אבן שהם לה

דטוב עכ"ל והא"ש דברי דהמע"ה וכך שיעורו ה' בעזך היינו תורתיך שנקראת עוז כמש"ה ה' עוז לעמו יתן וגו' בזה ישמח מלך היינו ת"ח כמארז"ל מאן מלכא רבנן כי עיקר שמחתם של, ת"ח הוא בתורה כמו שמצינו ברב יוסף חדאי נפשי דאי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא וכן ר"ש אמר חדאי נפשאי חדאי נפשאי לך תנאי לך קראי כו' כי אין להם במה לשמוח בעה"ז רק בשמחת של תורה כמש"ה פקודי ה' ישרים משמחי לב. וקאמר אבל ובישועתך כלו' לע"ל שיהיה ישועתך והוא כמו שדרשו רז"ל ע"פ נגילה ונשמחה בישועתו בישועתינו לא נאמר אלא בישועתו כביכול שיושיע לעצמו כי אין שמו שלם ואין כסא שלם כו' וזש"ה ובישועתך מה יגל מאוד וקאמר ע"י מה יהיה לו שמחה גדולה לז"א תאות לבו נתת לו ר"ל נתת בעצמך ולא ע"י ע"ה ואז וארשת שפתיו בל מנעת סלה כלו' אינו דומה לע"ל כשיהיה ניזוני' הת"ח מתחת ידך הקדושה לעה"ז שניזוני' מע"ה כי כשנזוני' מע"ה לפעמים נהנים מממון גזל והיו טורפין תפלתו בפניו כמו שהבאתי לעיל בשם ר' סעדיה גאון משא"כ כשנזונין מיד הקב"ה אז וארשת שפתיו בתפלתו בל מנעת סלה וק"ל: סליק דרוש משא ומתן באמונה ונדיבות דרוש ו' על דוחק ועניות הצדיקים

אמר רבה בב"ח זמנא חדא הוי אזלינן בספינתא וחזינא ההיא ציפרתא דהוי קאי ער קרסולי במיא ורישא ברקיעא ואמרינן לית הכא מיא ובעינן לנחותי לאקורי נפשין נפק ב"ק וא"ל לא תחיתי הכא דנפלה לי' חצינא לב"נ הא ז' שנין ולא מטא לארעא ולא משום דנפישא מיא אלא משום דרדופי מיא (ופירש"י חריפא מיא) ע"ש

והנה המאמר הנ"ל כולו מוקשה מרישא ועד סיפא ועיין לעיל בדרוש מהות התשובה שפירשתי וביארתי המאמר הנ"ל כמין חומר ועתה באתי לפרשו באופן אחר כיד ה' הטוב עלי כי הנה ידוע ומפורסם לכל כי בגלות המר מן הראוי להיות מן הנכנעים ונבזים כמו שאמר רבינו ז"ל ויאמר יעקב לבניו למה תתראו אמר להם יעקב לבניו אל תתראו עצמיכם כשאתם שביעים לא בפני עשו ולא בפני ישמעל כדי שלא יתקנאו בכם והנה בעוה"ר אנו מהפכין השיטה ומראים אותנו בפניהם בקומה זקופה ובגאות הלב בבגדים יקרים בגדים מבגדים שונים והבגד נהפך לבגד בוגדי' שבוגדים איש באחיו וגורמים אף קנאת אומות העולם בנו וגורמים מיתות משונות לכמה צדיקים וחסידים מבני עמינו למסור נפשם על ק"ה ע"י עלילות שמעלילים האומות עלינו וכ"ז באה לנו מקנאתם בנו כידוע ונראה לכל יודעי דעת וע"ז רמז ישעי' הנביא דבר שלח אדני ביעקב ונפל בישראל כי יעקב הם המון עם ישראל הם הצדיקים כידוע ומפורסם לכל והנה דרשו רז"ל כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש אימתי אש יוצא בזמן שקוצים מצוי' ואינה מתחל' אלא מן הצדיקי' שנ' ונאכל גדיש ופי' הרב בעל ע"א כי הקב"ה לוקח צדיק כדי שלא יגין על הדור וזהו ויקונן דוד את הקינה הזאת ויאמר ללמד את בני יהודא קשת פירש"י היינו מלחמה ר"ל שעד הנה היו הצדיקים מגינים על הדור ועכשיו כ"א צריך ללחום עם יצרו הרע במלחמתו של תורה כמש"ה וחרב פיפיות בידם וגו' נמצא שמיתת הצדיק היא התחלת פורעניות לרשעים וז"ש ואין מתחלת הפורעניות ברשעים אלא מן הצדיקים בא להם ר"ל מהעדר הצדיקים ע"ש באריכות וזש"ה דבר שלח אדני ביעקב ר"ל בשביל יעקב שלח הדבר היינו בשביל המון העם ונפל בישראל ר"ל בצדיקים ומהם מתחיל הפורעניות ועיין באלשיך על ישעי' שפירש ג"כ בדרך זה הפסוק הלז ע"ש והנה אמרו רז"ל שבוע שבן דוד בא שנה ראשונה מתקיים כו' אמר ר"י הא כמה שביעית דהוי כן ולא אתי ע"ש נמצא שרבו בנו הצרות צרה אל צרה נוגשת גזירה לגזירה גזירה המופנית מב' צדדים ואפ"ה עדיין לא שבנו מטעותינו ונעיז פנינו בגאות הלב ולהלוך בקומה זקופה בבגדים חשובים אשר במלבושי כבוד זבח משפחה כנ"ל. והנה ידוע והבאתי לעיל דאומה ישראלית נקראת בשם צפור כמש"ה ואת הציפור לא בתר עיין בפירש"י ונלפע"ד דכל המראה הזאת רמז לנו רבב"ח במתק לשונו הטהור ושיעור דבריו הוא כך חזינן ההיא ציפרתא היינו ישראל דקאי עד קרסולא במיא ר"ל עד עקבות קץ משיחא איהו בין האומות בגלות והיינו עד קרסולי' במיא כי מים הם האומות כמש"ה מים רבים לא יכלו לכבות כו' ואפ"ה בכל א' וא' רישא ברקיעא ר"ל שהולכים בקומה זקיפה בהרמת הראש ואמרינן לית מיא בתמי' ר"ל הלית לון גלות כלל ובעינן לניחות לאקורי נפשין ר"ל לדבר על לבם להקר חום הגאוה מלבם נפק ב"ק ואמר לא תחיתו לזה דבא וראה מה עלתה להם דנפלה לה חצינא היינו מה"ד דשצי לכולהו כמו גרון והמדת הדין הנ"ל נפל לבר נגרא ר"ל ת"ח