אבן שהם כו

כי יגעתי בי ישראל ע"ש וז"ש עתידין ישראל ליתן עליהם את הדין שיש יכולת בידם להוכיח בשבט פיהם ואינם מוכיחים ועי"כ הם ישינים בתרדימות הזמן וק"ל

והנה רז"ל אמרו כל המשביע עצמו מד"ת ולן אין מבשרין אותו בשורות רעות שנ' ושבע ילין בל יפקד רע א"ת ושבע אלא ושבע ילין ופירשו הספרי מוסר ר"ל שניצול מעבירה הנ"ל שנקראת רע כידוע והנה כבר מילתנו אמורה בכאן שמעבירה הנ"ל נבראים נגעי ב"א שהמה מייסרין את האדם לאתר מותו ודנין אותו בדיני' קשים ומרים שנאמר תיסרך רעתך ואין רע אלא מי שמוציא שז"ל ר"ל

והנה ידוע שהמה נקראים בני תמורה כידוע לי"ח וזש"ה פתח פיך לאלם ר"ל פתח פיך בתוכחות מוסר למי שאלם פיו בתורה שאינו לומד תורה עד שישבע ותזכור לו לדין כל בני חלוף היינו בני תמורה שנבראו מהעבירה הנ"ל שהם דנין אותו לאחר מותו וק"ל. ועפ"ז אמרתי לפרש פסוק בישעי' וז"ל איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים פירש"י תמיד של שחר הי' מכפר על עבירות של לילה ותמיד של בין הערבים מכפר על עבירות שביום ע"ש והנה לכאורה אין לפסוק הנ"ל שחר שאין הסיפא היפוכא דרישא שברישא אמר צדק ילין בה ובסיפא אמר ההיפוך מזה הוא ועתה מרצחים ונלע"ד דאיתא במפרשים פי' המשנה דרך רמז וז"ל הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה השחר א"כ למה אמרו חכמי' עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. ופירשו המפורשים דר"ל ע"פ מ"ש בזוהר פרש' תרומה וז"ל תננא עקומא סליק בערב מפדרים ואימורים לסטר דצפון וחד ממנא קיימא לההוא סטרא ובשעתא דההוא תננא עקים ארחי וסליק האי ממנא ושיתין אלף רבוא משריין אחרנין כולהון מתעדן לקבלא לי' ולאתזנא מיני' ואעלין בחד פתחא דאקרי קרי ודא איהו רזא דכתיב ואם תלכו עמי בקרי והלכתי אף אני בחמת קרי ואלין אנון דמשטטי בלילה ואתחזיין לב"נ וחייכון בהון עד דאושדן, זרעא ואקרי מאריהון דקרי ובשעתא דמתאכלין אימרין ופדרין ההוא תננא הוי רווי לון ובהאי לא נפקין עכ"ל הזוהר וז"ש המשנה הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה השחר ולמה אמרו חכמי' דווקא עד חצות כדי להרחיק את האדם ע העבירה ר"ל מהעבירה הידוע דהיינו קרי ר"ל כי עיקר שליטתם הוא עד חצות וק"ל והנה כבר אמרנו דבעביר' הנ"ל קטיל בנוי ממש ואושיד דמן סגיאין ע"ש וזש"ה איכה היתה לזונה קרי' נאמנה שצדק הי' ילין בה דהיינו שתמיד של שחר ותמיד של בין הערבים היו מכפרים וא"כ אז היה ג"כ הקטרת איברים ופדרי' ועשן של איברים ופדרי' הוי רווי לון ולזה היו בני אדם ניצולין מקרי משא"כ ועתה שאין איברים ופדרים וליכא עשן לרוות צמאונם א"כ כשמשטטין בלילה אתחזיין לב"נ וחייכון בהון עד דאושדן זרעא והוי רוצחים שהורגים בניהם ממש וזהו ועתה מרצחים וק"ל. ובענין זה אמרתי לפרש מאמר קטן בפ' הספינה וז"ל

אמר רבה בב"ח זמנא חדא הוי אזלינן בספינתא וחזינא ההוא כוורא דיתבא חלתא ע"ג וקדח' אנמי' עילוי' וסברינן יבשתא היא וסלקינן ואפינן ובשלינן וכד חם גבי אתהפיך ואי לאו דהוי מקרבא ספינתא הוי טבעינן עכ"ל

והנה המאמר הנ"ל לכאורה אין לו שחר דמאי כוונת רבב"ח בספור השמועה הל"ז ונלע"ד דרבב"ח רמז בכאן במתק לשונו תוכחות מוסר על עון הוצאת שז"ל דהנה כבר אמרנו בשם האריז"ל שעון זה גורם אריכות הגלות המר בסוד כי גר יהי' זרעיך וכן אמרו בתיקוני' מאן דאעקר חפץ מאתרי' ואנח לי' לבר מאתרי' כאלו אעקר אלנא דחיי דאיהו ברית ואנח לי' ברשו נוכראה מאן דעביד דא גרים דאעקר נשמתא מרשו דילה כו' ודא גרם להו לישראל דאתעקר מארעא דישראל ואתגליאו ברשו נוכראה עכ"ל זאת ועוד אחרת שגורם להביא כמה צרות לעולם וז"ל הזוהר ועל דא עלמא מתמוגגא זעיר זעיר ולא ידיע וקב"ה אסתלק מעלמא וחרבא וכפנא ומותנא אתי' על עלמא וכתבו המקובלי' לפי שכאשר האדם מחמם א"ע לבטלה גורם שהצדיק עליון המשפיע שפע בעולם ישתעבד להשפיע בשפחה אורים גדולים וזהו שפחה כי תירש גבירתה ומטעם זה אמרו דלא אעל בפלטרין ולא חמי אפי' שכינתא מדה כנגד מדה כמו שהיה הפגם בשכינה עכ"ל והנה בוודאי החיוב מוטל על גדולי הדור להוכיח את הדור בשבט פיהם על אותו עון וז"ל הזוהר בפ' שמות ותנינן לית קנאה קמי' דקב"ה בר קנאה דברית קדיש כו' רישא עמי דידעי דא ולא מחו בידייהו אתענשו בקדמיתא ע"ש באריכות וכ"ה לשון הגמרא מי שיש בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס באותו עון כמו שידוע מענין פרתו של ר"א בן עזריה שהיתה יוצאה ברצועה שבין קרניה בשבת ולא מיחה תנא לא שלו היתה אלא של שכנותי' היתה אלא מפני שלא מיחה נקראת