אבן שהם סב

העגל ע"ש ורש"י פי' שקל שלם ד' זוזים. עוד נקדים מה שפי' הרב האלשיך ע"פ ויקחו לי תרומה וז"ל כי באמת אם איש קטן הערך יתן מתנה לשר וגדול ויקבל מידו הלא הנותן למקבל יחשב במה שהחשוב ממנו החשיבו לקחת מידו כאשר חכמים יגידו כי ע"כ המקדש את האשה ונתנה היא ואמר הוא אם אדם חשוב הוא מקודשת כי במה שהחשיבה לקבל ממנה חשוב כאלו היא קבלה ממנו כו' וא"כ איפה הנה אנחנו המקבלים ולוקחים מידו ית' כי הוא הנותן בהחשיבנו כמדובר וזה יאמר דבר אל בני ישראל ויקחו כי ללוקחים יתייחסו במה שהוא לי תרומה והחשבתי לקבל מהם ע"ש באריכות והנה ידוע מהחמשה קנינים שקנה הקב"ה בעולמו וא' מהן ישראל שנא' עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. וקנה אותם במחצית השקל שנתנו לו לכפר על עון העגל והנותן למקבל יחשב כאלו אנחנו המקבלים ולוקחים מידו ית' כמדובר. וז"ש חד גדיא היינו ישראל כמש"ה ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים ובלשון חכמינו גדיים נעשו תיישים והמה היו גוי אחד בארץ ואף שחטאו בעגל אעפ"כ נקראו בשם גוי אחד וזהו חד גדיא חד גדיא כלומר כמו שהיו קודם החטא גוי אחד כך נקראו גוי אחד אחר החטא. והטעם דזבין אבא בתרי זוזי ר"ל שאבינו אב הרחמן קנה את ישראל במחצית השקל היינו תרי זוזי שנתנו לו לכפר על עון העגל והנותן למקבל יחשב כאמור. והנה לכאורה קשה קושיא חזקה אשר כל שומעו תצלנה שתי אזניו השמע עם קול אלהים חיים ועד שהמלך במסיבו כחשו בו וימירו כבודו בתבנית שור לז"א ואתא שונרא ואכל לגדיא כו' דהנה בס' הזוהר ובשמות רבה אמרי כי הערב רב שעלו עמהם המה עשו את העגל חטאו והחטיאו את ישראל וכן פירש"י בחומש ע"פ וידבר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים וז"ל ערב רב שקבלת מעצמך וגיירת ולא נמלכת בי כו' הם שחתו והשחיתו. וז"ש ואתא שונרא היינו ערב רב שאינ' מכירים את קונם ונקראים בשם שונרא וחתול כמאמר רז"ל בהוריות מ"מ חתול אינו מכיר את קונו כו' והמה אכלו לגדיא כלומר הערב רב השחיתו לישראל הנקראים בשם גדיא כאמור. ואתא כלבא ונשך לשונרא כו' מזכיר כאן מלחמת עמלק ואיך הש"י ברוב רחמיו הצילם מידו דהנה רש"י פי' ע"פ זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך וגו' ויזנב בך כל הנחשלים אחריך פירש"י חסרי כח מחמת חטאים שהיה הענן פולטן. וז"ל הילקוט ורבנן אמרי שבטו של דן שפלטן הענן שהיו כלן עובדי ע"א ורש"י פי' בפ' בשלח אתם אומרים היש ה' בקרבנו אם א חייכם שהכלב בא ונושך אתכם כו' וז"ש ואתא כלבא היינו עמלק כמבואר ברש"י ונשך לשונרא היינו לאותם המכונים בשם שונרא שאינם מכירים את קונם ועבדו ע"ז כאמור

ואתא חוטרא והכה לכלבא כו' דידוע מש"ה ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלהים בידי ואי' בילקוט ע"ז וז"ל אמר משה לפני המקום רבש"ע במטה הזה הוצאת את ישראל ממצרים במטה הזה קרעת את הים במטה הזה עשית ניסים וגבורות במטה הזה תעשה להם ניסים וגבורות בשעה הזאת עכ"ל ובודאי תפלתו של משה עשה רושם שנעשה להם נס ע"י המטה מה שהחליש יהושע את עמלק. וז"ש ואתא חוטרא היינו מטה האלהים והכה לכלבא היינו לעמלק כאמור וגם מרמז אתא כלבא ונשך לשונרא דהנה ידוע ומפורסמת לכל היא כי שוט שוטף להכות את ישראל על ביטול תורה הוא אדום ועמלק כמאמר רז"ל כי כן צוה לו יצחק אם בני יעקב יתרפו מן תורה גזור עליהם גזירות לכך כתיב ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים ודרשו רז"ל על שרפו ידיהם מלעסוק בתורה. וזהו אתא כלבא היינו אדום ועמלק ונשך לשונרא היינו לישראל בזמן שמכונים בשם שונרא שאינם מכירים בקונם כנ"ל. וע"ז אמר ואתא חוטרא והכה לכלבא היינו ת"ח שבדור הנקראים בשם מקל נועם ומקל חובלים כידוע מכים לאדום ועמלק כי בזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו. וגם מרמז ואתא חוטרא היינו משיח דאי' בילקוט ע"פ ותאמר חותמך ופתילך ומטה אשר בידך וז"ל נצנצה בה רוח הקודש חותמך זה מלכות כד"א כי אם יהיה בניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני ופתילך זה סנהדרין שהם מצויינין בפתיל כד"א ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת ומטך אשר בידך זה מלך המשיח כד"א מטה עוזך ישלח מציון ע"כ וז"ש ואתא חוטרא היינו משיח והכה לכלבא היינו לאדום ועמלק ואתא נורא ושרף לחוטרא דהנה ידוע כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ובת"ח יותר מכולם וגם ידוע מהמעשה עם רב עמרם חסידא שהיה רואה שיצרו בוער בקרבו כתנור היה צועק בקול גדול נורא בי' עמרם. וז"ש ואתא נורא היינו יצה"ר ושרף לחוטרא היינו לת"ח הנקראים מקל נועם ומקל חובלים כי בת"ח הוא יותר גדול מכולם