אבן שהם ק

איתה אל שורשה ויפה פירש"י שצריך להרים קול בלשון נהי ועגמת נפש שיבכו השומעים כי ע"י הדמעות מעלי' את נשמת המת למעלה וק"ל ואחר כתבי זאת מצאתי בס' ח"י כדברי וז"ל כשמוליכים את המת לבה"ק הם סבבוהו כדבורים כו' וכבר בקשי הקדמונים תיקן לזה כו' אכן עיקר התקנה לזה תהיה לדרוש אחר איש ירא אלהים נבון וחכם לדרוש על המת ובכן בסגולת ד"ת שאומרים בדמע בוקע חלוני רקיע ומגרש אלו החיצונים וכן המת יהיה לו נתת רוח יתירה והטומאה השורה עליו מתבטלת בסגולת ד"ת ויותר אם יש במה לשבחו בתורה ומצות או במעשה הצדקה ובגמילות חסדים אשר פעל ועשה לפני מותו כמו שכתב הרב ז"ל עכ"ל וז"ש וכד שדי פרשא גירא היינו ההספד וד"ת שאומרים בדמע נקרא גירא שהוא גירא בעינא דשטנא כלומר כד הספיד אותו איש צדיק וירא אלהים הנקרא פרשא לפי שהוא פרוש כל ימיו וצדיק מעיקרו אז אותו הגירא והחץ קדמא ליה כלומר שהיה מקדמת והולכת לפניו להכרית כל החוחים והקוצים ולהעלות אותו למעלה וזהו וקדמא ליה איהו וק"ל. ואר"א ההוא גילדנא דימא הוא פירש"י שם דג קטן ר"ל ההוא ת"ח הוא ת"ח קטן דאית ליה תרי שיצא היינו תורה ומעשים טובים כאמור אבל דג גדול היינו ת"ח גדול שתורתו אומנתו אן לו אלא סנפיר אחד שרי להם עסק תורתם בלבד כמו רשב"י וחביריו שלא היו מפסיקין אפילו לתפלה כמאמר הגמרא בשבת ואין מפסיקין לתפלה אר"י ל"ש אלא רשב"י וחביריו שהיתה תורתן אומנותן אבל אנו מפסיקין אפילו לתפלה וק"ל כנלע"ד לבאר המאמר הנ"ל בדרך אפשר: סליק דרוש תועלת ההספד. דרוש כ"ב לתפלה

מזמור ד' בקראי ענני אלהי צדקי בצר הרחבת לי חנני ושמע תפלתי וגו', דהנה רש"י פי' על ואתחנן אין חנון אלא לשון מתנת חנם אע"פ שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם כו' עכ"ל ובפרט במקום שיש לומר שהיה מנכין לו מזכיותיו כמש"ה קטונתי מכל החסדים ופירש"י נתמעטו זכיותי ע"י החסדים והאמת שעשית עמדי. בוודאי שאין לבקש רק מתנת חנם והנה בדוד המע"ה מצינו שעשה לו הש"י נס מפורסם כדאיתא בחלק וז"ל יומא חד נפיק לשכר בזאי אתה שטן ואדמי ליה כטבי' פתק ביה גירא ולא מטיי' משכיה עד דאמטיי' לארץ פלשתים כדחזיי' ישבי בנוב אמר היינו האי דקטלי' לגלית אחי כפתיה קמטי ואותבי' תותי בי סדיא אתעביד ליה ניסא מכא לי' ארעא מתותי' היינו דכתיב תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי ע"כ ובודאי יש חשש שמא ניכו לו מזכיותיו ובודאי מן הראוי ונכון הוא לבקש מאת המקום מתנת חנם וזש"ה בצר הרחבת לו כלומר במקום שהיה צר הארץ תחתי הרחבת לי שהיה מכא ליה ארעא מתחתיו וכמש"ה תרחיב צעדי תחתי ומורא עלה על ראשי שמא נתמעטו זכיותי ע"כ באתי לחנן חנני ושמע תפלתי כלו' שתעשה לי זאת מתנת חנם שתשמע תפלתי. בני איש עד מה כבודי לכלימה תאהבון ריק תבקשו כזב סלה. שמעתי ע"פ מה שפירש"י ע"פ ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וז"ל כל דבר שקר שאין אומרים לו קצת אמת בתחלתו אין מתקיים בסופו. והנה שונאי דוד כשהיו רוצין לספר בגנות דהמע"ה היו מתחילין בשפתי חלקלקות לשבח אותו שהוא גדול בתורה מאוד ומשבחו באו לידי גנותו וכוונתם רצויה לדבר אמת בתחלתו כדי לקיים השקר והגנות בסופו וזש"ה עד מה כבודי לכלימה ר"ל כל הכבוד שאתם תולין בי שאני גדול בתורה הוא לכלימה לבזות אותי בסופו שהאמת הוא שאתם תאהבון ריק שכל אהבתכם הוא מה שספרתם עלי הריק והשקר אך מה שאתם משבחין אותי הוא מחמת שאתם תבקשו כזב סלה שהשקר והכזב יקיים בסופו כאמור. עוד שמעתי ע"פ מה שאומרים העולם על פסוק רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה דאיתא ברז"ל דוד לא היה ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה ליחיד ישראל לא היו ראויין לאותו מעשה אלא להורות תשובה לרבים ואיתא ברז"ל דמלך דינו כרבים וא"כ אין לו תירץ דלהורות תשובה לרבים כבר הורו ישראל וז"ש דהמע"ה רבים אומרים לנפשי כלומר שאומרים עלי שדיני כרבים וא"כ אין ישועתה לו באלהים סלה וז"ש עד מה כבודי לכלימה כלומר שהמלוכה שהוא כבודי הוא נהפך לכלימה שע"י המלוכה אתם דנין אותי כרבים ואומרים שאין לו ישועה. וע"פ פשוט נ"ל לומר עד מה כבודי היינו תורה שאין כבוד אלא תורה יהיה לכלימה שאתם גורמים שהתורה יהיה מבוזה בעיני העולם כידוע ממאמרי רז"ל כשאדם לומד