אבן שהם מ

עומד עליו והוא המקיים את העולם שנאמר וצדיק יסוד העולם ואם אנו מסלקין את הצדיק בעונינו אזי אנו מחריבין את העולם והא"ש דברי הילקוט הנ"ל ושיעור דבריו הוא כך קשה סילוקן של צדיקים ר"ל במה שנעשה הסילוק מן הצדיקי' כלומר שאנו מסלקין חובינו עם הצדיקים הדבר הזה הוא קשה מאוד לפני מי שאמר והי' העולם ר"ל לפני הקב"ה שירצה שיהי' לעולם הוי' וקיום וז"ש לפני מי שאמר והי' העולם כי בזה הסילוק אנו מחריבין את העולם ולכן הוא קשה לפניו ית' שמו וקאמר הילקוט הסיב' לזה שיהא הצדי' מחולל מפשעינו הוא בא מצ"ח קללות שקיבלנו על עצמינו מ"ט בעד עצמינו ומ"ט בעד זולתו וש"ת הלא המקדש עומד להתמשכן בעונינו לז"א דזה באה לו מחרבן בה"מ ר"ל מחמת שנחרב הבה"מ וא"כ הצדיק נשאר תחתיו להתמשכן בעונינו וק"ל כנלע"ד לפרש המ"י הנ"ל ואם שגיתי אתי תלין וה' הטוב יכפר בעדי. וכבר הארכתי בזה בקונטריס א' הנקרא שערי דמעה שנדפס בשנת תקל"א מה שהארכתי בדרוש הספד על פטירת הגאון אב"ד דק"ק אה"ו ע"ש וא"כ היוצא מדברינו אלה בראותינו הצדיק אבד בעד עונות הדור מן הראוי הוא שישים כל א' על לבו שהוא ראוי לזה בעצמו על אשר חטא ועווה ונלע"ד דז"פ הפסוק בירמי' ח' מבליגיתי עלי יגון עלי לבי דוי ר"ל שבוודאי שאין דאגתי בשביל צער הצדיק שאדרבא עוז והדר לפני הצדיק ויום מיתתו נקרא בשם הילולא רבה כידוע וז"ל הזוהר פ' ויחי למלכא דאתייליד לי' בר שדר לי' לחד כפר למרבי ולגדלא לי' עד דיתרבי לי' ויולפן ליה ארחי דהיכלא דמלכא שמע מלכא דהא ברי' רב ואתרבי מה עביד ברחימו דברי' משדר לי' למטרוניתא אמי' בגיני' ואעיל לי' להיכלי' וחדי עמי' כל יומא כך הקב"ה אוליד בר במטרוניתא ומאי איהו נשמתא עלאה קדישא שדר לי' לכפר להאי עלמא דיתרבי בי' ויולפן לי' אורחוי דהיכלא דמלכא כיון דידע מלכא דהא ברי' אתרבי בהאי כפר ועידן למייתי להיכלי' מה עבדו ברחימו דילי' בי' משדר למטרוניתא בגיני' ואעיל ליה להיכלי' כו' ועם כל דא אורחא דעלמא דאינון בני כפר בכאן על פרישו דברי' דמלכא מינייהו חב פקח הוי תמן אמר לון על מה אתין בכאן וכי לאו. ברי' דמלכא איהו ולא, אתחזי למידר יתיר בינייכו אלא בהיכלא דאבוי כו' ת"ח אלו הוי ידעין כולהון צדיקיי' האי הוי חדאן ההוא יומא דמטי לון לאסתלקא מהאי עלמא וכי לאו יקרא עילאה הוא דמטרוניתא אפת בגינייהו ולאובלא לון להיכלא דמלכא למחדי בהו כל יומא דהא קב"ה לא אשתעשע אלא בנשמתהון דצדיקיי' עכ"ל וא"כ אין לדאוג על מיתת הצדיק אך ורק כל הדאגה הוא בשביל עצמינו שמן הראוי היה לראות בעצמינו המיתה הזאת שאיש בחטאו יומת וכן פירש הרב הגאון בעל של"ה על מאמר רז"ל וז"ל תניא ר"מ אומר מ"ד טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית המשתה באשר הוא סוף כל אדם והחי יתן אל לבו מאי והחי. ן אל לבו דברים של מיתה דיספד יספדוני' דידל ידלוני וכו' ודקדק הרב הנ"ל מאי קושי' יש במאמר והחי יתן אל לבו אשר הקשה לו מאי והחי יתן אל לבו ונראה דקשה לו לישנא דוהחי לימא והאדם יתן אל לבו כמו שאמר ברישא באשר הוא סוף כל אדם וכוונת תשובתו הוא כך שתמיד ילך אל בית אבל כדי שיתעורר בראותו זה הפלוני מת והוא חי ויתן אל לבו: מה זה שהוא חי ויאמר הנה זה האיש היה צדיק ומת ואני חי אדרבא איפכא מסתברא ויפחד אולי הוא לרעתו שהש"י נותן לו שכרו בעה"ז ויתן אל לבו דדלי' ידלוני' כלומר אני דלה אותו אדרבא להיפך היה מהראוי שהוא ידלוני וכן דספד וכן כולם וז"ש והחי יתן אל לבו כלומר יתן אל לבו במה שהוא חי והצדיק מת עכ"ל השל"ה. ונלע"ד דזש"ה מבליגי' עלי יגון כלומר מן הראוי היה להתחזק ולהתאפק על היגון מיתת הצדיק כנ"ל רק עלי לבי דוי ר"ל כי כל לב יודע מרת נפש ויודע אני נגעי ומכאובי שהמיתה הנ"ל מן הראוי הוא שיעבור עלי ולכן ולבי דוי וק"ל

נחזור לענינינו הראשון שהצדיק מדוכה ומעונה ביסורים קשים ורעים הוא מחמת ערבות והצדיק קם תחת בה"מ כנ"ל בשם המדרש עיין לעיל בדרושינו הנ"ל וע"פ הדברים האלו בהצטרף שארי הקדמות מבואר מארז"ל שפירשתי אותו בדרוש הנ"ל ועתה באתי לפרשו באופן אחר כיד ה' הטובה עלי וכי הוא זה

אמר רבב"ח לדידי חזי לי אור זילא בר יומי' דהוי כהר תבור והר תבור כמה הוי ד' פרסי וכי משכי' דצוואר' ג' פרסי וכי מרבעתא דרישא פרסי ופלגי רמא כופתי' וסכרי' לירדנא

והנה המאמר הנ"ל קש' להולמו מאי בא ללמדינו וע"ק הלשון אומרו והר תבור כמה הוי הוי לי' למימר והר תבור כמה הוא דבוודאי גם עתה ושנו בעולם. ונלע"ד לפרש רק נקדים מה שפורש הרב ע"א על מאמר רז"ל וז"ל המדרש בשביל ד' דברים נגאלו אבותינו ממצרים ובזכות שהיו גדורין מעריות ובזכות שלא הי' בהן לה"ר