אבן שהם י

אינו חוזר על לימודו ודי לו מה שלמד פעם אחת ויש לו יד ושם טוב בכל התורה כי כל עיקר תורתו הוא כדי להתייהר בפני הבריות ויוכל ג"כ לפלפל וליתן קולו קול עוז בפלפולו לנצח את חבירו אבל מי שלבו שלם ונוכח ה' דרכו אף אחר שלמד כל התורה מראש ועד סוף הוא משתוקק תמיד לחזור על משנתו ועיין מזה בס' רב פנינים באריכות. והנה ידוע משארז"ל במס' ע"ז וז"ל אמר רבא בתחלה נקראת התורה על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת ע"ש שמו שנ' בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה וז"א **(ועפ"ז בארתי מאמר רז"ל בברכות וז"ל אר"ז ואיתימא ר"ח בר פפא בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב ולוקח שמח אבל הקב"ה אינו כן נתן תורה לישראל ושמח שנא' כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו ופירש"י הקב"ה שמח שהרי מזהירין מלעזוב אותה וכו'. וביאר מהרש"א דבריו וז"ל דמוכר ודאי רצונו שיעזוב ממנו הלוקח כדי ששוב בקל מחזירה אליו אבל מדתו של הקב"ה אינו כן כו'. והנה לכאורה דבריו המה תמוהים שאין המשל דומה להנמשל אבל לפי הגמרא הנ"ל א"ש דהנה קודם שלמד נקראת תורת ה' ואחר שלמד נקראת תורתו וא"כ אם לא היה שמח הקב"ה בודאי לא היה מזהיר מלעזוב תורתו דאדרבא כשלא נלמד אז יהיה תורת ה' אלא בודאי מאחר שראינו שמזהיר על תורתו באמרו תורתי אל תעזובו ויהיה נקראת תורתינו בודאי יש לו שמחה וכדפירש מהרש"א ודוק.)** שמאי עשה תורתך קבע ר"ל אף שיהא נקראת תורתך היינו אחר שלמד כל התורה ונקראת על שמו אעפ"כ תעשה ממנה קבע שתחזור על משנתך תמיד וק"ל. זש"ה כ"א בתורת ה' ר"ל כל זמן שנקראת ע"ש של הקב"ה דהיינו בתחלת למודו בודאי אז חפצו ורצונו לעסוק בה וזהו בתורת ה' חפצו. משא"כ לאחר שלמד שנקראת ע"ש אז פסקה התאוה והרצון ממנה ע"כ הזהיר דהמע"ה אף שכבר למד שכבר קנה התורה קנין עצום עד שנקראת תורתו אעפ"כ יראה שיהגה בה יומם ולילה וזהו ובתורתו יהגה יומם ולילה

והיה כעין שתול על פלגי מים. ר"ל וכשתעשה זאת אל תשיתי לב אל יגיעך בעה"ז לקוץ בעול תורה ועול מצות כי סוף הכבוד לבא בעולם הנצחי. וז"ש והיה היינו שמחה כמאמר רז"ל כ"מ שנא' והי' אינה אלא שמחה כלומר ששמחה וששון יגיע לך כעץ שתול וגו' בשעת שעץ שלך יהיה שתול על פלגי מים היינו בג"ע כי ידוע מש"ה ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והי' לד' ראשים נמצא שבעדן הוא פלגי מים וכשהאדם עץ השדה יהיה שתול שם יגיע לו השמחה במעונו והכ"ף של כעץ הוא כ"ף הזמן ולא כ"ף הדמיון

אשר פריו יתן בעתו. נ"ל לבאר רק נקדים לבאר מאמר רז"ל בברכות כל המספר אחר מטתן של ת"ח נופל בגיהנם שנא' והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון שלום על ישראל אפילו בשעה ששלום על ישראל יוליכם ה' את פועלי האון. ולכאורה האי אפי' אין לו שחר ולבאר ע"פ הידוע ומפורסם ביאר הפסוק מפני הרעה נאסף הצדיק שצדיק נאסף מן העולם כדי שהפרעניות יוכל לבא על הדור דכ"ז שהיה חי היה מגין על הדור וכשמת סר צילם מעליהם וא"כ כשהפורעניות בא לאחר מיתתו אז ניכר לכל שהוא היה צדיק שבזכותו היה מגין על הדור ומעכב את הפורעניות מלבא עליהם ועכשיו סר צילם מעליהם משא"כ כששלום על ישראל אף לאחר מיתת הצדיק אינו ניכר אם היה צדיק אם לא. וז"ש אם מספר אחר מטתן של ת"ח אפי' בשעה ששלום על ישראל וא"כ אינו ניכר שזכותו עמד להם ואינו ידוע אם היה צדיק אם לאו אעפ"כ המספר אחריו נופל בגיהנם וק"ל. והנה ידוע שת"ת היא מאותן הדברים שאדם אוכל פירותיהן בעה"ז וכו' אך ורק שמצינו שכמה צדיקים לא היו רוצים להנות בעה"ז אף משכר פירותיהם כמו ר"ח בן דוסא שהי' ב"ק מכריז כל העולם כולו ניזון בשביל תנינא בני ופירשו המפרשים דהיינו שכר פירותיו נתן לכל העולם וקרנו שמורה לו לעה"ב והנה בודאי שבח יגיע לצדיק שבזמן שהיה בחיים חיותו היה כל העולם א בזכותו שכר פירותיו וכשמת סר צילם מעליהם ונסתלק הטובה מהם כמו שמצינו כשמתה מרים נסתלק הבאר כו'. אז יודע וניכר לכל שזכותו עמד להם כאמור. זש"ה אשר פריו יתן בעתו ר"ל זה האיש אשר בתורתו יהגה וכו' מגיע לו שכר פירות כאמור יראה שיגיע לגדר זה שאפי' שכר פירותיו יתן לכל העולם וזהו אשר פריו יתן היינו פרי מעשיו ית לכל העולם ודוקא בעתו היינו בעת שהו בחיים חיותו מזין לכל העולם אז ניכר לכל צדקתו: