אבן שהם יא

ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח. דאי' בזוהר פ' ויחי וז"ל אמאי אקדים בברכאן זבולון ליששכר תדיר והא יששכר אשתדלותי' באורייתא אלא זבולון זכה על דאפיק פיתא מפומי' ויהיב לפומי' דיששכר בג"כ אקדים לי' קראי בברכאן מהכא אוליפנא מאן דסעיד למארי' דאורייתא נטיל ברכאן מעילא ותתא ולא עוד אלא דזכי לתרי פתורא מה דלא זכי ב"נ אחרא זכי לעותרא דיתברך בהאי עלמא וזכי למהוי לי' חולקא בעלמא דאתי וידוע משארז"ל בחולין וז"ל אומה זו כגפן נמשלה זמורות שבה אלו בעלי בתים אשכולות שבה אלו ת"ח עלין שבה אלו ע"ה ופירש"י עלין שבגפן סובלין הרוח ומגי' על האשכולות שלא יכם שרב ושמש ורוחות כך ע"ה חורשין וזורעין וקוצרין מה שת"ח אוכלין, והיינו דשלחו מתם ליבעי רחמי אתכליא על עליא וכו' וע"פ הקדמות הנ"ל יבואר דהנה לכאורה יש לבעל דין לחלוק ולומר מה יאכל באם הוא נותן שכר פירותיו לכל העולם והלא לא ניתנה תורה למ"ה ואם אין קמח אין תורה לז"א ועליהו לא יבול ר"ל הע"ה המחזיק אותו לא יבול ממנו כלומר לא יתרפה ידיו ממנו בעבור שעין בעין יראה הע"ה האמור שוכל אשר יעשה יצליח והוא בודאי בזכות הת"ח לכן לא יבול ממנו כאמור

לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח. וכדי להבין נקדים לבאר משנה א' בפרקי אבות הוא היה אומר כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין והרוח בא ועוקרתו והופכתו על פניו. ונ"ל כוונתם דהנה ידוע מאמר רז"ל שהאדם דומה לאילן נטוע במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה כלומר ששרשו נטוע בשמים ממעל היינו שורש נשמתו ונופו הוא גופו עיין במפרשים באריכות. והנה יצה"ר סוער בקרב לב איש כמו רוח סערה לעקור אותו משרשי העליון ע"י עונותיו וז"ש כל שחכמתו מרובה ממעשיו דומה לאילן שענפיו מרובין כלומר שענפיו היינו רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו נחשבין בעיניו ומרובין הוא מלשון חשיבות כמש"ה לא מרובכם מכל העמים וגו' כי אתם המעט מכל העמים חשק ה' בכם ועי' פירש"י ע"ז. ושרשיו היינו שרשיו אשר בשמים ממעל המה מועטין בעיניו כלומר שפל ונבזה בעיניו ומועטין הוא מלשון שפלות כמש"ה כ"א המעט מכל העמים וגו' כיון שאינו עושה לפי השגתו בתורה א"כ למודו הוא שלא לשמה והוא רק בעבור כבוד המדומה או קורדם לחתוך בה ולא לזכות נשמתו ועושה עיקר מן הגוף ולא מן הנשמה. ע"כ והרוח באה ועוקרתו ר"ל היצה"ר הנקרא רוח כמו שדרשו בזוהר ע"פ רוח הולך ולא ישוב וכו' שסוער בקרב איש כרוח סערה ועוקר אותו משורשו העליון. והנה ידוע דאפי' פושעי ישראל מליאים מצות כרמון והקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו כלומר שמשלם לו שכרו בעה"ז להאבידו לו מעולם הבא ונמצא שמהפכין לו השיטה משכר רוחני לשכר גשמי וזהו והופכתו על פניו כלומר והופכתו את שכרו על פניו היינו בעה"ז וק"ל, וזהו לא כן הרשעים כ"א כמוץ לא כמו הצדיקים האמור למעלה שהמה כעץ שתול על פלגי מים וכמו שביארנו שיש לו השארת הנפש בג"ע כאמור משא"כ הרשעים שאין להם שום שכר רוחני והמה כמוץ אשר תדפנו רוח שיצה"ר הנקרא רוח כאמור דותה אותם משורש העליון וק"ל

על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים. ואיתא במדרש ובילקוט אמר הקב"ה אני אמרתי כן ואתם אומרים לא כן ע"כ לא יקומו רשעים וגו'. ולכאורה אין אלו אלא דברי נביאות האיך מרומז זה בפסוק וע"כ צריכין לומר שרז"ל פירשו הפסוק באופן אחר דהנה ידוע מש"ה ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם נמצא שגם הרשעים יקומו למשפט וזש"ה על כן. לא. כלומר בעבור מה שאמר כן אצלם הוא לא כן יקומו רשעים במשפט ר"ל שיקומו ויהיו רשעים במשפט וק"ל

והנה ידוע משארז"ל הלל מחייב עניים ר"א בן חרסום מחייב עשירים יוסף מחייב רשעים שג' כתות הללו כ"א וא' יש לו מענה בפיו העני אומר שהיה טרוד במזונותיו כו'. נמצא שהעניות מחטיא אותו וכן העשיר יש לו מענה בפיו שהיה טרוד בממונו נמצא שהממון היה מחטיא אותו לכן הקב"ה מראה להם הצדיקים הללו שהי' להם ג"כ אותו דבר המחטיא ואעפ"כ עמדו על נפשם וכבשו את יצרם מלחטוא וזש"ה שיהיו רשעים במשפט וש"ת הלא יש לכל או"א מענה בפיו שהיה לו דבר המחטיא לז"א וחטאים בעדת צדיקים ר"ל שאותן דבר המחטיא יש ג"כ לצדיקים ואעפ"כ נשארו בצדקתם וא"כ נפסקה אמתלאותיהם והאי וחטאים פירושו הוא דבר המחטיא כמו שדרשה ברורי' ע"פ יתמו חטאים וגו'. או יאמר שיש להמשיך עם פסוק שלאחריו דלכאורה יש לבעל ש לחלוק ולומר הלא וחטאים בעדת צדיקים שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב