אבן שהם לג

עשרם יתהללו שאינם מתהללים בעבודת הש"י בממונם רק בעשרם יתהללו והראי' אח לא פדה שאפי' אחיו שהוא חצי בשרו לא פודה אותו משבי'. ופדה איש בתמי' ר"ל שמכ"ש שלא יפדה איש אחר וקאמר הפסוק שאם אירע לפעמים יפדה איש משבי' לא יתן לאלהים כפרו ר"ל לא יתן בשביל אלהים כפרו רק ויקר פדיון נפשם שחשוב בעיניהם פדיון נפשם שפודה א"ע מגיהנם וכמו שמסיים הפסוק לקמן וכמו שעתיד אני לבאר הפסוקים הללו בס"ד וש"ת הלא ידוע אף אם לא נתן צדקה לש"ש רק כדי שיחי' או כדי שיזכה לחיי עה"ב אפ"ה ה"ז צדיק גמור לז"א וחדל לעולם שמונע א"ע לעשות לעולם כ בתמידות וא"כ אינו נקרא בשביל זה צדיק וק"ל. ומפרש הכתוב דמה שיקר פדיון נפשם הוא שנותן כדי ויחי עוד ר"ל שיאריכו עוד ימיו ולא ימות מהרה וגם כוונתו שויחי עוד לנצח ר"ל שיחי' במקום נצחי היינו בעה"ב כידוע שהצדיקים אפי' במיתתן קרוים חיים וזהו שאמר הפסוק ולא יראה השחת היינו גיהנם ושיעור דבריו הוא כך ויחי עוד בעה"ז וגם ויחי עוד לנצח היינו בעה"ב לא יראה השחת שם בעה"ב רק שיהי' נקרא בשם חי לנצח כנ"ל וק"ל ומבואר הפסוק בעצמו מהיכן בא לו אותו התעוררת ליתן צדקה אף שלא לש"ש ומפרש התעוררת שלו כי יראה חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו וכו' כי ראיתי פי' במפרשי' ע"פ והי' בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך וגו' ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ופירשו דה"פ דארז"ל ע"פ כל חולי וכל מכה אשר לא כתוב בספר תורה הזה זהו מיתת צדיקים שהקב"ה לוקח מהצדיקים להגן על הדור ויאמר הרשע בלבו שלום יהי' לי כי הקב"ה ימית צדיק לכפר ותו לא יבא פורעניו' לעולם וזש"ה והיה בשמעו את דברי האלה הזאת דברי דייקא מה שדורשים בע"פ זהו מיתת צדיקים ע"ז אמר ורבצה בו כל האלה הכתובה שהרשע בעונו ימות ולא מה שדורשים בע"פ שקאי על הצדיקים וק"ל ופירשו שזש"ה לעשות בהם משפט כתוב היינו שהרשע בעונו ימות וזהו הדר הוא לכל חסידיו שלא ימותו וק"ל והנה בוודאי כ"ז שהפורעניות בא לעולם מתחלת תחלה מן הצדיקים כמש"ה כי תצא אש ומצא קוצים ונאכל גדיש ואז יכולין הרשעים לטעות שהצדיקים נתפסי' כדי לכפר עליהם ולומדי' פי' הפסוק כי מפני הרעה נאסף הצדיק שלא יהי' רעה בעולם שהצדיק מכפר על עולם משא"כ כשרואין אף שהצדיקים מתים והי' כצדיק ה כרשע שאף הרשעים מתים ע"כ מוכרח להיות שמה שהצדיק מת הוא כדי שלא יראה ברעה אשר ימצא את הרשעי' שסר צילם מעליהם שלא יהי' מי שיגין עליהם ופי' הפסוק מפני הרעה נאסף הצדיק קודם הרעה שיבא לעולם נאסף הצדיק כדי שלא יראה ברעה את אשר ימצא את עמו. ואז הרשעים מתעוררין א"ע בתשובה וצדקה וזש"ה התעוררת שלו היתה כי יראה חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו שתרווייהו הרשעים והצדיקים מתו ואז מוכרח הוא שהצדיק אינו מכפר שאם היה מכפר על מה ולמה הכסיל ובער יאבדו למה אין מיתת הצדיק מכפר עליהם אלא בוודאי שסר צילם מעליהם ועדיין הרעה ממשמש' ובאה לכן התעורר א"ע לפדות איש כדי שלא תבא הרעה עליו וק"ל. זאת ועוד אחרת וישים אל לבו מה שרואה ועזבו לאחרים חילם קרבם בתימו לעולם ודרשו רז"ל א"ת קרבם אלא קברם זהו בתימו לעולם ועי"ז הבינו הרשעי' כל מה שצוברין ומאספין ממון אף מה שיש לו אינו שלו ואין לו בעולמו אלא מה שעוזר ומהנה לחבירו כמו שאמר מונבז המלך אבותי גנזי לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנא' לך תהי' צדקה משא"כ מי שיצבור אינו יודע מי אוספם וזש"ה שהם השימו על לבם שמה שעזבו לאחרים ר"ל מה שעוזרי' לאחרים ועזב הוא מלשון עזר כמש"ה עזוב תעזוב עמו זהו חילם כנ"ל משא"כ הממון שמאספים אינם שלהם וק"ל וקאמר מהיכן נמשכה לו זאת המחשבה הטהורה לז"א קרבם ר"ל מחשבותם בתימו לעולם ר"ל שעיקר בית הוא לעה"ב והאי עלמא אושפיזא הוא ואינו אלא דירת ארעי כארח נוטה ללון

רק קשה מנין בא לו אותו המחשבה שחישב תמיד שעיקר בתימו לעולם לז"א הגמ' א"ת קרבם אלא קברם ר"ל שלא תוכל לקרא קרבם שמחשבתו הוא שבתימו לעולם אא"כ תקרא מקוד' קברם בתימו לעולם שהי' לנגד עיניו שהקבר הוא בתימו לעולם ואז תוכל לקרא ג"כ קרבם בתימו לעולם כלומר כי זה המחשבה נמשכה לו מזאת המחשבה כמו שפירש הרב האלשיך ע"פ מי גבר יחי' ולא יראה מות ימלט נפשו מיד שאול סלה ר"ל כי הנה מי גבר יחי' ולא יראה וישקוף המות תמיד נגד עיניו בעודו חי להתעורר לשוב שימלט נפשו משאול ושהי' סלה שלא יצטרך זמן מה להיות בגיהנ' כי הלא בלעדי זה לא ימלט אדם נפשו סלה עכ"ל וע"פ דבריו נלע"ד דז"פ הפסוק טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו ר"ל טוב שם אם נמשך לו השם טוב משמן טוב היינו תורה ומ"ט כמש"ה ושמן על