אבן שהם יז

ענה דודי ואמר לי קומה לך רעיתי יפתי ולכי לך כי הנה הסתיו עבר (פרש"י סתיו הוא חורף) הגשם חלף הלך לו הניצנים נראו בארץ (פירש"י קרבו ימות החמה שהאילנות מוציא פרחים) עת הזמיר הגיע (פירש"י שהעופות נותנין זמר וקול ערב) וקול התור נשמע בארצינו (פירש"י כמשמעו תורים ובני יונה) ע"כ

והנה הספיקות והקושיות שיש להתעורר באלה מקראי קודש המה רבו. א' תבת לך מיותרת הוי לי' למימר קומי רעיתי וגו'. ב' גם לך שני מיותרת. ג' שאמר הניצנים נראו בארץ האי בארץ מיותר הוא שפשיטא. שנראו בארץ ולא בשמים. ד' מה שאמר עת הזמיר הגיע וגו' לכאורה אין לו שחר דמאי נ"מ אם העופות מזמרי' או לא מזמרי'. ה' למה בתחלת הפסוק אמר סתם עת הזמיר הגיע ומשמע שהזמר הוא של כל העופות ואח"כ פרט רק שקול התור היינו יונה נשמע בארצינו. ו' למה משנה בדבורו למעלה אמר נראה בארץ והכא אמר בארצינו. ונלע"ד ששלמה המע"ה רמז בחכמתו הרמה דברי תוכחות ומוסר שאל יארך התעלמותו מעבודת הבורא כי לא ידע אדם מה יולד יום כי הנה איתא בגמרא דעירובין א"ל רב לרב המנונא בני אם יש לך היטב לך כי אין בשאול תענוג ע"כ ומדייק רב בלשונו היטב לך כי הקנינים המדומי' אינו קנין עצמו כי עזבו לאחרים חילם יצבור ולא ידע מי אוספם אך קניני החכמה והמדע היינו תורה ומ"ט הוא קניני עצמי והחלטי לעולמי עולמים וזהו אם יש לך היטיב ל"ך דייקא כלומ' לעצמך תראה להיטב וק"ל. והנה כל עיקר מדריגות והליכות אדם הוא להחזיר את נפשו לשורשה כי ז"ל שערי ציון בשם האריז"ל הוא הי' אומר שעיקר כוונת הקריאה בתורה להשגה תלוי בזה שיכוין ותהי' כל כונתו לקשר את נפשו ולהדביקה אל שורשה ע"י עסק התורה. וזהו שתקנו קדמונינו ז"ל להתפלל בכל בוקר כשאדם קם ממטתו אל אלהי הרוחות כו' ואהיה כלי מוכן קבל נפש רוח ונשמה כדי שאוכל לחזור למקום שחצבת נפשי ורוחי ונשמתי משם

והנה הרב האלשיך פי' ע"פ ויאמר ה' אל אברם. לך לך מארצך וז"ל בקיצור נמרץ כי ידענו מחכמי האמת כי אין דבר רוחני קדוש הולך ממקום שיעתיק ויעקר לגמרי ממקום שהיה בו. כ"א ששם ישאר עיקר שורשו תחת כנפי השכינה היא ארץ עליונה אשר היא לעומת ארץ הקדושה וז"ש הקב"ה לאברם לך לך שהוא לעצמך אתה הולך. דהוא השורש הדבוק באלוהיך עכ"ל וזש"ה ענה דודי ואמר לי קומה לך רעיתי ר"ל כי אם אדם הולך אחר שרירות לבו הרע נקרא בשם שוכב והתעוררת אל התשובה נקרא בשם קימה ממשכבו כמש"ה עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתיך ועיין באלשיך מה שפי' ע"ז ואמר הכתוב כאן קומה לך כלומר עיקר הקימה יהי' לך משא"כ הקימה שיש לו בתאוות עה"ז אינה לו בעצם כנ"ל והאדם נקרא הולך כי הולך אדם אל בית עולמו וז"ש ולכי לך ר"ל לשרשך כנ"ל וק"ל. וש"ת הלא גם עה"ז הוא נקרא עולם לז"א כי הנה הסתיו וגו' כי הרב בעל ע"א כתב על מדרש תן חלק לשבעה אלו ז' ימי פסח וגם לשמונה אלו ח' ימי החג וגם לרבות עצרת וסוף המקרא הוא כי לא תדע מה יהי' רעה אל הארץ אם ימלאו עבים גשם על הארץ יריקו כו' וביאר הרב הנ"ל ונעתיק לשונו בקיצור נמרץ כי תחלה הזהיר שלמה על ימי בחרות שישוב בימי הבחרות וזהו תן חלק לז' אלו ימי פסח שז' ימי פסח הם כנגד הבחרות לפיכך קרבן הפסח הוא העומר הבא מן שעורים שהוא מאכל בהמה כמ"ש רז"ל גבי סוטה היא עשתה מעשה בהמה ע"כ קרבנה בא ממאכל בהמה דהיינו שעורים כך האדם בימי הילדות כל חפצו לזון את נפש הבהמי החומרי. ולכן פסח הוא בתחילת הקיץ מצד היותו מכין אל החורף כך בימי הבחרות האדם מכין אל הזקנה. וגם לשמונה אלו ח' ימי החג היינו שמהני תשובה אף לעת זקנה ולכן נקרא חג האסיף הוא כנגד זמן אסיפת אדם מן העולם לפיכך בא בחג זה ניסוך המים כי בעצם הזמן ההוא האדם שופך נפשו ודמו לה' כד"א שפכי כמים לבך והזקנים מתרבים תמיד בתחינות כד"א אשפוך לפניו שיחי ולכך בחג הסוכות יוצא אדם מדירת קבע לדירת ארעי כי בעצם זמן ההוא אדם מתבודד ופורש עצמו מהבלי עולם להיות יושב אוהלים ולכך הוא בסוף הקיץ ותחלת חורף רמז לימי יריד' וימי זקנה ופרי חג יוכיחו הפוחתי' והולכים כמו הגוף הפוחת והולך בימי הירידה. וגם לרבות עצרת היינו כנגד ימי עמידה היינו אמצע ימים כמו שעצרת באמצע הקיץ וקרבנו שתי הלחם כנגד מזון הגוף והנפש המשתמשים שניהם בשוה ונתן טעם על ראשון שאמר תן חלק לשבעה היינו לשוב בימי בחרותו כי לא תדע מה יהי' רעה על הארץ כי אולי תבא ח"ו רעה כללית על יושבי הארץ מרעת יושב בה ותהיה גם אתה בכלל וא"כ אין אתה יודע מתי יבואו ימי הרעה ואולי גם בבחרותך שתמות בלי עתך ואמר אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו ר"ל שלא