אבן שהם נו

באחדות כל המשך הנ"ל אין אנו יכולין לעייל ולהחזיר העטרה ליושנה לעייל השפעת הבאר למקומה הראשון ודוק כנלע"ד ואם שגיתי אתי תלין וה' הטוב יכפר בעדי אמן סלה: סליק דרוש הגלות והגאולה דרוש ח' לחיוב תוכחה

בפסוק הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא להם חטא. הנה בפסוק הנ"ל הורה לנו התורה הקדושה חיוב התוכחה והואיל ודברנו במאמרינו הקודמי' בענין הגלות והגאולה וכבר אמרו רז"ל לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה לכן ראיתי להסמיך לו הדרוש חיוב התוכחה שבזכות התוכחה יבא הגואל בב"י אס"ו וכדי להרחיב הדרוש שאנו בו אבאר לך מאמר רז"ל במס' שבת וז"ל ר' זירא אשכח לרב יהודא דהוי קאי אפיתחא דבי חמוה וחזיתי' דהוי בדיחא דעתי' ואי בעי מיני' כל חללי עלמא הוי א"ל מ"ט עזי מסגין ברישא והדר אמרי א"ל כברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא. מ"ט הני מכסיין והני מגליין הני דמכסיין מינייהו מכסיין והני דלא מכסיין מינייהו מיגליין עכ"ל הגמרא. והנה המאמר הנ"ל הוא תמוה לעיני כל מעיין בו וכבר האריכו המפרשים כ"א לפי דרכו במאמר הנ"ל ובראשם הרב הגאון מהרש"א בח"א ע"ש ואף אני א' מאזובי הקיר אודנו להש"י שזיכני לפרש המאמר הנ"ל בדרך נפלא רק נקדים לבאר מסורה קטנה וכי הוא זה אמלא ג' אמלא פי תוכחות. את מספר ימיך אמלא. וכל אוצרותיהם אמלא. דהנה הרב בעל ז"ב בזרע בירך שני בפ' ויחי פי' על מאמר רז"ל שאל ר"ע את ר"נ הגדול במה הארכת ימים אתו גווזאי וקא מחו לי' סליק ויתיב ארישא דדיקלא א"ל אם נאמר כבש למה נאמר אחד אחד המיוחד שבעדר א"ל צורבא מרבנן הוא שבקוהו א"ל שונא מתנות הייתי שנא' שונא מתנות יחי' ופי' הרב הנ"ל וז"ל בקיצור נמרץ שר"ע היה ידע שהצדיק נתפס בעון הדור וידע ג"כ שהצדיק הוא במקום קרבן לכך א"ל במה הארכת ימים כלומר איך לא, נתפסת בעון הדור וכמו שפירש אח"כ דבריו ולפי שסתם דבריו והבינו דבריו כמשמעו אתו גווזאי וקא מחו לי' אמרם לו קצת בחייו לכך בא לפרש כוונתו ויתיב ארישא דדיקלא ואמר אם נאמר כבש למה נאמר א' ומאי א' דכד דייקת בה תבין שאלתי מה ששאלתי לך במה הארכת ימים דהגע בעצמך מה א' אלא וודאי ר"ל המיוחד שבעדרו באופן שהקב"ה קפד לקרבנו המובחר דווקא וא"כ הצדיק שבא תמורת הקרבן צריך נמי להיות המובחר שבדור וא"כ א שאתה במובחר מי לנו גדול ממך שהרי נקראת ר"נ הגדול קשי' לי במה הארכת ימים ולא נתפסת לקרבן לכפר בעד הדור (ושמעתי מה שר"ע סליק ויתיב ארישא דדיקלא כוונתו היה בזה מ"ש רז"ל שישראל נמשלו לתמר מה תמר אין לו אלא לב א' כך ישראל אין להם אלא לב א' לאבי' שבשמים ולכן סליק ויתיב ארישא דדיקלא ר"ל שעיקר קושי' שלי היא ארישא דישראל שנמשלו לדיקלא כנ"ל כלומר שאתה ראש אלפי ישראל ואי' בזוהר רישא דעמא נתפסי' בכל דרא ודרא כו' וא"כ במה הארכת ימים וק"ל) ואז הבין ר"נ שאלתו ואמר צורבא מרבנן הוא שבקוהו וצריך אני להשיב לו וא"ל א' מיוחד שבעדרו ר"ל אמת שיפה דברת שהקרבן צריך להיות המובחר שבעדר ומאי דקשי' לך אן נצלתי מעון הדור כיון שאני המובחר שבעדר אני אומר לך שנשמרתי מזה ואחזתי במדות שונא מתנות כי הסיבה שהצדיק נתפס בעון הדור הוא משום שלא הוכיח לבני דורו כמאמר רז"ל כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס באותו עון וכמאמר רז"ל ע"פ והתוית תיו על מצחות אנשים רשעים ומסקנא דגמרא היא שקטרגה מדת הדין אף על הצדיקי' שהי' להם למחות ולא מיחו לכן יצא הקצף אף על הצדיקי' והנה הסיבה מה שאינו מוחה מסתמ' הוא רובא דרובא שמתיירא להתקוטט עם בריות פן ישנאוהו ולא יהנו אותו במתנות וע"ד משרז"ל האי צורבא מרבנן דרחמין לי' בני מתא לא משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכחא להו במילי דשמיא הרי מפני שלא מוכיח אותן אוהבים אותו אבל כשהוא שונא מתנות ואינו נהנה משל צבור כלום וודאי יוכל להוכיחן וא"צ להחניפן וממילא אינו נתפס בעון הדור ושפיר קאמר קרא ושונא מתנות יחיה עכ"ל. והא"ש המסורה הנ"ל אמלא פי תוכחות ואז את מספר ימיך אמלא כלו' מקוים עליו המקרא את מספר ימיך אמלא שיאריך ימים ולא יהי' נתפס בעין הדור מפני שמוכיחן וכמש"ה ביחזקאל ואתה כי הזהרת הרשע ולא שב מדרכו הוא רשע בעונו ימות ואתה את נפשיך הצלת וש"ת הלא ע"י התוכחה שמוכיח לרבי' הבריות שונאין אותו ולא יהנו אותו במתנות כנ"ל לז"א וכל אוצרותיהם אמלא ר"ל שיקוי' בהם המקרא שכתוב וכל אוצרותיהם