אבן שהם מו

ברחוק לע"ל והנה ה' נצב עליו ר"ל שיעמו' השם סמוך לנו וק"ל. ויאמר אני ה' אלהי אברהם וגו' הארץ אשר אתה שוכב עלי' לך אתננה ע"פ מה שראיתי פ' ע"פ בס' תפארת הקודש ע"פ והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ולכאורה אין לו שחר דאמאי דווקא באותו מקום שיאמר להם לא עמי באותו מקום ממש יאמר להם בני אל חי ופי' המחבר הנ"ל ע"פ מה דאי' ברז"ל עתידה ירושלים כא"י וא"י ככל העולם כולו וכבר נודע משארז"ל כל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה נמצא עתה בעת הגלות דא"י הוא מעט מזעיר ורוב העולם הוא ח"ל משא"כ לע"ל דיתגדל מדת הארץ ככל העולם כולו ממילא תחילה הדר שם בח"ל והיה דומה כמי שאין לו אלוה אח"כ יהיו נמנ' בין יושבי א"י וז"ש והי' במקום אשר יאמר לא עמי אתם דהיינו בח"ל באותו מקום יאמר להם בני אל חי דבאותו מקום יהיה א"י עכ"ל והנה בז"ר דרשו רז"ל ע"פ ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שוכבת מרגלותיו וגו' וז"ל תנן תלת משמרות הוי הלילה ובכל משמרה ומשמרה יושב הקב"ה ושואג כארי כו' משמרה שני' תמן אינון ממונן אחרנין איקרון אבילי ציון דקא מתאבלי על חורבן בה"מ ובההוא שעתא דקריית הגבר וכו' קרי בחיל ואמר אתערו לבכיא דבי מקדשא כל אינון מאריהון דשלום דכתיב מלאכי שלום מר יבכיון מאן דחמא בכיא ומאן דלא חמי בכי' כולהו מתכנשין לבכיא דמקדשא מאן חמא ערבוביא דכל חילי שמיא וכל רתיכין קדישין געו ובכו והקב"ה געי ובכי ובעיט בתלת מאה וע' רקיעין וכו' בההוא שעתא כתיב ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת האיש דא הקב"ה דשאג ויהיב קלא על חורבן דבי מקדשא הה"ד ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו. וילפת כד"א ילפתו ארחות דרכם כדין איהו בעיט ברקיען כולהו וכל חיילין וכל רתיכין בכאן ומתאבלין כו' אמאי בגין דא והנה אשה שוכבת מרגלותיו שכיבת לעפרא מהדקא בין רגלין דא כנסת ישראל כדין בההיא שעתא איהי אתערת לגבי והוא שאיל לה מי את בתי בגלותא ומי את בשעתא דא ותאמר אנכי רות אמתיך מרוות בצערין מרוות מכאובין על בני גלותא על פלטירין קדישין דאתרכינא מינייהו ולא די דאתרכינא אלא דמחרפין ומקללין בכל יומא עלייהו ולית לי פומא בגלותא למהדר לון ויאמר ברוכה את לה' בתי וגו' אבל ליני הלילה וגו' חי ה' שכבי עמי עד הבוקר עד דייתי צפרא ונהירו דפורקנא עכ"ל נמצא נשמע מדברי הזוהר הנ"ל שבגלות המר אנחנו שוכבי' בארץ כמ"ש והנה אשה שוכבת מרגלותיו וגו' חי ה' שכבי עד הבוקר וז"ש לו בחלום הלילה הארץ אשר אתה שוכב עליה היינו ח"ל ששם אנו שוכבים בגלות המר לך אתננה ולזרעיך דיתגדל מדת הארץ ישראל ככל העולם כולה ויהיה אף ח"ל נמנה בין ישובי א"י וינתן לך ולזרעיך. וקאמר הפסוק אימתי יהיה זה כשנחזיק במדת הענוה וכל א' מאתנו משים עצמו כאסקופה הנדרסת לכל ויהי' נמשלים לארץ כמש"ה והארץ לעולם עומדת פירש"י ומי הם המתקיימי' הענוים הנמוכים המגיעין עצמן עד לארץ כענין שנאמר וענוים ירשו ארץ וזש"ה אימתי יקויים זה והיה זרעיך כעפר הארץ שיהיו נמוכים המגיעין עד עפר הארץ ואז הארץ אשר אתה שוכב ינתן להם כמש"ה וענוים ירשו ארץ וק"ל ועוד כמה דברים צריכין אנו לעשות ולהחזיק בהם שעל ידן יגאל אותנו הש"י בקרוב והדברים הללו נלענ"ד שרמזה התורה במתק לשונה הטהור בפ' משפטים וכי הוא זה וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים ופירש"י בקטנה הכתוב מדבר. אם רעה בעיני אדוניה אשר לוא יעדה והפדה ופירש"י שאף הוא מסייע בפדיונה. לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה ואם לבנו ייעדנה ופי' תרגום אונקלס ואם לברי' יקימנה. כמשפט הבנות יעשה לה אם אחרת יקח לו שארה כסותה ועונתה לא יגרע ואם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם אין כסף. והנה הדקדוקים והקושיות הנופלים במקראי קודש אלה רבי' המה ויבוארו כ"א וא' מתוך הביאר שלנו וכדי להבין על בורי' ולהמשיך ולחבר מלה אצל מלה צריכין אנו למודעי כגון דא דכל זמן שאנו בגלות המר אף התורה הקדושה היא בגלות כמו שיסדו הקדמונים לאומרו קודם תיקון חצות לאונן ולקונן על גלות ישראל וגלות התורה שנמסרו רזיה לחיצונים. והנה ע"פ פשוט י"ל מהות גלות התורה מה שאנו רואין ושומעין שכל האומות מחרפי' ומגדפי' את תורה שבע"פ כידוע והנה כנסת ישראל נקראים בשם בנות כמש"ה צאינה וראינה בנות ציון וגו' וכן התורה נקראת בשם בת כמו דאי' ע"פ וכי ימכור איש את בתו אמר הקב"ה בת אחת היתה לי ומכרתי' לכם לא תצא כצאת העבדים לא תנהגו בה מנהג בזיון נהגו בה כבוד ע"ש והנה, השתי בנות הנ"ל מכר הקב"ה לא"ה ליד שפחה כמש"ה תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה. ודרשו רז"ל ע"פ אני ה' בעתה אחישנה ששני קיצין איכא חד בעתה וחד אחישנה כמו שדרשו זכו אחישנה לא זכו בעתו והקץ של אחישנה בו