אבן שהם טז

ע"פ ובצעם בראש כולם קופה מליאי עונות מי מקטרג בראש גזל שנ' ובצעם בראש כולם. וזהו מבעה ופי' בגמ' מבעה היינו שן ששולח את הבעירה וביער בשדה אחר ואוכלת פירות של אחרים וזהו גזל אחרים כנ"ל. הכת הד' הם הכעסנים שלבם בוער בקרבם בכעסם וע"י הכעס מתעבר על ריב לא לו ומתקוטט עם אחרים ומגלה קלונם לביישם ברבים כידוע מהטבע הכעס והנה כל הכועס כאלו עע"ז וזהו ההבער שבוער אש בקרבו כמש"ה וחמתו בערה בו ובפרט מ"ש רז"ל ששולט בו אש של גיהנם ובוער בו. והנה הארבעה כיתות הנ"ל לא די שהם מזיקים אחרים אלא אף שהם ניזקין או במיתת בניהם או שגורמים רעה לעצמם ולבניהם כמו שאבאר לך אחת אל אחת וא"כ שפיר נקראים מזיקים וז"ש המשנה ארבעה אבות נזיקין ר"ל שאבות נקראים ניזקים מחמת שגורמים היזק לבניהם וגם מזיקים הם לאחרים ומלת ניזקין הוא מורכב משתיהן מזיק וניזק כנ"ל והנה במדת ש"ח הרמוזה בשור אמרו רז"ל בעון ש"ח מריבה רבה בתוך ביתו של אדם ואשתו מפלת נפלים ובניו ובנותיו של אדם מתים כשהם קטנים ופירש"י אהבתו ניטלת ממנו היינו נמי במדה. ובמדה שמטמאים את פיהם בלה"ר וכו' אמרו רז"ל אל תתן את פיך לחטיא את בשרך היינו בשר ברית קודש כי ברית המעור מכוון נגד ברית הלשון וכשמטמאה ברית הלשון אזי ממילא נטמא ברית המעור בהוצאות שז"ל ר"ל וחבל את מעשה ידיך איזהו מעשה ידיו של אדם זהו בניו ובנותיו כשהם קטנים ועיין בס' ר"ח בשער הקדושה באריכות מזה. ובמדת הגזל אמרו רז"ל בעון הגזל הגובאי עולה והרעב הוה ובני אדם אוכלים בשר בניהם ובנותיהם שנ' שמעו את הדבר הזה פרות הבשן אשר בהרי שומרון העושקות דלים הרוצצת אביונים וכתיב הכתי אתכם בשדפון וגו' וכתיב ויגזור על ימין ורעב ויאכלו על שמאל ולא שבעו איש בשר זרועו יאכלו אל תקרא זרועו אלא זרעו עכ"ל ובמדת הכעס אמרו רז"ל כל הכועס תלמודו משתכח ומוסיף טפשות שנא' כי כעס בחיק כסילים ינוח. וידוע מ"ש רז"ל ביומא דף ל"ח אר"א כל המשכח דבר א' מד"ת גורם גלות לבניו שנא' ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני עכ"ל וז"פ הפסוק בני תורתי אל תשכח כי איתא במפרשים בשעת הגלות נקראים עבדים ובשלוותינו נקראים בנים וזהו בני תקרא אם תורתי אל תשכח וק"ל וגם איתא בזוהר ע"פ חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו וז"ל במה יתיידע ב"נ לקרבא ב"נ בהדיא כו' ברוגזא ממש ידע לי' כו' ואי ההוא ב"נ לא נטר לה ואיהו עקר קדושה דא עילאה מאתרי' למשרי' באתר דס"א ודאי דא איהו ב"נ דמריד במארי' ואסיר לאתקרבא בהדי' ולאתחברה עמיה ודא איהו טורף נפשו באפו איהו טריף ועקר נפשי' בגין רוגזי' ואשרי' בגוי' אל זר וכו' אבל דא שניי' מכולא וכולא סאיב גופו מגו ומבר ונפשא וכולא מסאב ושאר מסאבי דעלמא לאו איהו אלא גופי' לבר בלחוד ע"ש באריכות ול"ל דזש"ה כעס בחיק כסילים ינוח דהנה ידוע מאמר רז"ל וש"ת מי מעיד בי נשמה מעידה בו שנא' משוכבת חיקך שמור פתחי פיך. נמצא הנשמה נתונה בחיקו והנה כשכועס עוקר נשמה מאתרהא ושוי' באתרהא הס"א וידוע שהס"א נקרא בכ"מ בלשון רבים שהוא סוד רה"ר ונקראי' בשם כסילים כמש"ה ובא אליה מלך זקן וכסיל וז"ש וכעס גורם בחיק כסילים ינוח כלומר באותו חיק שהנשמה נחה בה ועכשיו הס"א מצאה מנוח וק"ל והנה כל הנ"ל רמז לנו התנא במתק לשונו לשון של זהב טהור ושיעור המשנה כך הוא לא הרי השור כהרי המבעה ולא הרי המבעה כו' ר"ל שמצד א' הוא עון ש"ח הוא חמור מגזל ששקולה ש"ח כע"ז וג"ע וש"ד משא"כ גזל. ומצד א' עון גזל הוא יותר חמור שלא נחתם גז"ד אלא על הגזל וגם ובצעם בראש כולם כנ"ל. ולא זה וזה ר"ל אלו הב' שיש בהן רוח חיים שאינו עוקר וטורף נפשו ומטמאה רק מלבר כהרי האש היינו כעס שאין בו רוח חיים שטורף נפשו באפו ושרי' בגוי' אל זר כנ"ל. ולא זה וזה אלו הג' שדרכן לילך בסמוך ולהזיק את חבירו כהרי הבור היינו בעל לה"ר שאין דרכו לילך ולהזיק שעליו אמר הכתוב שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ שמדבר בטברי' והורג באספמיא מרחוק כנ"ל. הצד השוה שבכולן שדרכן להזיק ושמירתן עליך כי אדם צריך לשמור את עצמו מלחטוא וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ הארץ העליונה היינו שנוטלין חלקו המגיעו לו בעה"ב שכל ישראל יש להם חלק לעה"ב ונותנין לאחר כמאמר רז"ל יש שנוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע שיכין רשע וצדיק ילבש וק"ל

והנה כל זה שאין אדם מתעורר א"ע לתשובה הוא מחמת פתוי יצה"ר שאומר לו כי עוד חזון למועד לכשתפנה תשנה כי עדיין אנת רבי' כי אם לא תתענג השתא אימת כד תהא סיב עיין בזוהר פ' פקודי באריכות מזה והנה ע"ז פקח עיניו שלמה המלך ע"ה בשיר השירים להסיר תועה מלב איש וז"ל: