אבן שהם כ

במה לתלות הא קרא כתיב פוטר מים ראשית מדון ואמרו רז"ל אין תחלת דינו של אדם אלא על ד"ת. וע"ק איך פשפש ולא מצא הא, אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ופירשו העולם דה"פ פשפש ולא מצא שום עון יתלה זאת הסיבה שלא מצא שום עון יתלה אותו בביטול תורה ומחמ' חסרון ידיעה שאינו יודע מה הן עבירו' לכך לא מצא שום עון וק"ל והנלע"ד לפרש עפ"ז איזה מאמר קטן בגמ' בפר' הספינה וכי הוא זה

אמר רבה בר בר חנא זמנא חדא הוי אזלינן בספינתא וחזינא ההיא ציפרתא דהוי קאי עד קרסולי' במיא ורישא ברקיעא ואמרינן לית מיא ובעינן לניחות לאקורי נפשי' נפק ברת קלא ואמר לן לא תחיתו להכא דנפלה לי' חצינא (פירש"י גרזן) לבר נגרא הכא הא. שבע שנין ולא מטא לארעא ולא משום דנפישי מיא אלא משום דרדיפא מיא ופירש"י משום חריפת הנהר) ע"כ

והנה המאמר הנ"ל הוא פלאי והנה כל נחותי ימא ימא דאורייתא פירשו המאמר הנ"ל כ"א לפי דרכו בפנים שונות ואף אני חלקי ה' אמרה נפשי לבאר המאמר הנ"ל כפי אשר יורונו מן השמים וזה החלי בעז"ה דהנה כבר הקדמנו דמה שהאדם עובר על עבירות קלים הוא מחמת חסרון ידיעה כנ"ל אך ראה ראינו אף הלומדים בעוה"ר שיודעים ומכירים את בוראם ומרדו בו עשאן עצמן כאלו לא ידעו כמו שאמר ישעי' הנביא ע"ה ישראל לא ידע עמי לא התבונן והסיבה לזה הוא מחמת שלימודן הוא מן השפה ולחוץ כמש"ה ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך ועי"ז מזלזל בכמה מצות מחמת שאינו יודע מהותן ואיכותן איך כל מצוה ומצוה אעפ"י שלפי ראות עינינו אנו רואי' שהיא גשמי אבל בשורשה היא רוחניות ורוחניותה הוא עד אין קץ ומספר ובכל מצוה שאנו עושים לשמה מרבים אור גדול בשורשה להאיר לשורש נשמתו ובפרט מה דאי' בזוהר ולאמר לציון עמי אתה ולאמר לאינון תרעין ומלין המצויינין אילן על אילן עמי אתה א"ת עמי בפתח אלא עמי בחירק למהוי שותפא עמי מה אנא במלולי דילי עבדת שמים וארץ אף הכי את תהא עמי לאתברכא במלולך שמים וארץ וכו' וע' שם בזוהר באריכות שבם הם עושין שמים וארץ חדשים בחדושי תורה. דלהון ע"ש ועפ"ז פי' הרב בעל ס' תפארת הקודש פי' הפסוק ישראל לא ידע עמי לא התבונן ר"ל זה שישראל לא ידע. הוא מחמת עמי לא התבונן כלומר לא מבינים הפירוש והקרי של עמי לכן לא ידעו מדריגתן וק"ל ועפ"ז פירשתי פי' הפסוק בתהילים שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' עשו"א הנה לכאו' ק' תיבת מעם ה' מה' הוי לי' למימר וגם במה שאומר עשו"א בלשון הוה הול"ל אשר עשה שמים וארץ בלשון עבר שכבר בראו עשה שמים וארץ. ונלע"ד דהנה ידוע מה דאי' במדרש הנעלם בז"ח דבזכו' התור' יחזרון ישראל לאתריהון ויבנה בהמ"ק משום דעיקר הגלות היה בשביל ביטול תורה כמש"ה על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי משא"כ כשישובו ויחזרו ללמוד התורה אזי בזכות התורה יבא הגואל. והא"ש הפסוק וה"פ מאין יבא עזרי כלומר מאיזה זכות יבא י עזרי וקאמר הכתוב עזרי מעם ה' כלומר מאותו איש שהוא עם ה' כנ"ל בזוהר שהעוסק בתורה הוא עם ה' דהיינו שותף והוא עושה תמיד שמים וארץ היינו שמים וארץ החדשה וק"ל וע"פ הקדמה הנ"ל תבין מש"ה יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות ר"ל כי עם ה' כשיהיו עם ה' שותף לו אז הוא החסד ואמר שהרבה עמו פדות כשיהיו עמו היינו שותף לו אז הרבה פדות כי ע"פ הדין אין הבעל מחויב לפדות את אשתו אלא בפעם ראשונה ולא בשני' כמ"ש בטור אבן העזר והוא עושה עמנו לפנים משורת הדין שהרבה פעמים יפדה וק"ל ופי' בבינה לעתים ז"ש בקדושת מוסף והוא ישמיענו ברחמיו שנית וק"ל ונלע"ד דזש"ה במשלי טוב איש רש הולך בתומו מעקש שפתים והוא כסיל. דהנה ידוע דמי שאין לו יראה נקרא בשם כסיל כמש"ה למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין. וזה וטוב איש רש בתורה כמאמר רז"ל סימן לגסות הרוח עניות מאי עניות עניות דאורייתא ושיעור הכתוב הוא כך טוב איש רש בתורה כלומר שהוא ע"ה והוא הולך בתומו בתם לבבו מעקש שפתיו והוא כסיל ר"ל ממי שמעקם הפה ללמוד והוא רק בשפתיו כמש"ה ותשא בריתי עלי פיך והוא כסיל שאין לו יראה וק"ל ונלע"ד דזהו מ"ש רז"ל ת"ח שאין בו דעת נבילה טובה הימנו ר"ל שאין בו דעת היינו שאין לו יראה והוא כסיל כנ"ל ואז נבילה טובה ממנו דמסתמא למודו היא שלא לשמה רק מחמת גאוה להתפאר בעיני הבריות ומצינו שנבילה טובה מבעל גאוה כדאי' במדרש מעשה בחסיד א' שהלך בדרך ונזדמן לו אלי' ז"ל ופגעו בנבילה א' והי' מוסרחת סרחון גדול והניח החסיד ידו לחוטמו ואלי' לא חש כלל עד דהוי אזלי פגעו באדם א' מרחוק והליכתו היה בגאוה ולמרחוק שם אלי' ידו לחוטמו ושאל לו החסיד מאי טעמא לא שמת ידך אצל הנבילה והשיב זה