יוסף ושתא למיא כלומר שיכלה את האומות המכונים בשם מים כאמור. ואח"כ ואתא שוחט ושחט לתורא כמש"ה שורך טבוח לעיניך וכנז' לעיל שמשיח בן יוסף, יהיה נהרג ואח"ז ואתא מ"ה ושחט לשוחט ר"ל שינקום מזה שיהרג למשיח ב"י ואח"ז ואתא הקב"ה וישחוט למלאך המות ר"ל שישחוט מהמלאך רק תיבות מות וישאר מלאך קדוש כידוע למקובלים ואז בלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר אמן

היוצא מדברינו אלה כי יש עוד חזון למועד ומצדו יתברך לא יבצר מלגאול אותנו מגלות המר כי כל אריכות הגלות הנ"ל הוא בעונותינו ובעונותינו יצאו מה שיצאו ובפרט עון לה"ר הוא שורש פורה ראש ולענה לאריכת הגלות המר כל הזמן הנפלא הזה שנא' איש לשון בל יכון בארץ כי הנה אי' במדרש שבזכות ד' דברים נגאלו אבותינו ממצרים וחשיב שם חד מנהון בזכות שלא היה בהם לה"ר והנה כל זמן שהמדה גרועה הנ"ל מצוי בינינו הוא עיכוב גדול לקץ המשיח ועיכוב גדול הוא לנפשותינו ונשמתינו לתקן את עצמם כדקא חזי בתיקון נאה ויפה ואמרתי שע"פ אלה הדברים וע"פ איזה הוצעות והקדמות יתבאר לך פרשה אחת בתורתינו הקדושה וז"ל תורתינו הקדושה בפ' בהעלותך וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל ב"י לאמר איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם או לדורותיכם ועשה פסח לה' בחודש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אותו על מצות ומרורים יאכלוהו לא ישאירו ממנו עד בוקר ועצם לא ישברו בו ככל חוקת הפסח יעשו אותו והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא הי' וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההיא מעמיה כי קרבן ה' לא הקריב במועדו חטאו ישא האיש ההוא וכי יגור אתכם גר ועשה פסח לה' כחוקת הפסח וכמשפטו כן יעשה חוקה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ. והנה הספיקות והקושיות המה רבו ויבואר למבין מתוך הביאור שלנו כי אין דרכינו להאריך בדקדוקים רק מקצר ועולה ונלע"ד שהתורה מורה לנו בזה הפרשה איך להתנהג לילך בדרכי השם והתורה יורה חטאים בדרך דהנה ידוע מחטא לה"ר ושפתי חלקות שעליה אמר דהמע"ה יכרת ה' כל שפתי חלקות ופי' החסיד בעל ר"ח שבעל לה"ר הוא מפריד בין הדביקים בין י"ה לו"ה וז"ל הפסוק הוא מסורס כאלו אמר שפתי חלקות מכריתין כביכול את השם לפי שהפה הוא חצי השם דהיינו הדבור הוא יו"ד ה' מוצאת הוא ה' נמצא שהפה רומז