אבן שהם קד

זאת לז"א המה היינו הא"ה אך ורק כשנתחרבו כ"כ עד שנאבד זכרם הראשון מהם אז הותרה השבועה של הקב"ה כאמור ואז מותר לכנוס וגם בניו מותרין לכנוס וכמאמר ירמי' כשאנו רואין שהר ציון חרב עד ששועלים הלכו בו אז וודאי אתה ה' לעולם תשב כאמור וזהו שאמר כשאבד זכרם המה וה' לעולם ישב כי הנטישה וההריסה הוא כדי לחזור ולבנות כאמור וק"ל והוא ישפוט תבל בצדק ידין לאומים במישרים ר"ל שיש הפרש גדול ביום הדין הגדול שעתיד הקב"ה לשפוט את כל העולם בין ישראל לאומות העולם דבישראל אפי' כשישפוט אותם בצדק ולא לפנים משורת הדין ידין אותם במשפט במדת משפט ממוזג מדין ורחמים כידוע מזוהר הקדוש שמדת משפט הוא ממוזג מדין ורחמים ומדת דין הוא דין גרידא ע"ש. אבל הא"ה אפי' כשישפוט אותם במישרים היינו לפנים משורת הדין ידין אותם בדין היינו דין חזק בלי תערובת רחמים כלל וז"ש והוא ישפוט תבל ר"ל שמגיע מדת משפט הממוזג מדין ורחמים לישראל אפי' כשישפוט אותם בצדק ולא לפנים משורת הדין אבל וידין לאומים ר"ל לא"ה מגיע מדת הדין הקשה הנקרא בשם דין וזהו וידין לאומים. במישרים אפי' כשיעשה לפנים משורת הדין מגיע להם הדין הקשה וק"ל

ויהי ה' משגב לדך משגב לעתות בצרה. לבא אל תוכן הענין נקדים שתי הקדמות הקדמה א' דהנה כשיהיה חבלי משיח וידין את ישראל בצדק ומחמת צרה גדולה ואפילה שיהיה בימים ההם אפשר שיעלה על לב איש לייאש א"ע מהגאולה ויחשוב בלבו שאבד סברו ובטל סכויו אך ורק כשישיב אל לבו ששם הוי"ה ב"ה אין שלם כמאמר רז"ל אין שמו שלם עד שימחה כו' ויש לנו משכון טוב בזאת יהיה משיבת נפשו לחכות ולצפות על הגאולה וזהו לע"ד פי' הפסוק זכרתי בלילה שמך ה' ואשמרה תורתיך ר"ל דלכאור' יעלה על לב איש לייאש א"ע מהגאולה וא"כ יעלה על לבו כי מה תועלת מגיע לו מהעסק התורה אך משם הוי' ב"ה יש לנו ראיה עצומה שבוודאי יגאלנו גאולת עולם לחבר את האהל להיות יחדיו האותיות של השם הוי' ב"ה כאמור וז"ש זכרתי בלילה היינו בגלות הנקרא בשם לילה כמש"ה מה מלילה וגו' זכרתי את שמך ה' שגם שמך איננו שלם ועי"ז ואשמרה תורתיך שיש לי נחמה שיגאלנו כאמור ויגיע לי תועלת מהתורה וק"ל. הקדמה ב' דידוע מהמשל שהמשילו רז"ל משל למלך שכעס על בנו יחידו וחמתו בערה בו ומחמת גודל חמתו קפץ ונשבע שישליך על בנו אבן אחת גדולה וכשך חמת המלך זכר את בנו יחידו הנצמד בקירות לבו ואת אשר נגזר עליו מה עשה המלך ויצו לנתוץ ולהרוס ולפרר את האבן גדולה על פרורים קטנים ואבנים דקות וכדי לקיים שבועתו השליך על בנו את כל האבנים הקטנים הנ"ל מעט מעט היום א' ומחר א' עד שיכלו כולם והנמשל המלך הקב"ה שכועס על בנו יחידו ישראל כו' מחלק את הפורעניו' על זמנים מעט מעט כדי שיהי' שארית ישראל בקרב עמים רבים וע"פ ב' הקדמות אלו יבואר הפסוק הלז ויהי ה' משגב לדך ר"ל שיהיה שם הוי' משגב לישראל שנקראו דכים ומדוכאים ומנוגעים ביסורין כי ע"י שם הוי' יהיו מחכים ומצפים לישועה כאמור בהקדמה א' זאת ועוד אחרת משגב לעתות בצרה שגם זה יהיה להם למשגב שיהיו עתות רבות בצר' ולא יביא הפורעניות בפעם א' כאמור בהקדמה ב' וק"ל

ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ה'. הנה אי' בז"ק בהקדמת בראשית וז"ל אית מאן דרחים ליה מגו דאית ליה עותרא אורכא דיומין בנין סחרני' שליט על שנאוי ארחוי מתתקנן ליה ומגו כך רחי' ליה ואי להא יהא בהפוכא. ויהדר עלי' קב"ה גלגולא דדינא קשיא יהא שנאוי ליה ולא ירחם ליה כלל ובג"כ רחימו דא לאו איהו אהבה דאית ליה עיקרא רחימו דאקרי שלים ההוא דהוי בתרין סטרין בין בדינא בין בטיבו ותקינא דארחוי דארחי' ליה למאריה כמה דתנינן אפי' נטיל נשמתך מינך דא איהו רחימו שלים. דהוו בתרין סטרין. וגם ראיתי בס' זרע בירך שלישי בשם הקדמונים דמי שיודע שם המפורש קי אסור להנות מאחרים וזה שאמר ויבטחו בך יודעי שמך כלומר אותן שיודעין שמך שם המפורש שאסור להם להנות מאחרים והוכרחו לבטוח בך והנה רש"י פירש ע"פ עזוב תעזוב עמו עזיבה זו לשון עזרה וכן ויעזבו את ירושלים עד החומה מלאוה עפר לעזור ולסייע את חוזק החומ' ע"ש וז"ש ויבטחו בך כי לא עזבת ר"ל אף שלא תעזור אותו אעפ"כ דורשיך ה' ודא איהו אהבה שלימה כאמור בזוהר

זמרו לה' יושב ציון הגידו בעמים עלילותיו ויבואר ע"פ ב' הקדמות ידועות דאי' חלק כתיב בלע המות לנצח וכתיב כי הנער בן מאה שנים ימות ל"ק כאן בישראל כאן בא"ה בישראל נאמר בלע המות לנצח וגו' ובא"ה, יהיה הנער בן מאה שנים ימות ואי' במ"ר נורא עלילה על בני אדם המיתה היא עלילה על בני אדם שהרי מלאך המות ביום ראשון נברא נמצא שהמיתה שנקראת עלילה כאמור יהיה נוהג