אבן שהם כב

נירו לכם ניר. וזרע אחר והקוצר לשחת פירש ר"ע תבואה שלא נתבשלה עדיין מפסיק דברי ר"מ. והנה הקושיות והדקדוקים המה מבוארים אם דרך היחיד מפסיק דרך הרבים לא כ"ש וע"ק למה מהפך שברישא אמר תחלה דרך היחיד ואח"כ דרך הרבים ובסיפא גבי שביל אמר להיפך שביל הרבים ושביל היחיד ושארי דקדוקים. ונלע"ד לבאר דברי חכמים וחידותם דרך רמז תוכחות מוסר דהנה ידוע בעוה"ר מהעון פלילי קנאת איש מרעהו וכל אחד רוצה להשתרר על חבירו לומר אני אמלוך אני ראוי ולי נאה השררות להיות ראש וקצין וזה אומר אני ראוי כו' ועי"ז באין למצה ומריבה ואמרתי דרך הלצה שיחתי שיחת חולין הנעשה על טהרת הקודש המוכשר לקבל דאי' בירושלמי חיצי גבור שנונים עם גחלי רחמים כל כלי זיין מכין במקומן וזה מכה ברחוק כל הגחלים כבו מבחוץ כבו מבפנים ואלו אעפ"י שכבו מבחוץ לא כבו מבפנים מעשה באחד שהניח גחלים בוערת בחג ובא ומצאן בוערת בפסח עכ"ל וי"ל למה דוקא חג ופסח דנקט וגם לכאורה הוא מעשה לסתור ונלע"ד דרך הלצה דהנה ידוע בעוה"ר שאינו עושין עכשיו המצוה רק כדי להתפאר ובפרט במצות לולב ואתרוג שהשטן מרקד לבטל כוונת המצוה הזאת מפני שהיא שקולה כתרי"ג מצות וכל הקונה אתרוג קנה לו חיי עה"ב כידוע לכן הוא מרקד במצוה הזאת כדי להתפאר בזה ומי ילך בראש בהקפות כידוע מנהגינו הרע וכל המיצר לישראל נעשה ראש לילך בראש וליטול מנה בראש וג"כ בש"ת בהקפות שאנו עושין עם ס"ת יוצא מזה כמה קטטות ומריבות והנה לכמה וכמה אנשים בוערת בלבן האש של גאוה למה ועל מה זכה זה לילך בראש ולילך עם הס"ת כי אין כוונתו במצוה הזאת רק להתפאר וחשב בלבו כי כל זה הוא מחמת שהוא ראש ומנהיג לכן אראה בפסח הבא שאז זמן מערבובי' הגדולה של טרף בקלפי ואראה להתאמץ בכל מיני התאמצות להיות לראש ואז בפסח יוצא מחשבתו הרעה לפועל וז"ש מעשה בא' שהניח גחלים בוערת בחג ר"ל שהוכרח להניח זאת מה שבוער בקרבו בחג הסוכות אודות האתרוג והקפות ס"ת כנ"ל ובא ומצאן בוערת בפסח שיצא מחשבתו הרעה לפועל בפסח שהיה אש תמיד תוקד בקרבו מחג הסוכות עד פסח וק"ל. והנה אמרו רז"ל האי תיגרא דמי' לבידקא דמי' כיון דרווח רווח. והנה ידוע דבית שני חרב מפני ש"ח ומחלוקת מכ"ש כשהמדה הזאת מצוי' בינינו שלא יבנה בה"מ אוי לנו מיום הדין או לנו מיום התוכחה וכי יפקוד ה' מה נשיבנו לו כמש"ה ומה תעשו ליום פקודה ולשואה ממרחק תבא על מי תנוסו לעזרה ואנה תעזבו כבודכם וגו' והנה בעינינו אנו רואים שרובא דרובא הוא בא המחלוקת מהלומדים פורשי כנפים ועולין בנפיחה כי כל אחד מחזיק א"ע לת"ח ונוקם ונוטר כנחש כמאמר רז"ל כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח וזהו והבור רק אין בו מים מים של תורה אין בו אבל נחשים המדה של נחש יש בו מצאתי זאת בהקדמה של אור ישראל ע"ש והוא עיקר חילול השם בעיני המון עם שיצא להם להיתר גמור כי אפי' אם עושה בעל תורה בשוגג איזה דבר אמרו רז"ל שגגת ת"ח עולה זדון ומצאתי שז"פ הפסוק הוי גוי חוטא ר"ל גוי קדוש היינו ת"ח אינו עושה רק בשוגג וזהו חוטא כי חטא הוא שוגג ויצא מזה שעם כבד עון ר"ל שעם היינו המון עם עושין עון היינו במזיד וק"ל, וכל אלו הדברים הנאמרין פה רמז לנו התנא במשנה הזאת דפאה הוא לשון סוף ותכלית והנה ידוע כי הסוף והתכלית שלנו הוא קץ משיח כמו שפי' הרב האלשיך ע"פ ויהי ערב ויהי בוקר וז"ל למה הקדים חושך לאור כי למה שהכל צפוי לפניו ית' וראה שאין תכלית הבריאה נעשה מיד כ"א שאדרבא ילקה העולם ויבא התכלית באחרונה בימות המשיח לזה מאז ברא העולם רמז ע"ז עכ"ל והנה רש"י פירש בשיר השירים מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוהו פירש"י מים רבים הם האומות ונהרות הוא שריהם ע"ש נמצא שהשררות נמשל לנהר וזהו ואלו דברים שמפסיקין לפיאה היינו מניעת הקץ משיח שלא יכולין לבא לתכלית וסוף ואלו הם שמפסיקין הנחל פי' ר"ע מברטנורה נהר ר"ל השררות שכ"א רוצה להשתרר על חבירו ועי"ז באין לידי מצה ומריבה וזהו והשלולית כי האי תיגרא דמי' לבידקא דמיא כיון דרווח רווח וק"ל

והנה יש חילוק גדול בין דרך לשביל כי דרך הוא רחב עד מאד ופתוח לעוברים ושבים ושביל זוטר טובא ועיין מזה בזוהר פ' ויקהל דף רט"ו ע"א שדרך הוא רמז למעשה רשעים שנא' ודרך רשעים כאפילה וגו' ואורח הוא מעשה צדיקים שנא' ואורח צדיקים כאור נוגה וכן הוא באלשיך על מאמר גמ' דמנחות כי ביה ה' צור עולמים העה"ב נברא ביו"ד והעה"ז נברא בה' ולמה פתוחה מלמטה רמז לרשעים שהעה"ז נברא כאכסדרה והרוצה לצאת יוצאת ר"ל דרך רחבה כי תאות עה"ז הוא רחבת הלב ולמה תלו לכרעי' דה' רמז לבעלי תשובה דלהדר