אבן שהם ל

דרוש ה' משא ומתן באמונה ונדיבות

אמר רבב"ח זמנא חדא הוי אזלינן בספינתא וחזינא ההוא כוורי דאפיק רישא ממיא ואית לי' קרנא וחקוק עלי' אנא ברי' קלה שבים והוינא ש' פרסי ואזלינא לפומי' דלויתן (פירש"י שיאכלני היום) א"ר אשי ההוא עיזי דימא הוא דבחישה (פירש"י חופרת בים בקרניה למצוא מזונותיה) ואית לי' קרנא ע"כ

והנה מאמר הנ"ל סתום וחתום דבריו מכל צד ונלע"ד לפרש המאמר הנ"ל כיד ה' הטובה עלי דהנה ידוע ומפורסם לכל כי עיקר הוא המעשה כמו שארז"ל מרגלא בפומי' דרבא תכלית חכמה תשובה ומ"ט וגם אמרו חבל על דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד וכן אמרו כל מי שעוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה וכמה וכמה מאמרים מורים ע"ז ועיין לעיל מה שבארתי פירוש הפסוק טוב איש רש הולך בתומו מעקש שפתיו והוא כסיל ע"ש כי מצטרך לענינינו והנה בוודאי מי שהולך בתמימות הלב ואוחז בשרשי האמונה ומשא ומתן שלו באמונה ומחזיק ללומדי תורה שנאמר עץ חיים למחזיקים בה ללומדיה לא נאמר אלא למחזיקים. ונהנה מיגיע כפיו כי גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מיראת שמים וגם הוא עניו גדול כמו שארז"ל ואם ע"ה הוא ישפיל דעתו וודאי שהוא מן היריאים והשלימי' בעבודת הבורא ב"ה אף שאינו יכול לעסוק בתורה. והנה בענין משא ומתן צריך לאחוז במדת האמונה שיהא הן שלו הן ולאו שלו לאו שכל המשנה דבורו כאלו עע"ז כו' ונלע"ד דזש"ה בתהלים הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם שוא ידברו איש את רעהו רק נקדים מה שפורש הרב בעל תפארת הקודש פ' ע"פ אבדה האמונה ונכרתה מפיהם ע"פ גמרא דב"מ שהגמרא מפלפל אם יש בדברים משום מחוסר אמונה או לא ופריך מיתבי ר' יוסי ב"י או' מה ת"ל הן צדק ואיפה צדק והלא הין בכלל איפה היא אלא לומר לך שיהא הן שלך צדק לאו שלך צדק וא"כ איך אמרת שאין בדברים משום מחוסר אמונה אמר אביי ההוא שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב פירש"י בשעה שאומר לא יהא בדעתו לשנות אבל נשתנה השער לאחר זמן והוא חוזר בו אין בו משום מחוסר אמונה עכ"ל וזש"ה אבדה האמונה וש"ת כמ"ד דאין בדברים משום מחוסר אמונה לז"א ונכרתה מפיהם תיכף בשעת דבור דעתו לשנות שמדבר א' בפה וא' בלב וזהו אסור אף לאותו מ"ד דס' אין בדברים משום מחוסר אמונה עכ"ל אך יש לפעמי' שמות' לדבר א' בפה וא' בלב דאיתא בגמרא דאמר יעקב לרחל מינסבי אמרה אין אבל אית לי אחתי דקשישא מינאי ומסתפינא מאבא דרמאה הוא א"ל אחי אנא ברמאות א"ל ומי שרי לצדיקייא לסגויי ברמאותי' א"ל אין דכתיב עם חסיד תתחסד עם נבר תתבר ועם עקש תתפל עכ"ל וא"כ נשמע מזה שלפעמים אפי' חסיד שבחסידים מותה לדבר א' בפה וא' בלב דהיינו עם רשע משא"כ שני בני אדם השווי' ודומי' זה לזה במדותיהם בוודאי אסור להם לדבר א' בפה וכו' וזהו נלע"ד הפי' הפסוק הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם דאיתא בגמ' מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין היינו מו"מ באמונה וזהו כי גמר חסיד בעבור כי פסו אמונים מב"א שאין להם אמונה במו"מ וז"א שוא ידברו ר"ל בשעת דיבר מדברי' שוא וזהו אפי' למ"ד שאין בדברי' משום מחוסר אמונה אסור כנ"ל וש"ת הא לפעמים מותר לדבר א' בפה וא' בלב דהיינו צדיק עם רשע כנ"ל לז"א איש את רעהו רעהו כמוהו דהיינו ב' בני אדם השווי' במדריגתם ואפ"ה מדברי' א' בפה וא' בלב וק"ל. ובביאור על תהלים הארכתי והנה ידוע מהמשנה בכתובות עונת הגמלני' שהולכי' מעיר לעיר ל' יום ונלע"ד כי בוודאי שהמשנה מדבר' בעונת איש עם אשתו אבל יש ג"כ דברי' בגו ומרומז המשנה ג"כ מעונת הנשמה להכין לה עונה כדי להשיג שלמותה והגמלני' שהם הולכים מעיר לעיר אחר פרנסתם וזמנם להכין להם צידה ליום הפריד' הוא פעם אחת לשלשים יום שיהיו מעשרין מן הריוח שהרוויחו בשלשים יום אלו ליתן לת"ח ויהי' להם חלק בתורה כי בצל החכמה בצל הכסף והנה כבר מלתינו אמורה מעיקר תיקונו של ע"ה הוא להחזיק ללומדי תורה כנ"ל ונלע"ד דהדברים אלו מרומזי' במאמר הנ"ל ושיעור דבריו הוא כך ר"ס משתעי זמנא חדא הוי אזלינא בספינתא בעניני עולם כנ"ל וחזינא ההוא כוורא ר"ל אחד מאומה ישראלית הנמשל לנוני ימא כידוע דאפיק רישא ממיא ר"ל שהוציא ראשו ממים היינו מהתורה שאין יכול ללמוד או שאין לו פנאי לעסוק בתורה אך ורק ואית לי' קרנ' ר"ל אמונת היחוד דאיתא בגמ' דחולין אר"י שור שהקריב אדה"ר קרן אחת הי' לו במצחו ופי' המהרש"א בח"א הענין הוא כי הקרן נאמר בכל מקום על עיקר הדבר כמ"ש הקרן קיימת והנה אדם בחטאו האמין בשניות כמשארז"ל אדה"ר צדוקי הי' וכפר בעיקר ולכן כשחזר בתשובה הקריב שור שהי' לו קרן א' מורה על עיקר האחדות עכ"ל וזהו ואית לי'