אבן שהם מא

ובזכות שלא שינו את לשונם ובזכות שלא שינו את שמם ופי' הרב הנ"ל ואעתיק דברי קדשו בקיצור נמרץ כי ידוע דבעון ד' דברים הדין נותן להיות גולים מעל שולחן אביהם א' העדר השלוה כמש"ה ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה. ב' החנופה הם המדברים א' בפה וא' בלב ואמרו רז"ל כל העדה שיש בה חנופה לסוף גולה שנ' ועדת חנף גלמוד וירמי' אמר בפיו שלום את רעהו דבר ובקרבו ישים ארבו העל אלה לא אפקוד בם נאום ה'. ג' הוא הגאוה שנא' גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל ודרשו רז"ל א"ת אותו אלא אתו לא אוכל. הד' חטא לה"ר שנ' איש לשון בל יכון בארץ והנה בזכות ד' דברים אלו שלא הי' בם נגאלו אבותינו ממצרים בזכות שהיו גדורין מעריות היינו מדת הגאוה כמאמר רז"ל כל המתגאה כאלו בא על כל עריות כולן כתיב הכא תועבת ה' כל גבה לב וכתיב בפ' עריות כי את כל התועבת האל. ובזכות שלא הי' בהם לה"ר הוא כפשוטה. ובזכות שלא שינו את לשונם ר"ל שלא שינו את דבורם שלא הי' שום שינוי בין דבור חיצוני לדבור פנימי היינו מחשבה כי הלשון קולמס הלב. ובזכות שלא שינו את שמם היינו מדת השלות כי אמרו רז"ל אתם קרויין אדם ולא א"ה מפני שכבר ידוע ששם אדם מורה על אחדות אומה זו יותר משאר אומות לפי שד' שמות יש לכל אדם ואלו הן איש גבר אנוש אדם ובשלשתן מצינו לפעמים בלשון רבים כמו איש וכתיב את אישים ופועלי און. גבר לכו נא הגברים אנוש אנשים זולת בשם אדם לא מצינו אדמים לשון רבים וא"כ הוא יורה על האחדות וזהו שלא שינו את השם להקרא בשם אדם המורה על אחדות עכ"ל

והנה מצינו הדברים שמעכבים את ישראל בגלות וז"ל הזוהר בפ' אחרי מות תאנא על תלתא מילין מעכבי ישראל בגלות על דעבדין קלנא בשכינתא ומהדרי אנפייהו מן שכינתא ועל דמסאבי גרמייהו קמי' שכינתא ופי' החסיד בעל ר"ח מפני שלא נגזר הגלות אלא אלף שנה ואי יתיר הוא מפני ג' דברים הוא על דעבדין קלנא בשכינתא ומסוג זה המדברים בבה"כ שאמר שב"י עליו דאנהיג קלנא בתקונא עילאה דלעילא הב' דמהדרי' אנפייהו וכו' ומסוג זה הפוסק ד"ת על דברים בטילים שהעוסק בתורה פניו גד השכינה שנ' שפכי כמים לבך נוכח פני ה' הוא פוסק נמצא הופך פניו מן השכינה וכיוצא זה המתפלל ובאמצע תפילתו מחזיר פניו אנה אנה להסתכל בצרכי עצמו וודאי נוגע בכבוד השכינה ועל הג' דמסאבין גרמייהו המה הבלתי נזהרים מדבר שנזכר בתורה טומאה כמו טומאת המאכלים וג"ע וטומאת הנדה וכו' עכ"ל. ונלע"ד דאפשר דהדברים הנ"ל מרומזים במאמר רז"ל במתק לשונם הטהור כי ז"ל הגמר' ביבמות ה"ד אשה רעה אמר אביי מקשטא לי' תכא ומקשטא לי' פומא פירש"י לקלל רבא אמר מקשטא ליה תכא ומהדרא לי' גבה ע"כ ונלע"ד דדברי רז"ל המה מעט הכמות ורב האיכות ומרמזי' על דברי זוהר הנ"ל דהנה ידוע דישראל נקראו בש' אשה למקום כמש"ה איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה וכן פסוקים רבי' המורים ע"ז וקאמר ה"ד אנחנו נקראים בשם אשה רעה למקום אמר אביי מקשטא לי' תכא היינו שמסדר שירות ותשבחות כדאיתא בזוהר פ' תרומה ע"פ נשים שם מטה ושולחן ומנורה וז"ל בסדורא דאנון קרבנין ועלווין דאנן מסדרין בצפרא ואינון שירן ותושבחן הא שולחן כו' וזהו שאמר מקשטא לי' תכא היינו בשירות ותשבחות ומקשטא לי' פומא ר"ל שמספר בתוכם ומדברים בדברים אחרים בהפסק מאמר בהם ורבא אמר מקשטא לי' תכא דהיינו שעוסק בשירות ותשבחות ומהדרא לי' גבה ר"ל שמסתכל אנה ואנה כמו שהבאתי לעיל בשם הזוהר דמהדרי אנפייהו מן שכינתא ומהדר גבי' קמי שכינתא ובאלה הדברים אנו נקראים בשם אשה רעה למקום וק"ל. ובאלה הדברים האמורים נבא לביאור המאמר הרבה בב"ח הנ"ל ושיעור דבריו הוא כך לדידי חזו לי אור זילא בר יומי' ר"ל אור תורה זילא בר יומי' שמזולזלת ביומיה דהיינו בימי הגלות המר ששליטת ס"ם המה בהם וימי הגלות נקראים בשם יום כמש"ה נתנני שוממה כל היום דוה וכה"א הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה ודרשו בזוהר בפ' ואתחנן על ימי הגלות ע"ש ופירש הרבב"ח הסיבה לזה שהתורה מזולזלת בעיני הבריות בימי הגלות המר בעבור שהמה רואין דהוי כהר תבור ר"ל הת"ח והצדיק דהוי כהר היינו בית המקדש שנקרא הר כמו דאי' בילקוט ישעי' ע"פ והי' באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' אברהם קראו הר אשר יאמר היום בהר ה' יראה משה קראו הר ההר הטוב הזה והלבנון דוד קראו הר מי יעלה בהר ה' כו' וז"ש דהוי כהר שהצדיק שדומה לבה"מ שנקרא בשם הר הוא תבור ר"ל מעונה ומדוכה תבירא אחר תבירא יעבור עליו. וש"ת באמת מאין נמשכה לו זאת הצרה לז"א והר תבור ר"ל והר היינו בה"מ הוא תבור לכן הצדיק נכנס תחת בה"מ לסבול עונותינו כמו שהבאתי בשם המדרש לעיל בדרושינו הנ"ל ע"פ ויהרוג כל מחמדי עין באוהל בת ציון ע"ש וקאמר כמה