אבן שהם לז

להשמדם עדי עד וכי משכי דצווארי ג' פרסי ר"ל וכי משכי' תקפו וחוזקו כי צוואר נאמר על עיקר וחוזק ועיין במהרש"א בח"א שפירש ג"כ על מלת צווארי' כנ"ל וכן הוא בפסוק תדברו בצואר עתק עיין פירש"י וז"ש וכי משכי' דצווארי' ר"ל וכי אם נמשכה תקפו וחוזקו הוא רק בשלש מדריגות היינו בימי. עלי' וימי עמידה וימי ירידה ולא לעולם חוסן ומכ"ש שלא יהי' נמשכה תקפו וז"ש וכי מרבעתא דרישא היינו כפירש"י הנחת ראשו כששוכב על הקרקע והוא במיתתו ששוכב אז על הקרקע הוא פרסי ופלגי היינו מדריגה וחצי מדריגה דהיינו בחצי ימיו שלא יחי' רק ימי עלי' וחצי ימי עמידה כמש"ה עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו וא"כ כמה הוא סכל וטועה במראה עיניו כמאמר החכם ואין זה כי אם מדומה. ואתך לא תקח מאומה. לא זה אף זה דרמא כופתי' ופירש"י הטיל רעי. וסכרי' לירדנא ר"ל שהרעי והצואה רמז למעשיו הרעים כדאי' אם רחץ ה' את צואת בנות ציון וגו' ובהם הוא סותם כח השכלי שעבירה מטמטם לבו של האדם להשיג בעבודת ה' כי ירדן הוא כינוי לכח השכלי היינו נשמה כמו שפי' הרשב"א על מאמר רז"ל ירדן יוצא ממערת פמיאס ומהלך בימה כו' ע"ש שמפרש הירדן הוא הנשמה ולקחוהו רז"ל במשל לרמוז כן ענין הנפש ואצילותה מאיזה מקום ולאיזה מקום היא פורחת ע"ש באריכות וא"כ קשה להרשע הנ"ל לחזור עוד בתשובה ולתקן מעשיו הרעים ומת ברשעו וק"ל

ועפ"ז נלפע"ד לבאר פסוקים בישעי' דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דוכי מדרכיכם נאם ה' והנה הדקדוקים והקושית הנופלים באלה מקראי קודש רבו המה ויבואר מתוך הביאור שלנו כי הנה איתא בזוהר פ' בשלח למלכא דאיהו שלים מכולא וכו' כך הקב"ה הוא שלים תדיר בה"ג ובה"ג אבל לא אתחזיי' אלא בנהירו דאנפין ובג"כ אינון טפשין חייבין ולא אסתמרן מיניה אינון חכימין זכאין אמרין מלכא שלים הוא אע"ג דאנפוי אתחיין נהירין דינא אתכסי' בגוי' בג"כ בעי לאסתמרא מיני'. והנה ידוע כי עיקר התרחקות האדם מהש"י הוא מחמת שהש"י נותן לו שפע טובה בלי די ועי"ז רם לבבו כמש"ה ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך וכן וישמן ישורון ויבעט וכן רבים המורי' ע"ז וידוע כי גאות הלב הוא עון החמור שבכולם עד שאמרו רז"ל גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל א"ת אותו אלא אתו לא אוכל לדור עמו משא"כ כשאדם נותן אל לבו אף שהקב"ה מתנהג עמי במדת הרחמים והיטב עמי אעפ"כ אני מתיירא שמא אני הוא מאותן הנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו ושמא הוא מאותן שאומר עליהם עושר שמור לבעליו לרעתו והנה הרב האלשיך פי' בתהילים ע"פ בגאות רשע ידלק עני יתפשו במזימות זו חשבו וז"ל בקיצור נמרץ העשיר מתנשא ומתגאה לאמר כי ידו רמה ואותו אהב ה' ואת הדל שנא וגם על ה' תגעל נפשו כי יתן זו כוחו לכוכבו ושלא ה' פעל כל זאת וגם העני במר נפשו מראות ברע גם הוא יהרהר אחר מדותיו של הקב"ה ויטיח דברים למרות עיני כבודו וז"ש בגאות רשע ידלק עני ר"ל שידלוק בלבו של עני וימשך מזה עד כי יתפשו שניהם במזימות זו חשבו עכ"ל ועפ"ז נלע"ד לבאר כמה פסוקים תהלים בענין זה וכי הוא זה למה ה' תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה. בגאות רשע ידלק עני יתפשו במזימות זו חשבו. כי הלל רשע על תאות נפשו ובוצע בירך ניאץ ה' רשע כגובה אפו בל ידרוש אין אלקים כל מזימותיו. יחילו דרכיו בכל עת מרום משפטיך מנגדו כל צורריו יפיח בהם אמר בלבו בל אמוט לדור ודור אשר לא ברע. והנה הספיקות רבו המה ונלע"ד לבאר בדרך קל כי ידוע מיום שחרב בה"מ אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו והוא מחמת שנסתלק ממנו מדת הרחמים והנה בוודאי יש כמה וכמה צדיקים בכל דור ודור שעל ידיהם ראוי להיות אתנו מדת הרחמים אך ורק שאור שבעיסה מעכב כי יש בינינו כמה רשעי' שעל ידיהן מסתלק ממנו מדת הרחמים כאמור גבה עיני' ורחב לבב אותו לא אוכל א"ת אותו אלא אתו וזש"ה במשלי רחוק ה' מרשעים ר"ל רחוק השם הוי' מאתנו היינו מדה"ר הוא מחמת הרשעי' שבדור וק"ל והנה לכאורה יעלה על לב איש לומר שאיש אחד יחטא ועל כל העדה יקצוף כלומר ע"י הרשע ילקה הצדיק וזש"ה למה ה' תעמוד ברחוק ה' דייקא היינו מדה"ר כלומר למה המדה"ר מסתלק ומרחק ממנו וש"ת משום אנשי בליעל שיש בינינו שמתגאי' וכתיב גבה ענים ורחב לבב אותו אלא אוכל כו' לז"א בגאות רשע ידלק עני ר"ל בגאות בשביל גאות רשע ידלק עני. היינו צדיק שהוא עני בטבעו ועני הוא מלשון הכנעה כמש"ה כי עני ואביון אנכי כלומר שעל ידי הרשע ידלק עני בשלהבוי דינא דצדק. וט"ז השיב דוד המע"ה ברוח קדשו יתפשו