אבן שהם לח

במזימות זו חשבו כנ"ל ששניהם הרשע והצדיק חוטאין במחשבה כמ"ש הרב האלשיך בפי' פסוק זה. ומפני זה מהראוי הוא שיהא נלקה גם הצדיק וק"ל. וקאמר ע"י איזה סיבה באה לו להצדיק המחשבה הרעה הלז לז"א משום כי הלל רשע על תאות נפשו נפשו דייקא ר"ל שמתפאר ומתהלל א"ע איך הוא חונן ומלוה ומכלכל דבריו במשפט בהכנסת אורחים ומתענג בשבתות וי"ט ובזה יתהלל המתהלל השכל ויודע אותי וזהו תאוות נפש היינו הנשמה וע"י התפארות והילולין של הרשע בתאוות נשמה חושב העני ואביון שבוודאי אותו אהב ה' ויעשירנו ואותו שנא ה' ובאמת ובוצע בירך ניאץ ה' שכל צדקותיו כאין נחשב לפני ה' משום שכל צדקותיו הוא מממון גזל וגניבה ומ"מ בשקר כמש"ה אני ה' שונא גזל בעולה וק"ל. א"י דהנה רז"ל אמרו מאמר הש"י למ"ה איך לא אשא פנים לישראל כתוב ואכלת ושבעת וברכת והם דקדקו על עצמן עד כזית עד כביצה וזהו אם אוכל מיגיעו משא"כ כשאוכל דבר גזל עליו נאמר ובוצע בירך וגו' וזש"ה כי הלל רשע על תאוות נפשו דייקא היינו ובוצע בירך ר"ל אף שרק בוצע מן הפת אכילת המוציא אפ"ה מברך בה"מ וא"כ ישא ה' פניו ובאמת ניאץ ה' כאמור וק"ל. והשתא מפרש ואזיל ע"י איזה סיבה מתגאה העשיר ואין פחד אלקים לנגד עיניו וזש"ה רשע כגובה אפו ר"ל בשעת גאותו ורוממתו בל ידרוש ר"ל שאינו חוקר ודורש לזה שאמרנו בשם הזוהר דדינא מתכסי' בגוי' וסובר שהכל הוא בנהירו דאנפין לכן אין אלהי' כל מזימותיו שאין עולה על מחשבתו שיבא לו איזה דין בעולם והסיבה הוא לזה כי יחילו דרכיו בכל עת ומרום משפטיך מנגדו וגו' כל צורריו יפיח בהם ר"ל ואם מעט מזעיר בא אליו צרות ופורעניות יפיח בהם הרשע אמר בלבו בל אמוט משום לדור ודור ר"ל שמכה המהלכת היא בכל דור ודור. אשר לא ברע ר"ל אשר הצרות הללו מגיעי' אף למי שהוא טוב לפני ה' ולא רע וא"כ המכה הלז היא לא מחמת שהוא רע בעיני ה' רק מכה טבעית ומקרית כך הוא חושב הרשע ועי"ז מתגאה ואין פחד אלקי' לנגד עיניו וק"ל. ובביאורי על תהלים הארכתי בזה המזמור בכמה אופנים. וזש"ה בישעי' דרשו ה' בהמצאו ר"ל שתדרשו אותו אף בהמצאו לך הוא הוי' היינו מדה"ר ואנפוהי מתחזי נהירין כו' ויחילו דרכיך בכל עת אפ"ה דרשו אותו כי דינא אתכסי' בגוי' ושמא מה שמראה לך פני' צהובות הוא מרעתך שמא עושר שמור לבעליו לרעתו וע"י המחשבה ודרישה הזאת בל תהי' מגבה עיני' ורחב לבב כנ"ל רק אדרבה כל מה שייטיב השם ית' לך תוסיף הכנעה ושפלות לאל ית' כי שמא הטובה היא מענין הנקמה כידוע וז"ל ספר חובת הלבבות שער הכניעה פ"ד כשמטיב לו הבורא בעה"ז במיני הטובות יכנע לאל מפני כובד משא חובת ההודאה עליהם וישפל לפניו מיראתו שלא תהיה לנקמה ממנו כי רוב הממון בעולם יהיה לא' מג' דברים לטובה מאת הבורא ית' או לנסיון ומבחן או לנקמה ומכשול כו' וסי' הנקמה שיהי' בעל הממון טרוד בתענוג בו ובהנאה מפרועי חובת הבורא ית' וחובת ב"א ולא ירגיש במה שהוא חיוב עליה מהעבודה כו'. ונלע"ד ע"פ דברי חובת הלבבות הנ"ל לפרש פסוק א' בתהילים וז"ל אמרת לה' אדני אתה טובתי בל עליך. כי ידוע דשם אדני הוא דין דינא דמלכותא דינא ושם הוי' הוא מדה"ר וזש"ה אמרת לה' היינו למדה"ר הנראה לך אמרת אדני אתה כלו' תאמר אתה הנפש שלי שהוא דין שאפשר שהטובא היא הנקמה בדמות הטובה משום שאני רואה טובתי בל עליך שאין אתה ה' מחוייב להטיב עמדי הטובה הזאת לכן עולה על לבי לחשוב שהטובה ההיא היא נקמה ודין או אמר טובתי היינו מה שאני מטיב היא לא עליך ה' רק עלי להתענג בתענוגים והוא בוודאי לנקמה נתת לי הטובה וק"ל. וא"כ היוצא מדברינו אלה שכשידרוש בדרישה וחקירה בענין הסברת פני' לך תוסיף הכנעה ושפלות ונמשך מזה שתקראוהו בהיותו קרוב כי רחוק ה' מגסי הרוח כמש"ה גבה עיני' וגו' משא"כ כשתכניע תהי' מן הקרובים לו. זאת ועוד אחרת נמשך לו מזה שיעזוב רשע דרכו ששוב לא יאמר הרשע על הדרך הרעה שהיא נכונה כמש"ה עוזבי תורה יהללו רשע וגם ואיש היינו איש חשוב רק שהוא און מחמת שבאה לו מחשבה רעה מחמת גאותך כנ"ל ועתה יעזוב מחשבתו הרעה וזהו ואיש און מחשבותיו רק וישוב אל ה' וירחמהו וק"ל

נחזור לענין הראשון שבגלות המר הזה הצדיקים מעונים ומדוכים ביסורים ומטי להון תבירא על תבירא שבר על שבר יחדיו ידבקו והנה מהיכן נמשכה לון זאת מצינו במדרש רבה וז"ל ועשית את הקרשים למשכן לא היה צ"ל אלא ועשית את הקרשים משכן מהו למשכן א"ר הושעי' על שום שהוא עומד למשכן שאם נתחייבו שונאיהם של ישראל כליי' יהא מתמשכן עליהם אמר משה לפני הקב"ה והלא עתיד שלא יהיה להם לא משכן ולא מקדש ומה תהא עליהו אמר הקב"ה אני נוטל מהם צדיק אחד וממשכנו בעדם ומכפר אני עליהם על כל עונותיהם וכה"א