אבן שהם לט

ויהרוג כל מחמדי עין באוהל בת ציון ופי' הרב הגאון בעל תורת חיים כי כוונת המדרש הוא במה שהביא הפסיק הזה לראי' על דבריו שפי' הפסוק הוא כך ויהרוג כל מחמדי עין היינו צדיקים באוהל בת ציון ר"ל בזה שהחריב בה"מ הורג לצדיקים ע"כ וז"פ הגמרא נורא אלהים ממקדשיך א"ת ממקדשיך אלא ממקודשייך כשעושה הקב"ה דין בצדיקים מתעלה ומתקלס שמו של הקב"ה ר"ל א"ת כשאי אתה יכול לקרוא נורא ממקדשיך דהיינו לאחר שיחרב בה"מ אזי תוכל לקרוא ממקודשייך היינו צדיקי' שהם תחת המקדש וק"ל

וע"פ דבריו הקדושים האלה נלע"ד לפרש מדרש ילקוט בישעי' כ"ט וז"ל קשה הוא סילוקן של צדיקים לפני מי שאמר והיה העולם ממאה תוכחות חסר שתים שבמשנה תורה ומחורבן בה"מ כו'. והנה הילקוט הנ"ל הוא קשה להולמו א' קשה מהו הלשון באומרו סילוקן ולא אמר קשה מיתתן כו'. ב' קשה הלשון שאומר לפני מי שאמר והי' העולם ולא אמר לפני הקב"ה. ג' קשה קושי' חזקה מה שהקשה בעל כלי יקר איך בעל המדרש הנ"ל סותר לדרוש הגמ' דר"ה וז"ל הגמ' בר"ה צום הרביעי זה י"ז בתמוז שבו הובקע העיר כו' צום החמישי זה ט' באב שבו נשרף בית אלקינו. צום השביעי זה ג' בתשרי שבו נהרג גדלי' בן אחיקם כו' ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו עכ"ל וא"כ איך בעל המדרש נגד הגמרא באומרו שקשה מיתתן מחורבן בה"מ ונלע"ד לפרש כיד ה' הטובה עלי רק נקדים מה שפירש הרב בעל ע"א על רש"י בחומש בפ' נצבים והוא ממדרש אגדה וז"ל למה נסמכה פ' אתם נצבים לקללות לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חוץ ממ"ט שבתורת כהנים הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו התחיל משה לפייסם אתם נצבים היום הרבה הכעסתם כו' והקשה הרב הנ"ל למה לא נבהלו כששמעו אותן שבת"כ ופי' הרב הנ"ל כי מהידוע שהתורה נדרשת במ"ט פנים כי נ' שערי בינה נבראו בעולם וכולן נמסרו למשה חוץ מא' שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים וא"כ העובר על ד"ת ראוי הוא ללקות מספר מ"ט כמספר שערי חכמה אשר המה פתוחות לפניו. אמנם מספר צ"ח קללות א"א להולמם אם לא שנאמר שפ' זו נאמרה אחר שבועת הר גריזים והר עיבל ששם נעשו כל ישראל עריבים זה בעד זה וא"כ כ"א ראוי לסבול עון עצמו ועון זולתו ולכך הוא ב"פ מ"ט הוא מספר צ"ח ע"כ הוריקו פניהם לאמר מי יעמוד באלו לישא חטא רבים ופייסם אותם משה רבינו כו' ע"ש באריכות וכתבתי המצטרך לענינינו. וא"כ היוצא מדברי הרב הנ"ל שמקללות צ"ח מוכרח שאנו מוכרחים לסבול עון זולתו מחמת שנכנסנו בכלל הערבות והטעם בזה שאנו עריבים א' בעד חבירו משום האחוה שיש בינינו כמש"ה כולנו בני איש א' נחנו וראיתי בס' א' ושמו פלאי ממני שזה הוא פי' וכוון של המסורה נחנו ד' נחנו נעבור חלוצים. ונחנו מה. נחנו פשענו ומרינו. כולנו בני איש אחד נחנו. שהכיוון של בעל המסורה הנ"ל הוא זה דידוע שהצדיקים סובלים בעד זולתם המון העם ולכן הצדיקים מתווכחים עם הרשעים ובויכוחם אומרים וטועני' להם נחנו נעבור מן העולם ונחנו מה כלומר מה חטאנו ובוודאי הוא בעד חטאתכם נעבור מן העולם ועל מה ולמה הוא יקרה לנו כזאת ומשיבים המין העם בוודאי נחנו פשענו ומרינו. ולא אתם רק מה שאתם סובלים בעדינו הוא משים כולנו בני איש א' נחנו ובעבור האחוה הלז מוכרחי' אתם לסבול בעד עונינו וק"ל ועפ"ז אמרתי לפרש פי' הפסוק בשמואל ויקונן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו איך נפלו גבורים בתוך המלחמה יהונתן אל במותיך חלל צר לי עליך אחי יהונתן

והנה יש לדקדק באלה מקראי קודש למה קרא דוד מתחלה בשם יהונתן סתם ואח"כ בשם אחי יהונתן וגם אומרו על במותיך חלל לכאו' אין לו שחר ונלע"ד לפרש ע"פ מה שהקדמנו שהצדיק נתפס בעד עון זולתו הוא בעבור האחוה כנ"ל וע"פ הנ"ל י"ל שזש"ה על במותיך חלל ר"ל על הוא כמו בעבור כלומר בעבור שאתה הוא גבוה במעלת רוממות לכן מוכרח אתה להיות חלל בעבור שהצדיק נתפס בעון זולתו והנה ידוע דמן הראוי היה שאיש בחטאו ימות ולא לסבול עון זולתו אך בעבור האחוה נכנס הצדיק בכלל הערבות וגובין מן הערב והוא ערב קבלן וז"ש דוד בהספידו צר לי עליך אחי יהונתן כלומר צר הנ"ל שמגיע לך מן הראוי הי' להיות לי הצר הנ"ל אך ורק מה אעשה שהוא בעבור שאתה אחי יהונתן ובעבור האחוה תוכרח לסבול עוני ושיעור הכתוב הוא צר לי כלומר הצער שהיה מגיע להיות לי חל עליך והסיבה לזה הוא בעבור האחוה וזהו אחי יהונתן וק"ל

נחזור לענינינו לפרש הילקוט שהתחלנו כי ידוע לכל שאנו בעונינו נעשי' בעלי חובות למקום כדמתרגם על חטא חובה ואנו מסלקי' החוב הנ"ל עם הצדיקים כי מפני הרעה נאסף הצדיק כנ"ל והנה הצדיק הוא א' מעמודי העולם שהעולם