אבן שהם כג

מהתם בפתח דחוק וצר ע"ש בפ' כי תבא מה שפירש ע"ז האלשיך באריכות וז"ש ודרך היחיד ר"ל שבתאוות עה"ז הולך היחיד המיוחד שבעם היינו צורבא מרבנן כמו שפירשו רז"ל על כבש א' המיוחד שבעדרו ואותו דרך הוא דרך הרבים ר"ל שלומדים ממנו המון עם כנ"ל וק"ל או י"ל באופן זה ודרך היחיד ר"ל דבזמן הקדמונים הוי ודרך היחיד ר"ל שלא היו אוחזין והולכין בדרכי הרשעים רק יחיד דהיינו ב' בעיר ושנים ממשפחה ובזמנינו אנו רואים ודרך הוא הרבים ר"ל שרבים מתפרצים בתאוות עה"ז לצאת חוץ לשיטה כגון מסירת ממון ישראל ביד עכו"ם ומלשינות וכדומה. משא"כ הנוגע לענין הנשמה בתענוגות עה"ב הנקרא שביל כנ"ל בשנים קדמוניות הוי רבים נוטים לזה ועכשיו נהפך הדבר שבני עלי' המה מועטים א' בעיר ושנים במשפחה וזהו ושביל הרבים הוי בזמן הקדמונים ועכשיו ושביל הנ"ל הוא רק היחיד אוחז ודורך בו וק"ל והנה ידוע מהזוהר ומכתובי' כי עיקר שבירת תאותו הוא בבחרותו כמש"ה וזכור את בוראך בימי בחרותך וגם בזוהר פירשו ע"פ מפני שיבה תקום קודם סיבותא תקום לתשובה לגבור על יצרא כי הוא דוגמת קליפת אגוז בהיותו לח נפרדת בנקל הקליפה מן המוח משא"כ כשיזקין ויקשה לפרד הקליפה מהמוח כן הוא באדם חנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסיר ממנו והנה בחרותו נמשלה לימות החמה וימי הזקנה רמז לימות הגשמים וימי החורף ועיין לעיל מה שהבאתי בשם העוללת אפרים על מדרש תן חלק לשבעה וגם לשמונה טעם נכון לזה וזהו שאמרה המשנה הקבוע בימות החמה ר"ל שנשרש לו בבחרותו לכן הוא ובימות הגשמים היינו בעת זקנותו וק"ל וחשב המשנה עוד מי שהוא מפסיק לתכליתנו והבור דאיתא בחס"ל התורה שבכתב נמשלה לשדה והמשנה היינו תורה שבע"פ לצמחים והשדה שאין לה צמח נקרא שדה בור כך מי שאוחז במקרא ולא בתורה שבע"פ נקרא בור וזהו שאמרה המשנה והבור וק"ל והנה ידוע דקשה הרהורא דעבירה מעבירה עצמה שמטמא מחשבתו ומטמטם את לבו לעבודת בוראו ומזה ההרהור יביא עצמו לידי קשוי אבר ובא לידי קרי ר"ל כיון שמהרהר ביום בא לידי קרי בלילה ועפ"ז אמרתי פירש הפסוק בניך ובנותיך נתונים לעם אחר ועיניך ריאות וכלות אליהם כל היום ודרשו רז"ל נתונים לעם אחר זו אשת האב ונלע"ד ע"פ מה ששמעתי פי' הש"ע דרך הרמז המטיל מים מן הצופים ולפנים לא ישב ופניו כלפי קודש. דהנה ידוע דהזרע נקרא מים כמו שאמרו רז"ל שהשיבה בת קיסר לקיסר ב' יוצרים יש בעירנו א' יוצר מן המים וא' יוצר מן העפר ע"ש וזהו המטיל מים היינו זרע קודש וקאמר מנין בא לו עבירה הזאת לז"א מן הצופים שצפה בעינים וע"י הסתכלותו בא לו ולפנים כלומר בא לו ההרהור בלב אז בוודאי לא ישב ופניו כלפי הקודש היינו במחנה צדיקים וק"ל והנה ידוע מהדרוש שדרשו הקדמוני' מפרשי התורה ע"פ כי תהיין לאיש שתי נשים א' אהובה וא' שנואה ופי' דרך רמז ץ היינו ב' נשים אחת אשה ממש ואחת לילית הרשעה ע"ש ועפ"ז אמרתי לפ' המסורה ר"פ ולו וסי' ולו הכין כלי מות. ולו שתי נשים. ולו בן. ולו אחים בני יהושפט. כי ידוע דהמה נקראים נגעי בני אדם כמש"ה פועל אדם ישלם לו וגם תיסרך רעתך והנה ידוע מהמעש' נפלאה שהביא בעל קב הישר עם צורף אחד שהיה מזווג א"ע עם אותה רשעה בהקיץ עד שבאו בניו המשחיתים ודנו דינם עם בניו הנולדים לו מאשתו ממש עבור הירושה ע"ש באריכות מהמעשה נוראה ונפלאה. ונלע"ד דזהו מרמז בעל המסורה הנ"ל וה"פ ולו הכין כלי מות ע"י מה שהיה לו שתי נשים וזהו ולו שתי נשים כנ"ל ואמר המסורה לא זו אף זו ולו בן ר"ל בן ממש מאשתו אמיתית ואז ולו אחים בני יהושפט ר"ל שהיה לו אחים שישפטו אתו עמו וק"ל, וזהו נלע"ד שמרמז הפסוק הנ"ל בניך ובנותיך נתונים לעם אחר היינו אשת האב ר"ל שעושקות אותם לילית הרשעה וקאמר הפסוק מהיכן נמשכה לו העונש הנ"ל לז"א ועיניך רואות וכלות אליהם כל היום ר"ל שהסתכלת בעיניך בנשים וכלות אליהם כלומ' חשקת עליהם כל היום ומהחשק שהיה לו ביום בא לידי טומאת קרי בלילה וק"ל והנה התיקון על עון זה הוא צדקה כמש"ה וחטאיך בצדקה פרוק בפרט היודע סוד מדת צדיק וצדק שהפריד בעון הזה וע"י הצדקה מייחד אותם ובפרט להחזיק ללומדי תורה כמה שהביא מזה התיקון בעל ח"י בשער נשג"ז ע"ש סודו ואמרתי זש"ה הוי גוי חוטא עם כבד עון זרע מריעי' בנים משחיתים עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור דהנה ידוע דאת ה' לרבות ת"ח וזהו שאמר הכתוב זרע מריעים ועי"ז בא להם בנים משחיתים אך ורק שהיה להם תיקון להחזיק ללומדי תורה והם לא כן עשו עזבו את ה' לרבות ת"ח ועי"ז נזורו אחור דהנה ידוע משארז"ל זכה אומרי' לו אתה קדמת לכל לא זכה אומרי' לו יתוש קדמך דמצד הנשמה האדם קודם נברא לכל הנבראים בששת