אבן שהם לו

שנקרא בפי רז"ל בשם בר נגרא כמו לית נגרא ובר נגרא דליפרקינהו כו' והכוונה דמפני רעתם נאסף הצדיק לא זו אף זו הא שבע שנין עבר עליה' כשבוע שבן דוד בא ואפ"ה לא מטי לארעא נשבור גאוותו להיות מהנדרסים לכל כאסקופה הנדרסת ולא משום דצריכא לוה נפישא מיא היינו תשובה כמו שדרש במדרש על פסוק ורוח אלקים מרחפת על פני המים בזכות תשובה שנמשל' למים יבא משיח וזהו מה שאמ' רבב"ח ולא משום דנפישא מיא דרדיפא מיא אלא משום פירש"י חריפא מיא ר"ל שחריפא התשובה עד מאוד להיות כאסקופא נדרסת לכל וק"ל היוצא מדברינו אלה שבעוה"ר שהמון העם הם תמיד בגאות הלב והולכין בקומה זקופה ומשתררי' על עם דל ולא יחננו ות"ח יושבי' בצערא ויגונא כדאי' בר"מ פ' נשא וז"ל ובזמנא דאילנא דטו"ר שלטא דאיהו חולין דטהרה וחולין דטומאה אינון חכמי' דדמיין לשבתות וי"ט לית לון אלא מה דיהבין א אינון חילין כגוונא דיום השבת דלית לי' אלא מה דמתקני' לי' בימי דחול ע"ש ועיין בשער מו"מ באמונה ונדיבות שפירשתי עפ"ז כמה פסוקים ע"ש. וכ"ה בגמרא דחולין הבאתי מאמרם ז"ל בפתח השער והנה עי"ז שהת"ח צריך למטעמותיו של הרשע הרשע יתנשא לאמר כי ידו רמה כי שרו או מזלו גרם לו למשול על עם דל או שחושב כי אותו אהב ה' ויעשירנו ואת הת"ח הדל שנא וירוששנו ועוד מעט גם על ה' תגעל נפשו כי יתן זו כוחו לכוכבו ושלא ה' פעל כל זאת עד אמ"ו בלבו אין אלהים חלילה ומן אז יחדל מלהיטיב לדל ואדרבה לא ישקוט עד יגאה כשחל יצודנו וידכאנו תחת רגליו כי אין פחד אלהי' לנגד עיניו כי בהשגחתו י"ת ישים תהלה ויהי' לו זה כי יראה כי אולת יד ישראל דהיינו ת"ח תחת שוביה' ופורק אין מידם ממנו יקח ראיה לפקפק בהשגחה כו' והנה כל שלוותן של רשעים הוא רק בזמן הגלות משא"כ בזמן העתיד כי אי' שם בר"מ וז"ל ובזמנא דשלטא אילנא דחיי אתכפיי אילנא דטו"ר ולא יהי' לע"ה אלא מה דיהבין לון ת"ח ואתכפיין תחותייהו וכאלו לא הוו בעלמא כו' ע"ש באריכות שיהי' הכל בהיפוך ע"ש והנה מה שבגלות המר הת"ח המה בדוחקא ובצערא הוא לשתי סיבות כמו שכתב בעל חובת הלבבות וז"ל והבוטח בה' בטוח מן המדוי' והחלי' אלא על דרך הכפרה או אל דרך התמורה כו' ע"ש כי הנאות עה"ז הם נפסקים ומעורבים בעצבים ומה גם אם עושה עושר ולא במשפט אזי בחצי ימיו יעזבנו ועזב לאחרים חילו וכבר אמר החכם מה חפץ בהון ועושר אם לא יהי' בכושר ומי יודע היהיו לעדן ונחת או לפח או פחת ומה בצע בדמיך ברדת שחת. ונלע"ד דאלה הדברים מרומזים בדברי רבב"ח בפ' הספינה וז"ל

אמר רבה בב"ח לדידי חזי לי אור זילא בר יומי' דהוי כהר תבור והר תבור כמה הוי ארבעה פרסי וכי משכי' דצווארי' ג' פרסי ובי מרבעתא דרישא ופירש"י מקום הנחת ראשו כששוכב על הקרקע) פרסי ופלגא רמא כופתא וסכרי לירדנא ע"כ

והנה המאמר הנ"ל מבהיל דעת אדם והוא סתום וחתום מכל עבריו והנה הקדמונים ענו כל א' לפי חלקו וגם אני אודה את השם שזיכני לפרש המאמר הנ"ל בפני' שונות ואענה גם אני חלקי דהנה ידוע דחיי האדם נחלק לג' חלקים והם ימי עלי' וימי עמידה וימי ירידה ועיין בע"א שהאריך מזה. וגם זה ידוע מהמדרש שהצדיקים נמשלים להר וז"ל המ"ר צדקתך כהררי אל מה ההרים מעלי' עשבי' אף צדיקים מעלי' מ"ט. וגם ידוע מה שדרשו רז"ל ע"פ למה תרצדון הרים גבנונים אמר הקב"ה לכרמל ותבור למה תרצדון שאתם בעלי מומין כולכם לגבי הר סיני מפני גאותן ע"ש ונלע"ד דז"ש רבב"ח ושיעור דבריו הוא כך לדידי חזי לי אור זילא בר יומי' דכל ימי חיי האדם נקרא בפי רז"ל בשם יום כמו היום קצר וכ"ה בכתוב היום לעשותו ודרשו רז"ל היום לעשותם ומחר לקבל שכרם והתורה נקרא בשם אור כמש"ה כי צר מצוה ותורה אור וזהו לדידי חזי לי אור היינו תורה זילא בר יומי' שמזולזל ביו' חיי האדם ונמשכה לו זאת דהוי כהר תבור ר"ל משום שהוא גיא כהר תבור שהי' מתגאה בעצמו שיתן הש"י התורה עליו כך הוא מתגאה וע"י גאותו ורם לבבו נמשכה לו זאת שמזלזל בד"ת וקאמר הסיבה המביאה לזה הוא משום שרואה דהוי כהה ר"ל מי שהוא כהר היינו צדיק שנמשל להר כנ"ל תבור שמעונה ומדוכה ביסורי' ועניות ועי"ז עולה על לבו שלית דין ולית דיין ואין פחד אלהים לנגד עיניו ולכן הוא מזלזל בד"ת. וקאמר וכמה טח עיניו מראות ולבו מהשכיל הלא והר תבור כמה הוי ד' פרסי ר"ל שמה שהצדיק מעונה ומדוכה בעניות לא לנצח היא רק הוא בזמן הגלות וזהו ד' פרסי ופרסי מלשון פרוסה ומדריגה והד' מדריגות הם ד' מלכיות שבזמן שליטת הארבע מלכיות, אזי הצדיקים מעונים ומדוכאים כנ"ל בר"מ ולא לע"ל דהיינו לעה"ב ולתחיית המתים משא"כ ברשעים כמש"ה בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און