אבן שהם קג

ונשמחה בך בך בתורתך בך בישועתך וידוע הוא מ"ש רז"ל שחייב אדם לברך על הרעה בשמחה כשם שהוא מברך על הטובה והנה מי שעובד את הבורא מאהבה וכל מגמתו ושמחתו רק בקב"ה כאמור אז אף שמדה"ד מתוחה עליו אעפ"כ אינו מונע א"ע מלהודות להקב"ה בשירות ותשבחות בשמחה ובטוב לבב. ואי' במדרש שבזמן שהקב"ה עושה דין בעולם שמו נתעלה שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט וז"ש אשמחה ואעלצה בך ר"ל שכל שמחתי הוא רק בקב"ה וזהו בך ולא במה שאני משיג מתאות עה"ז והראיה לזה שאזמרה שמך עליון ר"ל שאני מזמר בשירות ותשבחות אף כשהדין מתוח בעולם ונקרא שמו עליון כאמור וק"ל

בשוב אויבי אחור יכשלו ויאבדו מפניך וכדי לבאר זה נקדים לבאר פסוק אחד לא והיה לך אלהים אחרים על פני ויבואר ע"פ הקדמה נפלאה שמצאתי בכתבי האריז"ל בס' נוף ע"ח וז"ל קץ כל בשר בא לפני דע כי החיצונים מושבם באחור לכן נקרא אלהים אחרים ובסיבת החטא נכנס תוך הקדושה ובא לפנים הפך שמו אלהים אחרים וזהו קץ כל בשר בא לפני וז"ס נזורו אחור כי ישראל באו בבחי' הפנים ובסיבת החטא חזרו למקום הקליפות ע"ש וזהו לדעתי פי' הפסוק לא יהיה לך ר"ל שהתורה הקדושה מזהרת אותנו שלא יהיה לך היינו בשבילך אליהם אחרים על פני שלא יגרמו עונותיך שיבואו החיצונים שמושבם באחור בפנים הקדושה וק"ל וזהו שאמר דהמע"ה בשוב אויבי אחור שלע"ל ישובו החיצונים למקומם הראשון דהיינו באחור כאמור אז יכשלו ויאבדו מפניך שלא יבואו לעולם לפנים הקדושה. וגם מרמז כאן כשישראל ישובו בתשובה אזי הקליפה ישוב לאחור וזהו בשוב אויבי אחור ר"ל בשוב ישראל בתשובה אזי אויבי אחור. האויב תמו חרבות לנצח וערים נטשת אבד זכרם המה וה' לעולם ישב וגו'. ולבאר זה צריך להקדים איזה הקדמות הקדמה א' דידוע מאמר רז"ל דודאי שזה שנחרב בה"מ היתה גזירה מאת השם אך שהשם קצף מעט והמה עזרו לרעה שהאומות עשו חורבן יותר מדאי ערו ערו עד היסוד עד שנעקר שם העיר ממקומה ונעקרו יסודותיה. הקדמה ב' נקדים לבאר פסוק א' בירמיה א' ראה הפקדתיך היום הזה על הגוים ועל הממלכות לנטוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס לבנות ולנטוע. דלכאורה אין להפסוק הזה שחר וקשה להולמו דפתח בפורעניות לנטוש ולנתוץ ולהאביד ומסיים בנחמה לבנות ולנטוע וביאר הרב הגדול מהו' ברכיה בירך בספרו זרע בירך שני בפ' דברים וז"ל בקיצור דאי' בילקוט ירמיה ומנין שאין השכינה חוזרת לתוכה עד שנעשית הר שנא' ויקרא אברהם שם המקום ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה ואומר זכור ה' לבני אדום וגו'. ערו ערו עד היסוד בה לכשיעקרו יסודותיה וק' למה באמת כן שאין השכינה חוזרת לתוכה עד שכלו יסודותיה ועד שתעשה הר ולא סגי בלאו הכי הלא דבר הוא אכן כ"ז מיושב ע"פ מ"ש במדרש רבה סוף סדר אמור ע"פ אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינה באין אבל באים הם למנוחה אחרת משל למלך שכעס על בנו וגזר עליו שלא יכנוס לפלטין שלו מה עשה המלך עמד וסתרה ובנאה והכניס בנו לפלטין נמצא מקיים שבועתו ומכניס בנו כך אמר הקב"ה אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינם באין אבל באים למנוחה אחרת ע"כ והטעם נראה ע"פ מה דקי"ל במי שנודר או נשבע שלא אכנוס לבית זה נפל וחזר ובנאו מותר לכנוס בו וכן בקונם על חבירו שלא יכנוס לבית זה משמע דוקא בעודו בהוייתו וא"כ אפשר כה"ג כאן שהקב"ה נשבע שלא יבוא הוא ית' בעצמו ולא בניו למנוחה זו משמע דאינו אלא כ"ז שהיא מנוחה זו והיינו ששם הראשון הוא קיים ועודנו בהוייתו אבל לאחר שנפל ונחרב רשאי השכינה לחזור לשם וגם בניו רשאין לכנוס לאותו פלטין אבל כ"ז שלא נחרב לגמרי ועדיין שם הראשון עליו נאסר מצד השבועה כו' כללא דמלתא דחורבן שבבית מקדשינו היא תקונו וא"כ יפה אמר הקב"ה לירמיה ראה הפקדתיך לנתוש ולהאביד ולהרוס לבנות ולנטוע ר"ל שתכלית אותה הנתישה וההריסה הוא כדי לחזור לבנות ולנטוע במה שנעשית הר כדי שאח"כ יחזור ויבנה ותחזור השכינה לתוכה עכ"ל. וז"פ הפסוק על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו אתה ה' לעולם תשב ר"ל שמכח זה שחרבה עד מאד אתה ה' לעולם תשב וק"ל. וכעין זה ביאר הרב האלשיך ע"ש. והנה ידוע מאמר רז"ל בברכות ע"פ לך ה' הגדולה וגו' וז"ל והנצח זו ירושלים פירש"י שהיא נצחונו של עולם ע"ש וזהו האויב תמו ר"ל האויבים יתמו מן הארץ בעבור חרבות לנצח ר"ל שחרבו לירושלים הנקרא נצח כאמור וש"ת הלא גזירה מאת המקום היתה זאת לזה אמר וערים נטשת אבד זכרם המה כלומר שערי ציון וירושלים רק נטשת אתה השם אבל לא לאבד מכל וכל ועכשיו אבד זכרם שכך נחרבו שאבד זכרם מלקרוא בשם בית ועיר רק בשם הר כאמור ומי פעל כל