אבן שהם טו

בהן רוח חיים כהרי האש שאין בו רוח חיים ולא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק הצד השוה שבהן שדרכן להזיק ושמירתן עליך וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ. והנה הרב הגאון בעל תוי"ט הרגיש בלשון המשנה במ"ש נזיקין מזיקין הו"ל למימר ע"ש וכ' ה"ה שתיבת נזיקין היא מלה מורכבת וסובל ב' ענינים המזיקים והניזקין ע"ש באריכות. והנה ק' למה תפס התנא בלשונו מלה מורכבת והנלע"ד דרך רמז תוכחות מוסר דהתנא בא בלשונו לרמז לנו על ד' כיתות בני אדם איך שיהיו מזיקין וניזקין כלומר שהם בעצמם מזיקין לעצמם ולבניהם כת ראשונה הם בעלי שנאת חנם והנה ידוע מ"ש רז"ל שקולה ש"ח כע"ז וג"ע וש"ד כי כל המריבות והקטטות באי' מהמדה הגרועה הלז עד שמנגחים אחד את חבירו בקרניהם קרן הרשעה כמש"ה וקרני רשעים אגדע והכת הזו נמשלת לשור כי תנא שור לקרנו כמו שפירשו בגמרא והיינו נגיחת הקרן דשור לחבירו והוא בודאי ש"ח כי השור נוגח את חבירו בחנם בלי שום הקדמת רעת חבירו לו והוא אינו נוגח אלא מחמת שזחה דעתו עליו כן הם בעלי ש"ח שמנגחים בקרנם קרן הרשעה בלי שום הקדמת רעת חבירו לו. הכת הב' הם בעלי לה"ר והוא ג"כ מהחומר שבעונות כמש"ה יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות וגו'. והנה במערבא אמרי לשון תליתאי קטיל תלתא הורגת למספרו ולמקבלו ולאומרים עליו אר"ח ב"ח מ"ד מות וחיים ביד הלשון וכי יש יד ללשון אלא לומר לך מה יד ממיתה אף לשון ממיתה אי מה יד א ממיתה אלא בסמוך לה אף לשון אינה ממיתה אלא בסמוך לה ת"ל חץ שחוט לשונם אי מה חץ עד מ' ונ' אמה כו' ת"ל שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ עכ"ל וגם בכללם הם החניפים והלצים והמדברים שקרים הם מהכיתות שאין רואות פני השכינה ועליהם נאמר קבר פתוח גרונם ר"ל כמו בור שהוא פתוח כך פתוח תמיד גרונם לדבר לה"ר ושקרים וליצנות וחנופה וכו' ונלע"ד שע"ז רמזה המסורה גרונם ג' קבר פתוח גרונם. לא יהגו בגרונם. רוממות אל בגרונם. ר"ל קבר פתוח גרונם כנ"ל שהם מדברים תמיד ומשיחין בשיחה בטילה וש"ת לא יהגו בגרונם ר"ל א"כ למה ברא הש"י את פיו והלא לא ברא כ"א לדבר לז"א רוממות אל בגרונם ר"ל לזה ברא הש"י שירומם בגרונו להשם כי כל מה שברא לכבודו ברא וק"ל או י"ל באופן אחר כי הרב הגאון האלשיך כ' כי לו יתן החי אל לבו כי כל עבודת האדם לקונו או רובא דרובא בפיו ובשפתיו תהיה כי כלי הדיבור הם הן יהיו לבני ישראל כלי יקר משרתי אלקינו העומדים יום ולילה לשרת בם את ה' איך לא יזהר לבלתי טמאם ולשמור לפיו מחסום מדבר דבר ולשומרה בקדושה וטהרה ע"כ. וזהו נלע"ד שמרמז המסורה הנ"ל רוממות אל בגרונם וא"כ מהראוי היה שלא יהגו בגרונם שום דבר והם לא כן עשו אלא קבר פתוח גרונם וק"ל והנה כך דרכו של יצה"ר הבוער בקרבם במדה הרעה הזאת שמקבצים אנשים ברחובות קרי' לשבת יחדיו מושב ליצים ובעבודת הש"י. החילו לספר זה אומר מה טיבו של איש פלוני וזה אומר מדה טובה יש לו ומשבח ומפאר אותו ומתוך השבח באים לידי גנותו וגנות אחרים וזהו שתו בשמים פיהם ר"ל בעסק ש"ש ואח"כ בא ונמשך מזה שלשונם תהלך בארץ וק"ל וזהו שמשבח א"ע דהמע"ה נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאיבי נעכר חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני. כי הרמב"ם כתב שלא יאמר שתוקו מפלוני איני רוצה לומר מה שאני יודע בו וכן אל ירבה לספר בשבח חבירו שמתוך שבחו בא לידי גנותו משום שמהראוי ונכון הוא לראות ולחשוב בנגעי עצמו ואל יראה בנגעי חבירו וז"ש דהמע"ה נאלמתי דומיה ר"ל חסמתי פי מלדבר דומיה היינו שתוקו מ"פ. וגם החשיתי מטוב היינו מלספר בטובתו של חבירו שמתוך שבחו כו' רק כאבי נעכר ר"ל הכאב שלי נעכר ע"ז היה חם לבי בקרבי כלומר על נגעי ומכאובי אני דואג תמיד והנה שלמה המלך ע"ה אמר דאגה בלב איש ישחנה ודרשו רז"ל יסיחנה לאחרים כי כל זמן שהדאגה בקרב איש בוער בו יכול לבא מזה הדאגה לידי תמהון לבב או לשאר חולאים רעים משא"כ כשיסיחנה לאחרים אזי אש הדאגה שככה וינוח לבו מדאגתי וזהו ש"ה בהגיגי תבער אש ר"ל אם כשאני רואה שבחושבי בקרבי תבער אש הדאגה אז דברתי בלשוני וק"ל. ובביאורי על תהלים בארתי הפסוק הזה ע"פ מאמר רז"ל מעשה ברב עמרם חסידא כו' צווח ככרוכי' נורא ביה עמרם כו'. וז"ה חם לבי בקרבי בהגיגי ר"ל שהיתה מתחממת הלב במחשבות רעות אזי תבער אש דברתי בלשוני היינו נורא בי עמרם וק"ל וזהו בור ר"ל שפיהו פתוח כבור לדבר תמיד. כת הג' הם שמשא ומתנם אינם באמונה וחומסי' וגוזלים כמנהג דורינו וכמארז"ל רובן בגזל וכו' והיא למלאות בטן כמש"ה ובטן רשעים תחסר וע"ז אמר הכ' ואשר אכלו את שאר עמי והנה אמרו רז"ל בדור המבול לא נחתם גז"ד אלא על הגזל וגם דרשו