אבן שהם כד

ימי בראשית ואם האדם הולך אחר הנשמה ומהפך החומר לצורה אז הוא קודם לכל הנבראי' משא"כ אם הוא הולך אחר תאוות הגופניות ומהפך הצורה לחומר אז הוא מאוחר לכל הנבראי' וק"ל וזהו נזורו אחור ר"ל שהיה מהפך הצורה לחומר והוא מאוחר לכל הנבראים וק"ל, או ר"ל ע"פ מה דאי' במפרשי' ע"פ לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו ומקשי' הלא הלב עומד אצל כל אדם בשוה ופירשו לב חכם ילך לימין אותיו' לב היינו קודם ב' הוא א' וקודם ל' הוא והם אותיות אך וכל אכין ורקין מעוטי' משא"כ לב כסיל לשמאל והם אותיות העומדים לשמאל ל"ב והם אותיו' גם וגם לרבות ופירש עפ"ז בס' בית פרץ שזש"ה לא תתורו אחרי לבבכם היינו אחרי אותיות ל"ב והם אותיות גם ואחרי עיניכם היינו אותיות שאחר אותיות עי"ן הם כסף שהוא לרבות כסף ע"ש וז"ש למה עזבו את ה' היינו ת"ח משום שנזורו אחור אחרי אותיות לב ועין שרוצים לרבות כסף לעצמם וק"ל

והנה המחשבה נקראת חרישה כמש"ה אל תחרוש על ריעך רעה פירש"י אל תחשוב מה דרך החורש מכין מקום לזריעה אף החושב רעה מכין מקום תחבולות בלבו איך יעמוד ויעשנה וזהו שאמרה המשנה והניר פי' חרישה היינו מחשבה כנ"ל ומזה בא וזרע אחר ר"ל בנים משחיתים הנקראים נגעי ב"א וגם המקובלי' כתבו שמזה בא המינין והאפקורסים ר"ל. וגם וקוצר לשחת דאי' במ"ק דברכו ר"י ק עכמאי ור"י בן גרים את ר"א בר"ש תזרע ולא תחצד היינו תוליד בנין ולא ימותו נמצא שהקצירה הוא רמז למיתה וז"ש וקוצר לשחת שממית בניו קודם זמנם כמו שמבואר בזוהר כולהו חייבא סלקי והוא לא סליק מ"ט דקטל בנוי ממש ואושיד דמן סגיאין וכ"ה בזוהר פ' משפטים וז"ל שלמה מלכא צווח ואמר והנה ראיתי דמעת העשוקים ואין להם מנחם באין עם טענה קמי' דקב"ה ואמרי מארי דעלמא אנת הוא קשוט ודינך קשוט תינוק בר יומי' דחב דיינין לי' דיני' אנא בר יומא הוינא אי אהבתי' חאבו אנא מה חובא עבידנא ע"ש באריכות כל הנ"ל מפסיק בינינו לקץ משיחינו כמו שנתן האריז"ל סי' ע"ז כי גר יהיה זרעך ר"ל שהגירות הוא מחמת זרעך וגם בתיקוני זוהר ודא גרמה לישראל לאתעקרא מארעא דישראל ולגלאה ברשו נוכראה ע"ש וק"ל, ועפי"ז אמרתי לפרש כמה פסוקים בתורה בפרשת כי תצא וכי הוא זה

כי תצא מחנה על אויביך וביאר בילקוט כשתהא יוצא הוי יוצאה במחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע כי יהי' בך איש אשר לא יהיה, טהור מקרה לילה ויצא אל מחוץ למחנה לא יבא אל תוך המחנה והיה לפנות ערב ירחץ במים וכבא השמש יבא אל תוך המחנה ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ ויחד תהי' לך על אזניך והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת וכיסית את צאתך. והנה הדקדוקים הנופלים במקראי קודש אלה המה רבו ויבואר מתוך הביאור שלנו כי הנה איתא בזוהר פקודי וז"ל היכלא תנינא כו' פתחא קדמאה בי' קיימא חד ממנא כו' ולבתר כד נפיק נשמתי' מיני' מהאי עלמא האי ממנא וכל אינון דעמי' מסאבין לי' לנשמתי' ואחדין בי' ואסתאבת בהו ואעילו לה לאתדנא בהו ואילין איקרי שכבת זרע רותחת עכ"ל וגם אי' בזוהר וז"ל כולהו סלקי והאי לא סליק ע"ש בעונש המר והנמהר על עון הוצאת שז"ל ר"ל וכל זה הוא כשאינו עושה תשובה בחייו אבל אם עושה תשובה בחייו אפי' לעת זקנותו התשובה מועלת שפיר אך ורק שיהי' התשובה תשובה שלימה וגמורה על כל מעשיו שיהי' מכסה על כל פשעיו כי ז"ל הזוהר ווי לההיא כסופא דנקמין מיני' נקמת עלמין וה"ה כד לא עבד תיובתא שלימתא תיובתא דאיהי אתחזי' לחפיא על כל עובדוי עכ"ל וא"כ משמע מדברי הזוהר הנ"ל שאינו מתוקן על עבירה הנ"ל אא"כ מתקן א"ע מכף רגל ועד ראש ואם נשאר אפי' עבירה אחת בלי תיקון אזי יש לחצונים אחיזה בו והנה ידוע דעיקר הפגם קרי והסיבה המביאה לזה העון המר הוא חטא ברית הלשון כמו דאי' בזוהר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ברית קדישא שלך ואל תאמר לפני מלאך האלהים כי שגגה היא ר"ל בשוגג בא לידך עון קרי למה יקצוף האלהים על קולך ר"ל ע"ד הוצאות קולך בדברים בטילי' כי ברית המעור מכוון נגד ברית הלשון וכשפוגם ברית הלשון אזי ממילא נפגם ברית המעור. והנה הסיבה המביאה לידי דברים בטלים ולה"ר הוא נטיות אוזן לשמוע דברים מכוערים ובטילים ומבוטלים. ונלע"ד שדברינו אלה מרמזים הפסוקי' ושיעור הפסוק הוא כך כי יהיה בך איש אפי' איש חשיב בשאר דברים רק אשר לא יהי' טהור מקרה לילה ויצא אל מחוץ למחנה הקדושה אל תוך הקליפות כנ"ל ולא ובא אל תוך המחנה הקדושה כנ"ל שכולהו סלקי והאי לא סליק וא"כ לא יבא לעולם אל תוך המחנה הקדושה אבל והי' לפנות ערב ירחץ במים ר"ל אפי' לעת זקנותו כמש"ה בבוקר זרע זרעיך ולערב אל